מדרסים לסובלים מעודף משקל

כאבים בכרית כף הרגל הם אולי התופעה הנפוצה ביותר בתחום. ברוב המקרים ממוקם הכאב במרכז הכרית, מתחת למפרקי האצבעות השניה והשלישית. לעיתים מלווה הכאב ביבלת או בעור קשה וקרני במקום הכאב. מדובר בכאב המגביל מאד את ההליכה ואת מגוון הנעליים שיכול הסובל ממנו לנעול.

כף רגל שטוחה הוא מצב מולד בדרך כלל (מקרים חריגים יפורטו להלן), לרוב גנטי, המאופיין "בקריסה" של הקשת האורכית בזמן עמידה. במקרים מסוימים הקשת אינה קיימת גם כאשר כף הרגל אינה נושאת משקל, וישנה הגבלה בתנועות הקרסול.

בישראל נוקעים את הקרסול כחמש מאות איש מדי יום. הקרסול מיוצב בצידו החיצוני בעזרת שלוש רצועות המונעות ממנו מלצאת ממקומו אך מאפשרות לו לנוע. נקע בקרסול מוגדר כמצב שבו לפחות אחת מהרצועות בצד החיצוני של הקרסול נקרעת במידה כלשהי. החלמה מנקע חמור יכולה להמשך לעיתים עד שנה ולעיתים הנזק הנגרם הינו בלתי הפיך.

בוהן קלובה, או בלטינית "הלוקס ולגוס" (Hallux Valgus) היא עצם בולטת בבוהן כף הרגל. שמה המדעי של הפתולוגיה הוא "עיוות שכיח של הבוהן הגדולה בכף הרגל", עיוות זה כולל סטייה של הבוהן הגדולה לעבר שאר הבהונות, היוצרת בליטת עצם בצד הפנימי של כף הרגל,

ישנן מספר תיאוריות לסיבת הכאב, למשל תיאוריה הגורסת כי מדובר בניוון (Degeneration ) אליו מתייחסים לעיתים בטעות כדלקת כרונית,

בשנים האחרונות הפכה הליכה לענף הספורט הפופולארי ביותר. בעקבות מחקרים רבים, ממליצים רופאים לחוליהם להתמיד בהליכה יום יומית של כשעה, ובכך לטפל במגוון רב של בעיות רפואיות כגון: עודף משקל, יתר לחץ דם, עלייה ברמת הסוכר, דליות ברגליים, דלדול עצם, ועוד.

לפני גיל ארבע לא נהוג להשתמש במדרסים. מעבר לגיל זה יש לשקול את סוג המדרס בהתאם לחומרת הבעיה,

מלבד האופניים, נעלי הרכיבה הם האביזר החשוב ביותר מבין האביזרים להם זקוקים הרוכבים, על נעלי הרכיבה להיות יציבות מאד על מנת להעביר ביעילות את הכוח מהרגליים אל הדוושות, נעלי ריצה ונעלי ספורט אחרות לא מתאימות לרכיבה וזאת מאחר וחוסר התמיכה גורם לכף הרגל "לקרוס" בזמן הדיווש, דבר העלול להוביל לכאבים ב"קשתות", דלקות גידים, חוסר תחושה והרגשה של "שרפה" בכפות הרגליים,

ישנם לא מעט גורמים המביאים להתפתחות דלקת בפסיה הפלנטרית ואף להתפתחות דורבן, עומס רב על איזור העקב, מתח קבוע או ממושך לאזור הפסיה הפלנטרית יגרום לקיצור הרקמה, משיכה וקרעים מיקרוסקופיים באזור החיבור לעצם העקב והתפתחות הדלקת ואו הדורבן.

האינטראקציה שבן אדם לסביבתו מהווה פקטור משמעותי בהתפתחותו ומיצוי הפוטנציאל הטמון בו עד למקסימום. חדר סנוזלן מהווה סביבה בטוחה ועתירת גירויים (סביבה רב חושית) וע"י כך מהווה עוד נתבך במכלול הטיפול בקשת רחבה של מטופלים, מבוגרים וילדים כאחד.

הטיפול בדילדול העצמות-אוסטאופורוזיס, אוסטאופורוזיס, בין אם ע"י איבוד משמעותי של רקמת עצם או ע"י נוכחות שברים (כולל מומים בגלל שברים בחוליות), החולה יכולה לקבל טיפול למניעת איבוד נוסף של עצם, וע"י כך להפחית את הסיכון של שברים נוספים. היום קיימים טיפולים תרופתיים שונים, אשר מעכבים את פירוק העצם או מגדילים את כמות העצם, ולהלן הם:מטבוליטים של ויטמין d, ויטמין זה חיוני לספיגת הסידן ממערכת העיכול אל מחזור הדם ומשם אל העצמות, על כן חשיבותו. יש להיזהר מפני מינון עודף העשוי לגרום להרעלה. כמו כן, במינון ש

כיצד נבחר מנוף הרמה ומדוע זה חשוב כל כך. מה הקשר של ביתו של החולה הסיעודי למנוף הרמה ומדוע כדאי להתייעץ עם מומחה לפני שרוכשים את הציוד?

בחודשים האחרונים סבלתי מנדודי שינה. מוזר! מעולם לא נתתי למתחים המנטליים להשפיע עלי. לא אחת, במצבי לחץ בבית בעבודה, השכלתי להשתמש בטכניקות של נשימות, מדיטציה, יוגה ומתיחות, ולהרגיע את עצמי, כך שאוכל לקום בבקר רענן ויעיל.

פיברומיאלגיה היא מחלה המאופיינת בכאבי שרירים קבועים, בעיקר בעמוד שידרה צווארי, חגורת הכתפיים, ובשרירים האחוריים בפלג גוף תחתון. כתוצאה מכך, המחלה פוגעת בטווחי התנועה ובגמישות של המפרקים, באזורי הכאב, וגורמת לירידה בתפקוד, וקושי מנטלי ופיסי בבצוע מטלות פשוטות.

מדרסים הנם ענף הולך ומתפתח בשוק הפרה רפואי, השילוב לש רפואה ומסחר ההולך ומתבסס בעולם המערבי יותר עיוותים רבים הבאים לביטוי בענף זה, מידע רפואי מתערבב עם מידע פרסומי, שימוש מטעה במחקרים מביא את הציבור לחוסר ידע בנושא המדרסים. מאמר זה מנסה לשפוך אור על נושא לקיחת המידות למדרסים

ישנן סיבות רבות שבגינן יפנה אורטופד מטופלים שלו להתאמת מדרסים אורטופדיים. אלו יכולות להיות בעיות של פלטפוס (כף רגל שטוחה), בעיות של רגל סוכרתית המצריכה טיפול של מדרסים אורטופדיים, בעיות גופניות המצריכות שימוש במדרסים מגביהים, או ספורטאים הזקוקים לשימוש בזוג מדרסים אורטופדיים בכדי שימנעו מהם בעיות פיזיות.

כאבים בכרית כף הרגל הם אולי התופעה הנפוצה ביותר בתחום. ברוב המקרים ממוקם הכאב במרכז הכרית, מתחת למפרקי האצבעות השניה והשלישית. לעיתים מלווה הכאב ביבלת או בעור קשה וקרני במקום הכאב. מדובר בכאב המגביל מאד את ההליכה ואת מגוון הנעליים שיכול הסובל ממנו לנעול.

כף רגל שטוחה הוא מצב מולד בדרך כלל (מקרים חריגים יפורטו להלן), לרוב גנטי, המאופיין "בקריסה" של הקשת האורכית בזמן עמידה. במקרים מסוימים הקשת אינה קיימת גם כאשר כף הרגל אינה נושאת משקל, וישנה הגבלה בתנועות הקרסול.

בישראל נוקעים את הקרסול כחמש מאות איש מדי יום. הקרסול מיוצב בצידו החיצוני בעזרת שלוש רצועות המונעות ממנו מלצאת ממקומו אך מאפשרות לו לנוע. נקע בקרסול מוגדר כמצב שבו לפחות אחת מהרצועות בצד החיצוני של הקרסול נקרעת במידה כלשהי. החלמה מנקע חמור יכולה להמשך לעיתים עד שנה ולעיתים הנזק הנגרם הינו בלתי הפיך.

ישנן מספר תיאוריות לסיבת הכאב, למשל תיאוריה הגורסת כי מדובר בניוון (Degeneration ) אליו מתייחסים לעיתים בטעות כדלקת כרונית,

בוהן קלובה, או בלטינית "הלוקס ולגוס" (Hallux Valgus) היא עצם בולטת בבוהן כף הרגל. שמה המדעי של הפתולוגיה הוא "עיוות שכיח של הבוהן הגדולה בכף הרגל", עיוות זה כולל סטייה של הבוהן הגדולה לעבר שאר הבהונות, היוצרת בליטת עצם בצד הפנימי של כף הרגל,

בשנים האחרונות הפכה הליכה לענף הספורט הפופולארי ביותר. בעקבות מחקרים רבים, ממליצים רופאים לחוליהם להתמיד בהליכה יום יומית של כשעה, ובכך לטפל במגוון רב של בעיות רפואיות כגון: עודף משקל, יתר לחץ דם, עלייה ברמת הסוכר, דליות ברגליים, דלדול עצם, ועוד.

לפני גיל ארבע לא נהוג להשתמש במדרסים. מעבר לגיל זה יש לשקול את סוג המדרס בהתאם לחומרת הבעיה,

גיד אכילס מחבר בין השוק לכף הרגל. זהו אמנם הגיד הגדול ביותר ברגל אך הוא גם גיד שנקרע בשכיחות גבוהה מאוד. דלקת בגיד אכילס היא בעיה נפוצה ביותר, במיוחד בקרב העוסקים בספורט, חיילים, מטיילים, רקדנים וכדומה