פרשת השבוע חקת לפי חכמת הקבלה והזהר

04/07/2008 • על ידי • 1,802 צפיות

פרשת חקת

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר: זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום וגו':
פירש רש"י: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר להם מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב אותה כחוקה גזרה היא להבין שאין רשות להרהר אחריה. וראיתי להעיר טעם נפלא בעניין שהמצווה נתגלתה למשה ולאהרן שבתחילה נאמר "אל משה ואל אהרן" ולאחר מכן נאמר "ויקחו אליך" שאהרן בתחילה היה שותף בטעם האמיתי, ולאחר מכן עשיית המצווה עברה אל אלעזר הכהן ללמדנו שאהרן לא הקפיד כלל. ומגיד שבחו של אהרן.

   ויש לשאול מדוע דברה התורה בפרה ולא בעגלה שיקחוה ויגדלוה לפרה. וכך יובן הדבר כי שם פרה יגיד מספר שווה למספר בחינת הדינים. שאם יקנו עגלה הרי קונים דבר שאין בו מספר בכדי להמתיק את הדינים, שהרי פרה היא דין רפה, ואותיות פרה  בהיפוך הם הפר, דהינו דינים קשים אדומים, וחוזרים להיות פרה שהוא דין רפה. וטעם נוסף תבוא האם ותקנח לבנה על חטא העגל.

טעם נוסף והוא לפי הקבלה: נשאלת השאלה מדוע במצווה זו נאמר אל משה ויקחו אליך פרש רש"י שהיא למשה. וכעת ננסה להסביר איך מצווה זו תלויה במשה. והשאלה היא כיום שאין פרה מה עושים. אמרו חז"ל יטבול במקוה טהרה, ויכוון בשם הקדוש אגל"א היוצא מראשי תבות של המפסוק "אתה גיבור לעולם אדני" וכחו הוא לבטל דינים וזרות קשות, והוא קשור בשם מ-ע"ב שמות אלד שהוא בגמט' אגלא. ויש אותיות מנצפך שהם אותיות סופיות ומניינם הוא פר, אותיות פרה הם
ה-פר פרוש ה פעמים פר יהיה מניין של אלף וארבע מאות באותיות אתה א- במילוי כזה אלף, ועוד ת, ועוד ה כמספר אותיות מנצפך, ומשה אשר ידע וקיבל  את סוד הפרה, והוא משה בעצמו מניין האות אלף במילוי כזה: גמטר' משה עולה אותיות אל שדי ושם זה במילוי כזה: אלף למד שין דלת יוד,  מניין תשע מאות תשעים ותשע עם הכולל יהיה אלף, וזהו המניין של ה פעמים פר יהיה אתה. 

   ונשאל עוד מדוע היה צריך לומר "חקת התורה" ולא אמר "חקת הפרה" או "חקת הטהרה" שהרי הפרשה עוסקת בטהרה. אלא התורה באה ללמדנו שרק מי שיש לו שייכות לתורה דהיינו עם ישראל רק שם נמצאת טומאה שאפשר לטהרה על ידי הפרה.

כתב בזוהר: כי בגוי אין טומאת המת. אמר ר' יהושע בשם ר' לוי: ארבעה דברים יצר הרע שואל עליהן. שכתוב בהן חקה והם.

א). אשת האח. (פרוש אשת האח מותרת ביבמה).

ב). כלאים. (כלאים הותר בציצית).
ג). שעיר המשתלח. (שעיר שנשלח לעזאזל).

ד). פרה אדומה. (פרה אדומה שהעוסקים בה נטמאים, והמכפרים בה נטהרים)

אמר ר' יוסי בר' חנינא, אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם הפרה, אבל לאחר שהוא (ס"מ) חקה היא, ושלא ידעו אומות העולם דין הטהרה ולא ידע הס"מ סודות החוקים וכך לא יכול לקטרג על ישראל, שנאמר: (איוב יד) מי יתן טהור מטמא, כגון אברהם מתרח, ישראל מעובדי כוכבים, עולם הבא מעולם הזה, ודוד המלך מרות המואבייה, ועל מנת שלא יהיה כח לגוים ולמקטרג לקטרג על ישראל בזמן עשיית המצוה והתשובה. כי בשעה שבא אדם מישראל לקיים את המצוות הללו בא לו השטן ואומר לו. מה משמעות המצווה שאתה מקיים, ומה הטעם בה, וכך מטעה את האדם ומביאו לידי גאווה. לכן אם יזכור האדם כי גזרה היא מלפני ה' ו-חקת התורה, שאין רשות להרהר אחריה יתחזק באמונה וביראת שמים. ולכן דברה התורה בחקת התורה, ולא בחקת הפרה, או חקת הטהרה. ועוד רמז הקב"ה למשה רע"ה שכל הפרות בטלות ושל משה קיימת.

   אמר ר' אחא בשם ר' חנינא: בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שעוסק בפרשת "הפרה" אמר לפניו, ריבונו של עולם יהיה רצון שיהיה מחלצי, אמר לו חייך שהוא מחלצך, שנאמר (יט ג) ונתתם אתה אל אלעזר הכהן והוציא אתה אל מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו.  

אשר אין בה מום וגו':
בא הפסוק לרמוז לנו שעל ידי עסק התורה לא תישאר שליטה של הלילית, שהיא במילוי אותיות כזה למ"ד יו"ד למ"ד יו"ד תי"ו גימט' אמצע תיבות "מום היא" שהפלונית היא מום שמקבל האדם.

זאת התורה אדם כי ימות באוהל וגו' יטמא שבעת ימים:
אמר ר' יהודה: בא וראה מה בין ישראל לגויים, אצל ישראל כשיש אדם מת גם הגוף וגם הבית נטמאים ומטמאים, ומה הטעם, כיוון שבשעה שישראל מת כל הקדושות מסתלקות ממנו וגם הצלם הקדוש ורוח הקדושה ולכן נשאר הגוף ובאים המזיקים לטמא אותו, אבל נוכרי אינו כן שבחייו הוא טמא מכל הצדדים וגם צלמו טמא לפי שטומאות אלה שרויות בתוכו ואסור להתקרב אליו, וכאשר הוא מת יוצאות כל הטומאות ונשאר הגוף בלי טומאה, אם כן נמצא שבחייהם יש להם כוח לטמא אחרים ובמיתתם יצאו הטומאות, וישראל לאחר מיתתו מסתלקת הקדושה ונשארת הטומאה לכן ישראל מטמא. 

וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא:
ויש לפרש על פי מה שדרשו חז"ל (משלי יא ב') ואת צנועים חכמה, פרוש: שכל הלומד תורה בצנעה מחכים, שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מהעין. וזה שאמרו, וכל כלי פתוח וגו' טמא הוא, שכל אדם הוא בבחינת כלי פתוח לקבל את השפע ואם מתגאה ומפרסם מעשיו יכול להסיר מעליו את הברכה ומתוך הגאווה מגיע ללשון הרע. ואם ידבר לשון הרע, ודאי יבוא לטומאה וקרי ח"ו, שהם מידה כנגד מידה. שאם הפה פתוח לדבר לשון הרע, ואין לו צמיד פתיל, שאינו סוגר את פיו, "טמא הוא" בבחינת הקרי ולשון הרע, ויש להתרחק ממנו, ועוד אם האדם מדבר טומאה על אחרים מעיד על עצמו שהוא טמא.

   ועוד אפשר לרמוז על ברית הלשון וברית היסוד, שהם כלים פתוחים באדם, שעל ידי דיבור הלשון והפה מוציא לשון הרע ודברים בטלים, ועל ידי פגם הברית מוציא קרי ח"ו, ואם לא ישמור האדם כראוי על פתחי הבריתות. ופוגם באחד מהם הרי שכל גופו נפגם, וזה עיקר הצמיד לשמור על שניהם על ידי טהרת המחשבה, כי אם ידבק האדם בקדושה ובטהרה, ממילה נשמרים הלשון והברית, ובזה ימצא מנוחה וטהרה.
   וראיתי לרמוז בתיבת צמיד במילוי כזה, צד"י מ"ם יו"ד דל"ת גמטר' בקדשה ובטהרה.

ולקח אזוב וטבל במים וגו':
אמר ר' שמעון בא וראה שאין לך כל עשב ועשב שנולד בארץ, שלא תהיה בו חכמה גדולה בא וראה מן האזוב. שבכל מקום שרצה הקב"ה לטהר את האדם, באזוב נטהר, ומה הטעם כדי שיתעורר כוחו של מעלה שנפקד עליו, וכאשר הוא נתעורר למעלה מבער רוח הטומאה ונטהר האדם. ואמרו חז"ל שאין לך עשב מלמטה שלא יהיה לו מלאך בשמים המכה בו ואומר לו גדל. ועניין המכה בו היינו שמשפיע בו כח וסגולה הראויה לו, שיש סגולה וכוח רפוי על ידי הצמחים הן ברוח והן בגוף.

קח את המטה והקהל את העדה... והשקית את העדה ואת בעירם:
מכאן למדנו שהקב"ה חס על ממונן של ישראל. ומדוע הקהיל אותם משה בכדי שיראו את הנס היוצא מהסלע, כפי שמצינו במקום אחר שנאמר: ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד, מלמד שכל אחד ואחד ראה עצמו עומד על פני הסלע, ולמרות שכל ישראל עומדים ורואים את כל הניסים שבסלע, התחילו לומר יודע משה את חוק הסלע ומזה יוציא לנו מים, ונמצא משה עומד בספק ואומר אם אשמע להם אני מבטל דברי המקום, ואם אני מדבר ולא מוציא מים הרי יהיה חילול ה'. והיה משה משמר עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדן, לפי כך נאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע, הכהו פעם אחת התחיל הסלע נוטף מים מועטים שנאמר (תהלים עח) הן הכה צור ויזובו מים וגו', שהוא נוטף טיפין, אמרו לו בן עמרם הללו מים ליונקי שדים, או לגמולי חלב, מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמים שנאמר: את הסלע במטהו פעמים וגו', ויצאו מים רבים ושטפו כל מי שהיה מרנן כנגדו שנאמר (שם) ונחלים ישטפו וגו', ואף על פי כן לא עשה משה אלא מהסלע שאמר לו הקב"ה, שנאמר (תהילם עח) ויוצא נוזלים מסלע יורד כנהרות מים ובגללם נענש משה, אמר ר' חננאל והסכים עליו הרמב"ן שהקפדת הקב"ה הייתה על אשר אמר משה נוציא לכם מים, ולא אמר יוציא לכם מים, ומזה טעו ישראל וחשבו שבחוכמתם עושים את המעשה כי לא היה להם רמז שה' עושה את הנס, ולזה הקפיד הקב"ה ואמר לא האמנתם בי להקדישני וגו', ולכן התחילה שם המריבה שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל וגו', ומכאן אתה למד שמקודם היה מתוקן שייענש משה על המים, כפי שפירש רש"י הם הנזכרים במקום אחר ואת אלו ראו מכשפי פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים ולכך גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו

וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וגו':
אמר ר' חיא: זרקו בהם הנחשים אש ונכנס במעיהם ומתו, ויש לשאול מה ראה הקב"ה להיפרע מהם בנחשים. אלא כיוון שהנחש פתח בלשון הרע תחלה ונתקלל ולא למדו ממנו, אמר הקב"ה יבוא נחש שהתחיל בלשון הרע תחלה ויפרע ממספרי לשון הרע, שנאמר (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש.

   דבר אחר למה נפרע מהם בנחשים. כיוון שמצינו    אצל הנחש אפילו אוכל כל מעדנים שבעולם מתהפכים בפיו לעפר, שנאמר (ישעיה סה) ונחש עפר לחמו, ואילו הערב רב ועם ישראל היו אוכלים את המן שנהפך למטעמים הרבה שנאמר (תהלים קו) ויתן להם שאלתם. ועוד כתיב (דברים ב) זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, לכן יבא נחש שאוכל הרבה מינים, ובפיו טעם אחד, ויפרע מן אוכלים מין אחד ובפיהם טעמים רבים. את הנחשים השרפים וגו', כיוון ששורפים את הנפש. ר' יודן אומר: הנחשים השרפים, שהיה הענן שורף אותם ועושה אותן גדר למחנה להודיעך ניסים שעשה להם הקב"ה עם העננים אותן גירה בהן.

ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך...ויתפלל משה בעד העם:
למרות שדברו במשה נשתטחו לפניו ואמרו התפלל אל ה' ויסר מעלינו וגו', כתיב ויתפלל משה, להודיעך ענוותנותו של משה שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים, ולהודיעך כוח התשובה, כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם שאין המוחל נעשה אכזרי וכן הוא אומר (בראשית כ) ויתפלל אברהם אל האלהים.. וירפא אלהים וגו'. וכן הוא אומר (איוב מב) וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו וגו', ומנין שאם סרח אדם לחברו ואמר לו חטאתי לך ומבקש מחילה, ואם אינו מוחל לו נקרא חוטא, שנאמר (שמואל א יב) גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם וכו', אימתי, כשבאו ואמרו חטאנו, שנאמר (שם ט) ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך וגו', כי יספנו על כל חטאתינו, ויאמר העם אל שמואל חטאנו כי עברנו את פי ה' ואת דבריך, השיב חלילה לי מחטא לה'. וכאשר עשו תשובה ומשה התפלל בעדם, מיד ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף... והיה כל הנשוך וגו', לא נשוך נחש בלבד נתרפה , אלא אמר כל הנשוך, אפילו נשוך מפתן, ועקרב, וחיה רעה, וכלב. ומיד כתיב ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס... והביט אל נחש הנחשת וחי. מפני מה היה חי, כיוון שהרים עיניו וראה את הנחש והיה מתיירא ומתפלל לפני ה' ומשעבד ליבו להקב"ה ועושה תשובה. כי כל זמן שרואה הבן את רצועת אביו, הוא ירא מאביו וניצול מן הרצועה, כך אלו שראו את צורת הנחש היו יראים מהקב"ה וניצלו.

ויסעו בני ישראל ויחנו באובות:
מהו אובות, שנעשו אויבים למקום. ויחנו בעיי העברים, שהיו מלאים עבירה, ויחנו בנחל זרד שלא היה הנחל אלא מלא זרד ולא יכלו לעוברו ל"ח שנה שנאמר (דברים ב) עתה קומו ועברו את נחל זרד וכתיב (שם) והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה עד תם כל הדור משם נסעו ויחנו מעבר ארנון, שנתרצה להם הקב"ה וקיבל את תשובתם.
פינת הלשון: מי שפרק עול ומחלל שבת בפרהסיה ומדבר לשון הרע על גדולי ישראל, מותר לדבר עליו לשון הרע, כדי לדחות דעותיו שלא יגררו אחריו.
 
שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי זאת העבודה שאתם עובדים בפרה אדומה נראין כמין כשפים אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת, אמר לו רבן יוחנן לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך אמר לו לא שאלו רבן יוחנן ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית אמר לו כן אמר לו ומה אתם עושים לו אמר לו מביאים עיקרין ומעשנין תחתיו ושופכים עליה מים והיא בורחת, אמר לו ישמעו אוזניך מה שאתה מוצא מפיך כך הרוח הזו רוח טומאה דכתיב (זכריה יג) וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ מזין עליו מי נדה והוא בורח, לאחר שיצא אותו עובד כוכבים אמרו לו תלמידיו של רבן יוחנן רבינו לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר, אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי ואין אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חוקת התורה ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה אמר ר' איבו משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח את הצואה כך אמר הקדוש ברוך הוא תבא פרה ותכפר על מעשה העגל .

מתוך ספר "איש ישר" ניתן להשיגו בטל 0524874108

 

אודות כותב המאמר

יהושע אוזן היו

יהושע אוזן הי"ו עוסק בקבלה מזה מס שנים מחבר ספר "אור הגלגול" ספר "איש ישר" וספר "אשת חייל" בן ונכד להרה"ג המקובל ר' מסעוד סוויסה זצוק"ל למד זוהר וקבלה שנים רבות אצל הרה"ג ר' שלמה אליהו זצ"ל מבית מדרשו של הרה"ג המקובל הר' יצחק כדורי זצ"ל קיבל את ברכתו של הר' כדורי ללמד זוהר לפני כמה שנים החל ללמד את הזהר והקבלה מנהל בית המדרש "היכל הקודש"  בנשיאות הרה"ג ר' אליהו אבירג'ל שליט"א