שירי ארץ ישראל 2
לאור המהפך החברתי שעבו על מדינתנו הקטנה וחסרת הסובלנות,לא נותר לי אלא להביע את ההתרחשויות שחלו בחברה הישראלית בשירי סאטירה.ולהלן שירי המולדת מאז תש"ח ועד ימינו.
בשנה הבאה
לחן: תושבי הפריפריה
מילים: עממי
בשנה הבאה, נשכב על המרפסת,
ונספור, מובטלים, נודדים.
ילדים בחופשה, כי אין תקציב לספר
וחוברת, לימי החופשה.
פזמון: עוד נבכה, עוד נבכה,
כמה רע יהיה,
בשנה, בשנה, הבאה.
ענבים אדומים, ירקבו, עד ערב,
ונגיש לשולחן, עוד פרוסה.
עניים מרודים, יאספו באם הדרך.
בקבוקים ישנים, למכירה.
פזמון: עוד נבכה, עוד נבכה.........
בשנה הבאה, נפרוש את הידיים.
האוצר, יקצץ, בקצבה.
הרווחה תקבר, ותפרוש, כנפיים.
עוד השמש, תשקע, במזרח.
פזמון: עוד נבכה, עוד נבכה.........
אוליגרך מכובד, יקנה את כול, הקרן
שחסכנו, לבית, הבראה.
נשאר, בלי פרוטה, בלי פנסיה, גואלת.
בברכה, ממשרד, האוצר.
פזמון: עוד נבכה, עוד נבכה……..
אוהלים, עוד נקים, בעתיד פה, לתפארת.
שיזכיר לנו, חיי, מעברה.
ונגור מסביב, למגדלי תפארת.
שנחלום, איך ברק, גר לו שם.
פזמון: עוד נבכה, עוד נבכה.
כמה רע יהיה.
בשנה, בשנה הבאה.
קרנבל בנח"ל
לחן: הקבלנים.
מילים: הממשלה
קר-נבל, בארץ, קר-נבל.
מי שלא חטא, חבל.
מי שלא, יגנוב, נבל.
כולם, הלכו אז, בדרכים.
צועקים, באמצע, תל אביב.
על עושק נדל"ני, קיים.
על שוד קופה, של הקבלן.
ועל החוק, של הוולד"ם.
שישבור את התקווה.
לדירה, קטנה, צנועה.
נצעק כולנו, "בר-נבל"
קר-נבל בארץ קר-נבל......
עם שטריימל, וטלית, ביד.
נצא לקרב, על השבת.
נדרוש, סבסוד על הדירה.
משר שיכון, חבר בש"ס.
שישווה, ת'מחיר, של חרדים.
כי אנחנו, לא זזים.
קר-נבל בארץ קר-נבל........
על פת הלחם, נאבק.
ואת הקוט'ג, לא נקנה.
את השכר, נטמין בכר.
כי שם, בטוח, אין עמלה.
על האשראי, הבנקאי.
שנגזל, עם הריבית.
ולנו הוא יסביר.
שחסכון, דבר נדיר.
קר-נבל בארץ קר-נבל.......( כול בעלי המינוס ביחד)
ארץ חדשה
לחן: עממי
מילים: עממי (ואולי שלמה)
גשם כבר יורד, וזה חורף,
תל-אביב מפגינה, וגם חיפה.
שב פרייר שב, תאכל, מה מתבשל,
אנחנו עוד שוכבים פה, על דרכי עפר.
מביט, מבעד, לתריסים.
יש לנו ארץ מצחיקה, למה עוד אחת?
בחוץ, פריחה של חרדים,
ואנחנו מתפללים,
שיתגייסו כבר, לצבא.
חבר לכול מסע כזה, בחורף מתכרבל לו.
ידיו קצרות, אבל ראשו, ממש נדפק.
אנחנו במנוסה, ממס ההכנסה.
אתה נישום, אתה גם, בן אדם.
מביט מבעד, לתריסים.
עיניים לנו רגישות כן, כן.
מוזר איך ממשלה כזו.
ניראת, לא אנושי, וגם סוחט.
פזמון: יש לי פריחה, מהתלוש, הזה שלך.
נראה, נשמע, נצעק פה, עד מחר.
אם לא נעז, לא נפגין.
לא נשבור פה, תתריסים.
לא נגיע לארץ חדשה.
לא נגיע, נגיע, נגיע, לארץ חדשה.
שני שרים עולים, על אם הדרך
בוא נדרוס אותם, כי זה לא, מאוחר.
שב פרייר שב, כי השר הזה חושב,
שהעם הזה, כזה נורא, בכיין.
שולף תנייד, שלי,
חושב שגן העדן מיועד, לאוליגרך סחטן.
שאת כספנו, הוא שלח, לשוויץ.
פזמון: יש לי פריחה...............
גשם כבר יורד, כי זה חורף
כשהכול, היה פה עוד, וורוד.
שב, פרייר שב, למה להתפרק?
משהו נשאר, בזיכרון.
נביט מבעד לתריסים.
עיניים יש לנו, כדי, להסתכל.
כששר חולף, עם ב.מ.וו
צופר, שיש, על מה, להסתכל.
פזמון: יש לי פריחה...........
חבר שלי גידל זקן ארוך, בזמן החורף.
ששר שיכון יחשוב שהוא חרד.
ואז ייתן לו בית, מסובסד בערך.
וזה יכול להיות, הפיתרון.
מביט, ישר, אל שר הפנים.
יש לו עיניים, רגישות, כן, כן.
עם פתק,ישירות לשר שיכון,
כי משם, יבוא הפיתרון.
פזמון: יש לי פריחה....................
כול הזכויות שמורות למילים של הכותב
שאלות ותשובות
בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת בצעדי ענק, מתאפשר לנו להיות נגישים לכל מידע שאך חפצה נפשינו. וכך גם המוסיקה והשירים מקופות רחוקות וישנות ביותר.
זמרות כמו יפה ירקוני,רוחמה רז,שולה חן, וכותבי השירים כמו חיים חפר,וילנסקי,יורם טהרלב, אינם זרים, משפחות אלו אשר הזיקה והאהבה לשירי ארץ ישראל הטובה והיפה מתגוררת בד"כ בקיבוצים או במושבים הפזורים בארץ, אך כיום ניתן גם למצוא כאלו בכל מקום.
ישנם כאלה המעדיפים ורוצים להתמקד בערב בסגנון ארץ ישראל הישנה בלבד,שירים ישנים מתקופת קום המדינה, שירי מלחמות,שירי להקות צבאיות, וישנם הרוצים לתת לערב אוירה צעירה ומזמינים זמרת אשר לה רפרטואר מגוון ושירים עדכניים יותר. וזה כמובן תלוי בגיל הקהל המוזמן.
בערב שירה בציבור בו ישנה קבוצת אנשים שלהםו קשר חזק, ולהם זכרונות רבים ואחווה גדולה מתקופות ימי הצעירות, ניתן להרגיש ולשמוע זאת בקלות דרך הרגש האהבה והשימחה בה הם שרים את כל אותם שירי ארץ ישראל.
קל להבחין שהכתיבה של השירים היום הנכתבת ברובה על ידי הזמרים והזמרות עצמם הינה כתיבה אישית יותר המדברת ונכתבת מתוך עולמו הפנימי של הזמר היוצר, השירים נכתבים בגוף ראשון יחיד,,
אל תוותרו על הרעיון שלכם לשמח את אבא ביום הולדתו, ולערוך לו מסיבת הפתעה. מצאו מקום אינטימי, אפשר גם בבית/בחצר, הטילו על כל אחד מהאורחים להכין את המאכל שמצטיין בו, שתפו את הנכדים בקישוט המקום,ניפוח בלונים,פרחים, בקשו מהנכדים הקטנים להכין לסבא ברכות וציורים בגן הילדים, בקשו מכל מי שמוכן לכתוב כמה מילים לטקס ברכות קצר ומרגש,
לאור המהפך החברתי שעבו על מדינתנו הקטנה וחסרת הסובלנות,לא נותר לי אלא להביע את ההתרחשיות שחלו בחברה הישראלית בשירי סאטירה.
מצגת השקופיות שאותה יביא הזמר/מנחה של ערב השירה בציבור כוללת בד"כ עשרות עד מאות שירים, על מנת שיספיקו לשעתיים לפחות של שירה,ולכל זמן שהקהל ירצה לשיר..
שירים לבר מצווה - אירועי בר מצווה שונים משמעותית מאירועי מחתונות, לא רק בכמות האורחים האווירה והסגנון, כאן מדובר באירוע שאתם, ההורים אינם הקובעים היחידים {או שכן?} , באירועי בר/ בת מצווה גם לחתן/ כלת האירוע יש מה להגיד בנושא!
סיפור קצר וסאטירי העוסק במצוקת הדיור. הסיפור כתוב בסגנון דירה להשכיר. נכתב כשבועיים לאחר תחילת המחאה החברתית והקמת האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב. הסיפור פורסם בעלון הראשון שהוציאה המחאה וחולק חינם בשדרות רוטשילד.
האהבה לסיפורי אגדות מאלץ את כותבי המורשת להרבות ולספר לנו על הבוב-מייסס שאנו יונקים בילדותנו. האגדות הן סיפורי מסורת יפים שאנו נהנים מהן בכול רגע. אולם כשאנו מייחסים אמיתות לאגדות, אנחנו למעשה משטים בעצמנו. סיפורי האגדות היו תמיד אחת האהבות שלי כשהתייחסתי אליהם כאגדה. לכן המציאו לנו את המילה "הגדה" כדי שלא נחשוד חס וחלילה שההגדה היא אגדה. לכן אספר לכם הגדה משלי.
מוסדות הציבור הם העונש הקולקטיבי שלנו בדרכנו לגיהינום. מי שאינו זקוק לשרותי המוסדות הציבוריים על פי הסטטיסטיקה מגיע לשיבה טובה עד 120. רבים מאיתנו הזקוקים לשרות הציבורי, תוחלת החיים שלנו מתקצרים לגיל 67.
וישבות אלוהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה וראה כי טוב, וישמח לבב אדוניי ויוסיף את יום השבת למניין החופשות.
המיסטיקה פשטה בארצנו והתחזקה במאה ה-21 עד כדי נהירה המונית אחרי ידעונים ובאבות למיניהם. האמונה בחוזי עתידות בארצנו הפכה לאובססיה שכול דבר שקורה לנו באופן מסתורי אנחנו מיחסים לתופעה "כעונש משמים". חוזי העתידות פתחו קליניקות למוכי האמונות. והפסיכיאטרים נשארו חסרי תעסוקה.
לאור המהפך החברתי שעבו על מדינתנו הקטנה וחסרת הסובלנות,לא נותר לי אלא להביע את ההתרחשויות שחלו בחברה הישראלית בשירי סאטירה.ולהלן שירי המולדת מאז תש"ח ועד ימינו.
לאור המהפך החברתי שעבו על מדינתנו הקטנה וחסרת הסובלנות,לא נותר לי אלא להביע את ההתרחשיות שחלו בחברה הישראלית בשירי סאטירה.
שלום לתשע"א – זה נגמר בצחוק סיכום שנה הומוריסטי מאת: ארווין קליין ervinklein.co.cc בברכה של אובמה לישראל לראש השנה התקשה בביטוי "לשנה טובה תכתבו ותחתמו". השאלה היא מדוע נתנו לו לומר ברכה שישראלים רבים אפילו מתקשים לדקלם אותה. והתשובה: ככה בפעם הבא יהיה קל לשכנע אותו להשתמש בברכה פשוטה בהרבה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"...
ב- 9.9.12 התפרסמה ידיעה בעיתון "ידיעות אחרונות" מרוחה על פני רוחב העמוד הראשון בכותרת זועקת: "גיבור" . הכותרת הבומבסטית עסקה בנועם גרשוני שזכה במדלית זהב בטניס באולימפיאדת הנכים. וכך נכתב: שש שנים אחרי שמסוקו התרסק במלחמת לבנון השנייה, נועם גרשוני הוכיח שאין גבול שנשמה ענקית ורוח לחימה לא ינצחו. כך הפך פצוע אנושי לאלוף אולימפי.
אילו היו ביבי נתניהו ואהוד ברק ניגשים לספרייה הקרובה אליהם ומעיינים בספרי תולדות העם היהודי לדורותיהם, היו מופתעים לגלות שהחלטה פוליטית מטורפת אחת ע"י שני מנהיגים הובילו לחורבן הבית אולי היו לומדים שהניסיון שלהם לקבל לגיטימציה מרוב העם למהלך התקיפה על הכורים האטומיים של אירן לא יהפכו אותם לאבות האומה.
מספר פעמים יצא לי להיות בקשר עם משרד האוצר בקשר לתקנות "חוקי הגימלה לניצולי השואה". בתחילת הדרך נתקלתי באטימות בלתי מובנת מצד נציגת האוצר בכול הקשור למתן זכויות לגיטימיות עבור אימי שהוכרה כניצולת שואה רק ב-2010 לאחר 65 שנה. הרוע ואטימות הלב מצד נציגי האוצר היה בלתי נתפס,
בית המשפט העליון עשה חסד כשביטל את חוק טל הידוע לשימצה, שחוקק על ידי הכנסת החילונית.חוק טל חוקק בגין אילוצים קואליציונים בניגוד לדעת הרוב בעם. בתוך עמנו יושבים מאות אלפים של אזרחים המופלים לטובה ביחס לחובה האזרחית האלמנטרית לשרת בצבא ככול אזרח. החרדים טוענים ששרותם באוהלה של תורה תורמת את עצם קיומו של העם היהודי באשר הוא.לחרדים יש מספר טענות נגד השרות בצבא בשל אמונתם שצבא בלבד לא יבטיח את קיומנו באזור
האהבה לסיפורי אגדות מאלץ את כותבי המורשת להרבות ולספר לנו על הבוב-מייסס שאנו יונקים בילדותנו. האגדות הן סיפורי מסורת יפים שאנו נהנים מהן בכול רגע. אולם כשאנו מייחסים אמיתות לאגדות, אנחנו למעשה משטים בעצמנו. סיפורי האגדות היו תמיד אחת האהבות שלי כשהתייחסתי אליהם כאגדה. לכן המציאו לנו את המילה "הגדה" כדי שלא נחשוד חס וחלילה שההגדה היא אגדה. לכן אספר לכם הגדה משלי.
מוסדות הציבור הם העונש הקולקטיבי שלנו בדרכנו לגיהינום. מי שאינו זקוק לשרותי המוסדות הציבוריים על פי הסטטיסטיקה מגיע לשיבה טובה עד 120. רבים מאיתנו הזקוקים לשרות הציבורי, תוחלת החיים שלנו מתקצרים לגיל 67.
וישבות אלוהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה וראה כי טוב, וישמח לבב אדוניי ויוסיף את יום השבת למניין החופשות.
המיסטיקה פשטה בארצנו והתחזקה במאה ה-21 עד כדי נהירה המונית אחרי ידעונים ובאבות למיניהם. האמונה בחוזי עתידות בארצנו הפכה לאובססיה שכול דבר שקורה לנו באופן מסתורי אנחנו מיחסים לתופעה "כעונש משמים". חוזי העתידות פתחו קליניקות למוכי האמונות. והפסיכיאטרים נשארו חסרי תעסוקה.
השאר תגובה למאמר זה
