על הקשר בין רפואת שיניים אסתטית לבין יחס הזהב

יחס הזהב קשור באופן ישיר לאסתטיקה, והוא קיים בכל היבט בעולמנו: באומנות, בטבע, ובמיוחד בגוף האדם. כשבוחנים את רפואת השיניים האסתטית, מגלים כי יחס הזהב מהווה גורם חשוב בתכנון השיקום וביצירת חיוך אסתטי ככל האפשר.

אסתטיקה – מקור המונח הוא ביוונית עתיקה (אסתסיס) ומשמעותו "תפיסה חושית". זהו מונח ששימש פילוסופים יוונים לטובת ניתוח אומנות לשמה כמו פסלים. למשל, סוקרטס הגדיר יופי כדבר שמימי, מופלא ובעל השפעה חזקה על בני האדם. תחילה, המונח "אסתטיקה" נטבע ע"י הפילוסוף הגרמני גוטליב באומגרטן מהמאה ה-18, שהשתמש בו על מנת לציין את "תורת היופי". טרם למאה ה-18, היופי נקשר לקריטריונים אובייקטיביים-אוניברסליים, כמו לפרופורציות מתמטיות הרמוניות שהיוו את המתכון ליופי. כבר מהמאה ה-18 ובעיקר במאה ה-19 – הדגש היה על החוויה הסובייקטיבית. מהמאה ה-20 עברה תשומת הלב לאסתטיקות שונות שמתקיימות זו לצד זו בחברה הרב תרבותית.

ובכן, המונח אסתטיקה התפרש לאורך ההיסטוריה בהרבה משמעויות, והעסיק מאוד את הפילוסופים:

• אוגוסטוס מהמאה ה-4 הסתכל על יופי בערכים של סימטריה, סדר ופרופורציה.
• דוויד יום (1770) טען שיופי הוא דבר מה אשר נמצא ברוחו או בשכלו של המתבונן. היופי הוא התרחשות שמקורה בסובייקט – כלומר שהיופי הוא בעיני המתבונן.
• עמנואל קאנט (1790): "אסתטיקה היא השיפוט במשחק חופשי בין השכל לבין החושים שאינו כבול על ידי קטגוריות. היפה הוא מה שמוצא חן ללא אינטרס".

המשותף לכל התרבויות הוא המשיכה ליופי. כל תרבות מחזיקה בתפיסת יופי משלה, שעשויה להיות שונה מתפיסת היופי של תרבות אחרת. יחד עם זאת, העובדה שישנו "יופי" בכל מקום ובכל זמן מעידה לכאורה על קיום רקע אבולוציוני ליופי, המהווה חלק ממין מורשת שירשנו מהטבע.

הוכיחו מבחינה מדעית שהסימטריה נתפסת בעיני האדם כיופי.

במהלך כל ההיסטוריה, היחס אצל נשים בין המותניים והירכיים היה 0.7, וכך נשאר בכל הגילאים בין 8 ועד 80. איך יחס כוללני שכזה מתחשב עם היופי הנשי והדשן של רנואר ורובנס, וגם עם הגזרה הדקיקה של הדוגמניות בימינו? אף על פי ההבדלים הללו, היחס בין המותניים והירכיים נשאר כמעט קבוע במהלך הדורות. יש אפשרות כי יחס זה מושרש במבנים אבולוציוניים עמוקים.

אם כן, היופי ככול הכול אינו לגמרי בעיני המתבונן !

יחס הזהב – מהו?

המספר 1:1.618, שהתגלה על פי ההשערות לפני 2,300 שנה ע"י אחד מתלמידיו של פיתגורס. מספר זה מבטא מידות וגדלים בשלל דוגמאות מהטבע. מסתבר כי העין האנושית מחשיבה צורות מתמטיות ומבנים הבנויים על פי יחס הזהב כאסתטיים במיוחד. דוגמה נפוצה בטבע היא מידות עלי הפרח וסידור העלים סביב הגבעול.

בתקופת הרנסנס, מתמטיקאי איטלקי בשם לוקה פאציולי אפילו הקדיש ספר שלם ליחס הזהב שנקרא "הפרופורציה האלוהית". גם לאונרדו דה וינצ'י אימץ בעבודותיו את יחס הזהב, כולל בציור המפורסם "מונה ליזה" שבו הוא מקיים יחס זה כמעט בכל פרט.

יחס הזהב בהקשר לרפואת השיניים האסתטית

העיסוק ברפואת שיניים אסתטית קשור היטב ליחס הזהב, אשר מהווה גורם חשוב בהבנת החיוך ובתכנון השיקום, כשהמטרה הסופית היא השגת תוצאה אסתטית מיטבית.

אחד הדברים החשובים ביותר הוא גודל השיניים בחיוך ויחסן אחת לשנייה. יש לזכור כי יחס הזהב מתאר את היחסים הרצויים בין האזורים הנראים במבט ישיר ולא את גודלם האמיתי של האובייקטים.

ניתן להבחין ביחס הזהב שמתקיים ביחסים הבאים בשיניים:

• קיים מדד חשוב שהוא גודלן של החותכות המרכזיות. היחס בין רוחבן יחדיו לגובה השן מקיים את יחס הזהב.
• שמונת השיניים הקדמיות (ארבע מכל צד) מהוות את החלק החשוב ביותר בחיוך ונמצאות ביחס הזהב אחת לשנייה.
• היחס בין רוחבה של החותכת הצדדית לרוחבה של הניב.
• היחס בין רוחבה של השן החותכת המרכזית לזו שלידה – החותכת הצדדית.
• יתרה מזו, סכום הרוחב של ארבעת השיניים הקדמיות נמצא ביחס הזהב עם הקו הנמתח לזווית הפה בזמן חיוך קל.

אפילו חוקרים הופתעו לגלות שבין תווי הפנים השונים ולחיוך מתקיים יחס הזהב. אם נמדוד לדוגמה את היחס בין תחתית האף לקו השפה התחתונה, לבין המרחק לקצה הסנטר – הלוא נגלה את קיום יחס הזהב.

ניתן למצוא את יחס הזהב בכל אשר נביט מסביבנו, בין אם זה באדריכלות, בטבע, באומנות, ובמיוחד בגוף האדם. יחס הזהב גורר השלכות מרחיקות לכת בתכנון וביצירת חיוך, כדי שיהיה קרוב ככל הניתן לאידיאל האסתטי האוניברסאלי.

נפרט במאמר הבא יישומים מעשיים להשגת המטרות שצוינו.