עילת קיפוח המיעוט – אי שוויון בחלוקת משאבי החברה
מאמר זה הינו מאמר משלים למאמרנו הקודם בסדרה "קיפוח המיעוט בחברה" בו נידונו סוגיות שונות הקשורות לקיפוח המיעוט. במאמר זה נרחיב קצת את הדברים ונתמקד בעיקר בסוגיית אי השוויון בחלוקת משאביה של החברה ואפשרות השימוש בעילה של קיפוח לפתרון סכסוכים (שלא ניתן לפתור בדרכים אחרות) בין בעלי השליטה בחברה.
קישור למאמר המלא (כולל פסקי הדין המוזכרים בו)
קיפוח המיעוט:
באופן כללי ייאמר כי סעיף 191 לחוק החברות הוא הסעיף הדן בהתנהלות מקפחת של ענייני החברה. בתי המשפט התייחסו בהקשר זה בעיקר למקרים בהם בעלי מניות הרוב מנהלים את החברה תוך פגיעה בזכויותיו של המיעוט ומנצלים לשם כך את היתרון שיש להם בהצבעות החברה. קיפוח המיעוט הינו מצב של חלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי מניות הרוב בחברה לבין בעלי מניות המיעוט בה.
בע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון, פ"ד נ (1) 238 (1996), קבע בית המשפט: "קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות המיעוט בה. נגישותם של בעלי רוב המניות לעמדת כוח, העולה על זו של המיעוט והרצון למנוע שכח זה יופעל בצורה פוגענית..."
בע"א 3051/98 דרין נ' חב' השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט (1) 773 (2004) הוסיף וקבע בית המשפט:" עילת הקיפוח היא עילה... שעניינה ביקורת על הפעלת כוח השליטה של הרוב כלפי המיעוט."
המלומדת, א' חביב-סגל, בספרה דיני חברות, הוצאת Balance4 הפקות בע"מ, 2007, בע' 610 כותבת לעניין קיפוח המיעוט: "...הדוקטרינה של עושק המיעוט התפתחה על יסודה של הקונסטרוקציה הקניינית, קרי, על יסודו של האיסור המסורתי בדין ליטול מאדם את קניינו ללא הסכמתו. בהתאם, מתמקדת הגדרתו המסורתית של מושג העושק ב"העברת עושר", המביאה לדילול זכויותיו של המיעוט: כאשר עורך הרוב פעולות המביאות להעברת עושר מידיו של המיעוט לידיו של הרוב, נחשב הדבר לעושק המיעוט. באופן דומה, גם כאשר מנצל הרוב את שליטתו על החברה על מנת להעביר עושר מידיה של החברה לידיו של הרוב נחשב הדבר לעושק המיעוט. העברת עושר מידיה של החברה לידיו של הרוב מקטינה את שווייה של החברה, וכתוצאה מכך, גם את שווי חלקו של המיעוט בה. לבסוף, הרובריקה השלישית של עושק המיעוט היא כללית יותר, וכוללת פעולות שעורך הרוב שאינן "מן הצדק ומן היושר
כאמור במאמרנו הקודם במהלך השנים "התרככו" המבחנים שמפעיל בית המשפט על מנת להכריע בטענות בדבר קיפוח המיעוט וכיום אין צורך להוכיח מרמה, פגיעה בציפיות לגיטימיות, ידיעה על פגיעה בזכויות או ידיעה שהרוב נהג בחוסר תום לב. הדגש כיום הינו על התוצאה ולא על המניע להתנהלותו של הרוב שהביא לקיפוחו של המיעוט. לפיכך יכיר בית המשפט בקיפוח גם אם מניעי הרוב היו כשרים, אך בפועל קופח המיעוט, ראה ע"א 2699/92 בכר ניסים נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (פורסם בנבו), ראה גם ספרה של ד"ר צ' כהן, בעלי המניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות (לשכת עורכי הדין, תשנ"א): "בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. לכן, התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח". (שם בעמ' 284). ראה גם פסק דינה של השופטת ה. גרסטל בה"פ (תל-אביב-יפו) 746/03 אטינג יונתן נ' ספקטור אבנר, (תק-מח 2004(2),;7266 )
כזו היא גם גישתו של י. כהן בספרו "דיני חברות" (כרך ב' 1991) 454: :"עותר המבקש את סעד הקיפוח אינו חייב להוכיח כי המקפחים פעלו תוך ידיעה שהם פוגעים בזכויותיו, או כי הם ידעו שהם פועלים בחוסר תום לב. בית המשפט יבדוק האם אדם סביר היה מסיק מהנסיבות ומהתנהגות המקפחים, כי הם אכן נהגו בדרך מקפחת".
לסיכום:
ניתן לומר כי קיפוח המיעוט בחברה יכול ללבוש צורות שונות ומגוונות לרבות אי חלוקת דיבידנדים, הענקה של משכורות ו/או הטבות החורגות מהמקובל, תגמול חברת אם או חברת בת של בעלי הרוב בצורה החורגת מהמקובל, אי מסירת מידע בנוגע לחברה, מכירת מניות החברה בסכום שאינו ריאלי לטובת בעלי מניות הרוב, דילול מניותיה של החברה המקפח את בעלי מניות המיעוט בה ועוד כהנה וכהנה.
בכל המקרים הנ"ל, ובמקרים דומים מעניק לבתי המשפט סעיף 191 לחוק החברות את הכלים לתקן את המעוות ולהושיע את בעלי מניות המיעוט מקיפוחם על ידי הרוב בחברה. כאמור לעיל, סעיף 191 אף לכלי בידי בית המשפט על מנת לפתור סכסוכים בין בעלי מניות אשר הביאו לקיפאון בפעילותה של החברה.
במקרים מסוימים, כאשר לא ניתן עוד ליישב את המחלוקות בין הצדדים וכאשר המשך העבודה בין הצדדים אינו אפשרי יותר וכאשר הדבר מתאפשר מבחינת חוסנה של הכלכלי של החברה יכול ויקבע בית המשפט כי על אחד הצדדים (בד"כ בעלי מניות הרוב) לרכוש את מניותיו של הצד השני – על כך תוכלו במאמר משרדנו קיפוח המיעוט – אכיפת בעלי מניות הרוב לרכוש את מניות המיעוט.
הבהרה
דברי ההסבר אשר פורטו במאמר זה הובאו בצורה חלקית, תמציתית ובכלליות. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. אין המאמר דלעיל מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ובכל מחלוקת בענייני חוזים מומלץ בחום לפנות לעורך דין המתמחה בדיני תאגידים על מנת להבטיח את כל זכויותיכם ע"פ הדין.
בר אל ירון, עו"ד
שאלות ותשובות
פתיחת חברה היא עסק לא פשוט שמצריך הכנה ועבודה רבה לפני הפתיחה. לפעמים ההתחלה היא אכן מעוסק פטור כשמטפסים לאט לאט עד לחברה בע"מ למשל. ולפעמים ישנו הצורך לקפוץ למים ולהקים מיד חברה בע"מ, כל זאת ועוד משתנה בעקבות היקף העסק, החזון העסקי והאילוצים השונים.
![רז אבן-הר, עו\"ד](http://cavatars.articlesbase.com/public/120_3512_0n17D.jpg "רז אבן-הר, עו\\"ד")
במאמר זה, נסקור את התנאים המשפטיים והמסחריים המקובלים בהסכמי מייסדים ואת חשיבותם של תנאים אלה. כמו כן, ידון המאמר בהבדלים שבין הסכם המייסדים לתקנון החברה לצורך הבהרת נחיצותו של הסכם המייסדים.
כאשר בעלי חברה מחליטים לבצע פירוק חברה מרצון, בין אם מתוך קשיים כלכליים שהם נתקלו אליהם, או בין אם מתוך רצון למכור את החברה לחברה אחרת, או כי אין הם מעוניינים עוד להחזיק בחברה, עליהם לבצע סגירת חברה ומחיקת החברה מן הרשומות.
מחובתו החוקית של כל אדם המתכנן להתחיל בפעילות עסקית בישראל, להחליט באם הוא מתכנן לבצע רישום חברה בע"מ, רישום שותפות, פתיחת עוסק מורשה או שמא הכנסותיו הפוטנציאליות נכללות בגדר עוסק פטור. לעניין רישום חברה בע"מ, ראה הכתבה המורחבת בקישור הבא. חלק מהשאלות אותן צריך לשאול בטרם קבלת ההחלטה על סיווג סוג העסק הינן: מה היקף ההכנסות הצפוי בשנים הראשונות של העסק? האם מתוכנן גיוס הון? או שמא יצטרפו פרטנרים לעסק? לאחר קבלת מענה לשאלות אלו ואחרות, על המייסד להצהיר על הקמת העסק אצל רשויות המס, תוך סיווג העסק
החלטתם להקים עסק בישראל וכעת אינכם בטוחים האם לפתוח חברה בע"מ או לרשום עוסק מורשה? בסקירה קצרה זו תמצאו את המענה לשאלותיכם.
מאמר זה יתמקד באחד הסעדים בחוק, העומד לצידם של בעלי המניות שעה שהם פונים לבית המשפט בבקשה כנגד קיפוחם על ידי בעלי מניות הרוב.
מיהם עורכי דין חברות? הכנו כאן מילון קצר שמפרט, מא' ועד ת', את הסוגיות בהן מעורבים בעלי התפקידים הללו.
כאשר חברה מחליטה כי היא מעוניינת לסיים את פעילותה ולבצע פירוק לפי חוקי מדינת ישראל, או מי בעלי העניין או נושי החברה מחליטים כי הם מעוניינים לבצע פירוק חברה מטעמים של חובות כלכליים כלפיה, עליהם להגיש בקשה את בית המשפט לצורך ביצוע של פירוק חברה.
מאמר זה יתמקד באחד הסעדים בחוק, העומד לצידם של בעלי המניות שעה שהם פונים לבית המשפט בבקשה כנגד קיפוחם על ידי בעלי מניות הרוב.
הסדר לפי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") נועדה כדי לאפשר לחייב להסדיר את חובותיו מבלי שנכנס כלל להליך פשיטת רגל, דבר המלווה בהכתמת החייב בכתם של חדל פירעון (וראה הצעת תיקון החוק, חוק לתיקון פקודת פשיטת רגל, תשמ"א-1981, ה"ח 1507, כ"ח בשבט התשמ"א). ההסדר מאפשר לחייב, שחובותיו עולים על סכום החוב הקבוע בסעיף לפנות בכל עת לבית המשפט עם הצעה להסדר עם נושיו לפיה ישולם לנושיו לפחות 30% מסך חובותיו. בפקודה נקבעו תנאים נוספים שעל ההצעה לעמוד בהם, ואולם כאשר הדבר אפשרי.
במאמר זה אדון באפשרויות הגבייה העומדות לרשות נושים ישראליים לגביית חובות, בין אם המדובר בחובות עסקיים בין אם המדובר בפרטיים, בכל רחבי הגלובוס. המאמר יעסוק בעיקר באפשרויות הגבייה ברחבי העולם ואולם באותה קלות ניתן לבצע חקירות כלכליות, איתורים של חייבים, מסירות משפטיות ועוד כהנה וכהנה פעולות שבעבר נחשבו יקרות מידי לביצוע, ככל שהדבר נוגע לביצועם בחו"ל.
זהו חלק שני של המאמר (קישור לחלק הראשון). במאמר הראשון פרטנו את ההגנות העומדות לכל ערב באשר הוא ערב. בחלק זה של המאמר נדון בהגנות הנוספות העומדות לערב יחיד ולערב מוגן. כמו כן נדון בסוגיות אחרות הנוגעות לערבות לרבות עמדתו של המשפט העברי.
חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") הינו המסגרת הנורמטיבית בה נדון במאמר זה תוך מתן דגש על ההגנות העומדות לצידו של ערב מכל סוג שהוא הן בחוק הערבות והן בהוראות חוק אחרות. בין השאר נדון בהגנות העומדות לצידו של ערב יחיד, ערב מוגן וערב "רגיל" שגם כלפיו חייב כמובן הנושה בחובת זהירות, הגם שחובות אלו מתונות יותר. הדגש בדיון להלן יהיה ביחסים שבין הבנק לערב ואולם מרבית הדברים (למעט הוראות חוק ספציפיות הנוגעות לבנקים) נכונים גם ליחסים שבין נושים אחרים לבין ערבים.
עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ועקרון האחריות המוגבלת של בעלי המניות והמנהלים בחברה הם מעקרונות היסוד בדיני התאגידים. עקרונות אלו שלובים זה בזה כך שקיים "מסך" בין האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לבין בעלי המניות ומנהליה ולכל אחד מהם זכויות וחובות נפרדות. מאמר זה ידון ביוצא מן הכלל, "הרמת מסך" שמשמעה התעלמות מאותו "מסך" שניצב בין החברה לבעלי המניות וייחוס חובותיה וזכויותיה של החברה לבעלי המניות בה.
ברשימה זו נדון בדרכים לביטול חוזה תוך התמקדות בעילות הביטול בשל פגם בכריתתו - חלק ב' לחוק החוזיםב (חלק כללי), התשל"ג – 1973 לרבות חוזה למראית עין, טעות, הטעיה, כפיה, עושק וביטול חלקי. למען השלמת התמונה נדון עם פתיחת הדברים בקצרה גם ביסודות גמירות הדעת ו – מסוימות, כמו כן נדון בהמשך הדברים בדרך ביטול החוזה ודרך ביטול הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין ובנושאים אחרים שראינו לנכון לדון בהם על מנת ליתן תמונה שלמה יותר כמו תנאי מתלה, חוזה בלתי חוקי ומשמעותה של החתימה על החוזה.
מאמר זה ידון בנושא מס הרכישה. מס רכישה הוא מס שמוטל ע"פ חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג – 1963 ("להלן: "חוק מיסוי מקרקעין") על רוכש נכס מקרקעין לרבות משרד, חנות, עסק, בניין, מגרש, חנות או דירת מגורים להגיש הצהרה בדבר הרכישה. אנו נתייחס בהמשך הדברים בעיקר לרכישת דירת מגורים. סעיף 9(א) לחוק מיסוי מקרקעין מסדיר את תשלום מס רכישה. המס הוא בשיעור יחסי משווי רכישת הנכס. בנכסים שאינם מהווים דירת מגורים יהיה המס קבוע למלוא שווי הרכישה (5% משווי הרכישה). בדירות, המשמשות כדירת מגורים, שיעור המס הוא מדורג, כפי שיובהר בהמשך. יצוין כי בנוסף לחוק קיימות תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (פטור ממס רכישה) התשל"ה 1974 אשר מסדירות פטורים והקלות מס רכישה.
השאר תגובה למאמר זה
