תקציר פס"ד - תא (ת'א) 14536/07 נחמיה כץ נ' עו'ד דניאל אורי

לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית הדין הארצי לעבודה בשלושה ערעורים שיוצגו על ידי עורך דין אילן זריהן, שנדונו במאוחד והעלו סוגיות משפטיות שונות ומהותיות לגבי אופן יישומו של הסכם הניידות לרבות שאלה משפטית משותפת – האם ניתן לאשר, מכוח הסכם הניידות, מתן הלוואה לצורך כיסא נשלף, למוגבל בניידות שאין לו רישיון נהיגה תקף.

הנתבעים ב ת"א 9143-11-08, חברת נייט סליפ סנטר, עשו הכלאה של חלק מסימן המסחר של המרכז הבריאותי (ד.ע.) בע"מ, " ד"ר גב", וחלק משם המותג " RELAXON" הבינלאומי אותו מייבאת ע.אליהו ובניו בע"מ רילקסון (ישראל) מערכות הריהוט הטובות ביותר בעולם בע"מ, ויצרו לשימושם סימן מסחר שהוא בגדר "סימן כלאים" - המותג " ד"ר רילקס".

בשורה משמחת לכל הצרכנים – בית המשפט המחוזי קבע הלכה חשובה בכל הקשור להגנת הצרכן. ביום 22.6.11 חייב בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים את "ילדונים" חנות בגדים לילדים לשלם ללקוחה סך של 1,500 ₪ כפיצוי על כך שדרשו שתשלם סך של 220 ₪ עבור נעליים שהמחיר הרשום בתג המחיר אשר הודבק עליהם היה 170 ₪.

התובעת בת"א 150-04 הינה חברה העוסקת בייזום ובביצוע עבודות בניה ותובעת מן הנתבעת, עיריית חדרה, פיצויים בגין תשלומים ששילמה והוצאות שנגרמו לה לטענתה בשל קבלת מידע תכנוני מוטעה ובשל טעויות בהכנת תכנית מתאר.

בקשת רשות ערעור רע"פ 4679/10 על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.5.2010 בו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו.

בקשת המשיב בבב"נ 916-06-11 לבטל צו הפסקה שיפוטי המצווה על המשיב לעשות כל שימוש במבנה בשטח של 112 מ"ר המשמש אותו כנגריה באזור מגורים, ואשר מורה לו להפסיק כל הפעולות הנעשות במבנה ושאינן עולות בקנה אחד עם ייעודי המקרקעין עפ"י התב"ע החלה על המקום.

הנאשמים ב ת"פ 3404-07 הם חברה אשר ניהלה מפעל לייצור ושיווק נקניק בשר בחולון, ושני מנהליה ובעלי המניות בה במועדים הרלבנטיים אשר, ע"פ כתב האישום, ניהלו את המפעל מבלי שיהיה להם רישיון לעסק כמחויב על פי החוק וזיהמו מים בשלל דרכים של הזרמת מזהמים בניגוד לחוק המים.

לאחרונה, ביום 12.6.11, חייב בית משפט השלום בתל אביב בעלי דירה לשלם לשוכר שלהם סך של 12,000 ₪ בגין הסתרת פגם במערכת הביוב בדירה.

עתירות להורות למשיבים להמציא לעותרים, נכי צה'ל, עותק מפרוטוקול הועדות הרפואיות (הפועלות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)), אשר דנו בעניינם. במהלך הדיון הציגו המשיבים נוהל חדש, לפיו יוכל כל פונה לקבל עוד טרם קבלת החלטה סופית את חלקי טופס הבדיקה, למעט התייעצויות פנימיות של חברי הועדה (שייחשפו רק עם קבלת החלטה). הדיון עניינו בסבירותו של הנוהל החדש לגופו, והטענה לפיה נוהל זה מפלה בין נכים המטופלים ע'י ועדות רפואיות מכוח חוק הנכים, לבין אלה המטופלים ע'י ועדות רפואיות מכוח חוק הביטוח הלאומי.

העותרת מלינה על החלטות גורמי האכיפה, המשיבים 1 ו- 2, בעניינו של המשיב 3, רב העיר צפת. טענתה של העותרת היא שעל המשיבים 1 ו- 2 להעמיד לדין את המשיב 3 בגין התבטאויות נגד האוכלוסייה הערבית המהוות לשיטתה, לכאורה, עבירות על סעיף 144ב לחוק העונשין (איסור פרסום הסתה לגזענות). העותרת מבקשת גם כי יחודש אישום שבגינו הועמד המשיב 3 לדין פלילי בעבר.

האם ביה'ד מוסמך לדון בענייני מזונות אישה, כאשר בתיק הגירושין המקורי, לא כרך הבעל את ענייני המזונות, מאחר ולא היה מיוצג ורק לאחר מכן, הגיש באמצעות ב'כ כתב תביעה מתוקן שבו כרך את עניני הרכוש ומזונות האשה. כאשר שבועיים לאחר מכן, הגישה האישה תביעתה בנושא מזונות ומדור לביהמ'ש? לטענת המבקשת, מאחר ולא התקבל היתר מפורש להגשת כתב התביעה המתוקן, סמכות השיפוט בנושא המזונות מסורה לבית המשפט

תביעות התובעים להחלת 'תוספת מעונות' ו/או 'תוספת אם' המוענקות לאם עובדת הוראה, בהתאם להסכמים הקיבוציים בין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות ובין הסתדרות המורים למ'י, גם על אבות. התובעים מבססים זכאותם על הלכת סעדון.

ביה'ד האזורי לעבודה (השופטת א' יעקבס ונציגי הציבור ח' יאנוס וי' מזרחי) דחה את התביעה בקובעו:

תביעת התובעת, שעבדה כמוכרת בחנויות בגדים של נתבעת 1 (להלן: אטרקציה) כן נתבעה נתבעת 2, (להלן: אלון), כמי שקיבלה לניהולה את חנויות הבגדים ואת נתבע 3 (להלן: יוסי), מי שניהל את אטרקציה והוא גם בעליה של אלון, ואת נתבע 4, הבעלים של אטרקציה. בבסיס התביעה עומדת בקשה להרמת מסך ההתאגדות, הן בין אטרקציה לאלון, בטענה שהשניה הוקמה כדי להתחמק מפרעון חובותיה של הראשונה, והן בכל אחת מהחברות כלפי בעליה באופן שיחייבם אישית, בתשלומים

הנתבע עבד אצל התובעת כסוכן נסיעות מ-6.4.02 ועד 2/04. הצדדים חתמו על הסכם אך לא האריכו את תוקפו בכתב, כנדרש בחוזה. הנתבע המשיך לעבוד בנתבעת כמקודם עד 2/04 מבלי שבפועל היה כל שינוי באופן או בתנאי ההעסקה. עיקר התביעה הנה דרישת התובעת מהנתבע לשלם חובות לקוחות שרכשו שירותי תיירות באמצעותו, ולא שילמו בעדם מכוח חבותו בהסכם.

השאלה הנה האם קיימת שונות עובדתית רלוונטית בין הפסיקה בעניין הרב בן-פורת לבין התובעים, המכהנים כרבנים במועצות אזוריות שלא הוקמו בהן מועצות דתיות (להלן: הרבנים), בשאלת זהות המעביד.