צום י"ז בתמוז ומנהגי 'בין המצרים' בקהילת צעירי חב"ד

פורסם: 20/07/2008 |תגובות: 0 | צפיות: 93,608 | Share

שבעה עשר בתמוז מוכר יותר כיום תחילת החורבן, היום שבו נבקעו חומות ירושלים בימי בית המקדש השני. ואולם ביום זה אירעו לישראל חמש פורענויות1 קשות (כמפורט במסכת תענית): נשתברו הלוחות הראשונות, בוטל "קרבן התמיד", הובקעה העיר, שרף אפוסטמוס את התורה, הועמד צלם בהיכל.
להלן מנהגי צום י"ז בתמוז ומנהגי ימי בין המצרים בקהילת צעירי חב"ד.

בין-המצרים2:

מיום זה עד אחר תשעה באב אין נושאים נשים, אבל שידוכים מותר לערוך אפילו בתשעה באב עצמו, וסעודת שידוכים בלא ריקודים מותרת עד ראש-חודש מנחם-אב (ולאחר מכן אסור לעשות סעודה אפילו בשבת, אלא כיבוד קל3), ואין מסתפרים. ליטול ציפורניים אין איסור4. אין מברכים 'שהחיינו' על פרי או בגד חדש, וגם לא בשבת5 (אלא אם-כן אינו מוצאו אחר-כך)6. בשירה בפה אין איסור. שמיעת קלטת וכיוצא-בה, שלא לשם שמחה ממש, התיר הגרש"ז גרליק ע"ה לפני ראש-חודש מנחם-אב.
סיום והכנסת ספר-תורה – רצוי שלא לעשות 'בין-המצרים', אלא בזמן מתאים יותר7.
'בין-המצרים' אינו זמן ראוי לנסיעות וטיולים8. גם במסגרת הקייטנות משתדלים לדחותם או למעט בהם ככל האפשר. מי שצריך לנסוע בימים אלו, כדאי ונכון שהכנות משמעותיות לנסיעה יתחילו לפני-כן, כדי שיודגש שהנסיעה החלה לפני שבעה-עשר בתמוז9.

לא רצוי לקבוע טיפולים רפואיים לימים האלה10.

גזיזת השערות [לבן שלוש שנים] – יש לדחותה לאחר 'בין-המצרים'. אבל שאר העניינים שנהוג להדר ולהרגיל בהם את התינוק – נשיאת טלית-קטן, ברכות-השחר וברכת-המזון וקריאת-שמע שעל-המיטה – זאת אין דוחים, אלא נוהגים כרגיל, מיום מלאות לבן שלוש שנים11.

הנהגות מיוחדות בימים אלו12:

להוסיף בלימוד התורה ובנתינת צדקה [ובוודאי בשבתות שבין-המצרים: תורה – בהוספה על העניין ד"ויקהל משה" להקהיל קהילות בכל שבת ושבת13, ו"להשתדל שבכל יום מימי בין המצרים יהיה עניין הצדקה באופן המותר ביום זה... ביום השבת – על-ידי הכנסת אורחים (בסבר-פנים-יפות); או על-ידי זה שביום השישי שלפניו מפרישים "משנה" לצדקה"14], על-פי מה שנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"15.
תורה: לקבוע16 (ובמקום שכבר ישנם – להוסיף) שיעורי לימוד בהלכה ופסקי-דינים, ולכל לראש – הלכה למעשה מדיני ימים אלו17, וגם (בענייני גאולה18 ו)בתורת בית-הבחירה, בית-מקדשנו, על-פי מה שאמרו רז"ל שעל-ידי לימוד זה "אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבניין הבית"19. היינו: בתנ"ך20 – בספר יחזקאל מפרק מ' והלאה, במשנה ובגמרא – מסכתות מידות ותמיד21, וברמב"ם – הלכות בית-הבחירה. ולהוסיף וללמוד הביאורים בענייני בית-המקדש בתורת החסידות, ובפרט בתורתו של הצמח-צדק, שזכה דורנו ונתגלו בו כמה דרושים על הפסוק ביחזקאל (אור-התורה על נ"ך), ומעט גם על המשניות דמסכת מידות (חידושים על הש"ס, במקומו) וכיו"ב22.
ההוספה בצדקה – באם אפשר – להפריש לצדקת בית-מקדש מעט (בתי-כנסת ובתי-מדרש, ישיבות וכיוצא בזה)23.

תענית ציבור - י"ז בתמוז:

מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד-השחר. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה במפורש לפני השינה שעדיין אינו מקבל עליו את התענית, ואז מותר באכילה עד עלות השחר24. באזור המרכז לדעה המקדימה: 3:23 (בשנת תשס"ח).

שחרית: אין לשטוף את הפה בתענית-ציבור25.

קטנים שיש בהם דעת להתאבל מאכילים אותם מאכלים פשוטים, ולא יאכלו ממתקים ומאכלי תענוג26.

הציבור אומר 'עננו' רק במנחה. הש"ץ אומר (בחזרת הש"ץ) 'עננו' בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', אף אם יש בבית-הכנסת רק שלושה מתענים27. ואם אין – אומרו ב'שומע תפילה'28.

סליחות 29:

אומרים אותן בעמידה, ובמיוחד: אשמנו, י"ג מידות, שמע קולנו. וכן אבינו מלכנו.
מנהגנו לאומרן אחרי אמירת תחנון, בסדר דלהלן:
אל תתנו דמי / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אתאנו לך / א-ל מלך30, ויעבור / אלוקים אל דמי / כרחם אב / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אמרר בבכי / א-ל מלך, ויעבור / שעה נאסר31 /א-ל מלך, ויעבור / זכור רחמיך32 / זכור לנו ברית אבות / זכור לנו ברית ראשונים / שמע קולנו33 / הרשענו ופשענו / משיח צדקך / א-ל רחום שמך / עננו ה' עננו / מי שענה לאברהם / רחמנא דעני34 / 'אבינו מלכנו' הארוך35 ובו: ברך עלינו שנה טובה; זכרנו ל... [ולא 'זכרנו ב...'] / ואנחנו לא נדע / חצי קדיש.

קריאת התורה:

קוראים 'ויחל' בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים. מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה. קראו לתורה למי שאינו מתענה וצר לו להודיע זאת מפני חילול השם – יעלה.

את הפסוקים "שוב מחרון אפך..."; "ה' ה' א-ל רחום... ונקה"; "וסלחת..." – אומר הציבור בקול רם, ואחריהם אומרם הקורא בתורה. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו כשעלה לתורה, החל לאומרם עם הציבור וסיימם עם הבעל קורא.

עניינא דיומא: כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מביא36 "שביום י"ז בתמוז ותשעה באב יש לומדים (אף שמעטים הם ביותר – ולא נתפרסם כלל וכלל37) בתורה (בנביאים) פרשת היום על-דבר 'צום הרביעי' ו'צום החמישי'38 (על-דרך שבכל יום אומרים שירו של יום וכיוצא-בזה)"39.

צדקה:

בימי התעניות נוהגים לתת לצדקה לפני תפילת מנחה 'אגרא דתעניתא', ויש נותנים כפי עלות הסעודות שהיו אוכלים היום.

תפילת מנחה:

התפילה – בשעה מאוחרת יחסית40.

וידבר וקטורת, אשרי, חצי קדיש, קריאת 'ויחל' כבשחרית, לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים חצי קדיש לאחר הקריאה. מפטירים "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה,ו – נו,ח), ומברך אחר כך שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש.
גם היחיד אומר 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע...", ואם שכח (וכבר אמר ה' של סיום הברכה), אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' האחרון. הש"ץ אומר 'עננו' כבשחרית (ראה לעיל), בברכה בפני עצמה בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. הנוהגים נשיאת כפיים בכל יום, נושאים כפיים בתפילה זו41, וכשאין נושאים כפיים אומר הש"ץ ברכת כוהנים.


תחנון כרגיל, ו'אבינו מלכנו' הארוך, כבשחרית.

דברי כיבושין: הרבי חידש את המנהג הישן (שמקורו במשנה) לומר "דברי כיבושין" אחרי מנחה דתענית-ציבור, ובלשונו: "כדאי לעורר על המנהג הנ"ל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור תהילים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא-בזה] אי-אפשר לפעול זאת – על-כל-פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' – ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב' – הרי 'מחשבה טובה, הקדוש-ברוך-הוא מצרפה למעשה'"42.

צאת הכוכבים43 באזור המרכז: 20:13.

_________________
1) א. נשתברו הלוחות הראשונות.
ב. בוטל "קרבן התמיד" שנהגו להקריבו מדי יום בבית המקדש הראשון.
ג. הובקעה העיר (ירושלים) בימי בית המקדש השני, וחייליו של טיטוס (הרומי) פרצו לעיר.
ד. שרף אפוסטמוס את התורה. הדבר היה בתקופת שלטון הרומאים בארץ (בזמן בית המקדש השני).
ה. הועמד צלם בהיכל.
2)  לגבי הנהגות בין-המצרים – באשל-אברהם להרה"צ מבוטשאטש או"ח סי' תקנ"א שהן מתחילות כבר בליל הצום (אולי אפילו בין השמשות!), וכ"פ החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כד, הובא בכף-החיים סי' תקנא ס"ק רז, וכן בשו"ת ציץ-אליעזר ח"י סי' כו. מאידך, בשו"ת אגרות-משה או"ח ח"א סי' קסח מתיר נישואין רק לצורך, וע"ש ח"ד סי' קיב שמציין לשם, אך מתיר תספורת רק לצורך גדול (וראה 'התקשרות' גיליון תסט עמ' 19).
כנראה, אין נוהגין כפי המוצע בביאור הלכה ר"ס תקנ"א (מא"ר ופרמ"ג) להחמיר בי"ז בתמוז ועשרה בטבת כמו מר"ח אב. וע' נטעי-גבריאל בין-המצרים ח"א עמ' עג, עה, עו ועוד (כמובן לא מכוונים לזה, אבל אם צריך מכבסים וכו').
3)    מ"א סי' תקנ"א ס"ק י.
4)    בלוח כולל-חב"ד כתבו "לכבוד שבת -מותר אפילו בערב שבת חזון" ונכון הדבר, אבל הניסוח מטעה כאילו בלא"ה אסור, כאשר גם האוסרים לא אסרו אלא בשבוע שחל בו ת"ב (ראה נטעי-גבריאל בין-המצרים ח"א ר"פ כב, וש"נ), וגם אז צ"ב אם מנהגנו כמותם בזה.
5)    לוח 'היום יום'. לוח כולל-חב"ד.
6)    רמ"א סי' תקנ"א סי"ז.
7)    אג"ק כרך כ' עמ' רנג.
8)    ראה נטעי-גבריאל בין-המצרים פכ"ג ס"ג.
9)    היכל-מנחם כרך ב' עמ' ריד. ובשיחות-קודש תשכ"ה כרך ב' עמ' 230 "לארוז מזוודה, או אפילו מספר ממחטות".
אגב, בשנת תשל"ג אמר הרבי ביחידות להשליח הרה"ח ר' אריה-לייב קפלן ע"ה "כשאורזים את החפצים, יש לארוז תחילה את הטלית והתפילין. לאחר מכן אפשר להוציאן, אך בהן יש לפתוח את מלאכת האריזה" – הציונים בנושא זה מתוך 'ניצוצי רבי' – 'התקשרות', גיליון נב עמ' 8.
10) אג"ק כרך כד עמ' שנז. וראה נטעי-גבריאל בין-המצרים פכ"ג ס"ח (בניתוח וכל טיפול שיש בו משום סכנה), שהביא מ'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' רכו, אך שם מדובר (לפי הכותרת) בתשעת הימים, וחבל שגם בכרך ה' של 'שערי הל' ומנהג' טרם נכנסה הוראה זו.
11) אג"ק כרך כד עמ' שנה. [הכנסתו ל'חדר' אינה עניין של 'אירוע' ואינה חייבת להיעשות מיד בהגיעו לגיל שלוש - וראה בשיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט תשמ"ז סי"ד (סה"ש תשמ"ז ח"א עמ' 326, ובלה"ק – 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 449) אודות התחלת לימוד אל"ף-בי"ת משער ס' התניא, ומלוח האותיות המכוסות בדברים מתוקים, שזמנו "מאז התספורת, או בכל ילד לפום שיעורא דיליה" (והראיה מהכנסת ה'צמח-צדק' לחדר ע"י אדמוה"ז שלא ביום הולדתו בער"ה אלא ממחרת יום הכיפורים – סה"ש קיץ ה'ש"ת עמ' 67. וראה סה"מ תשי"א עמ' 168 שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נכנס לחדר בשנת תרמ"ד), אלא כאשר אכן מכניסים אותו לחדר בקביעות, אז מקיימים כל המנהגים שבזה. ולכן לא נזכר הנושא בענייננו]. וצ"ע שבתספורת דחויה בל"ג בעומר הורה הרבי לנהוג את כל הנ"ל מיום התספורת ואילך (אג"ק כרך ח עמ' רפט). ומאידך, את לבישת טלית-קטן וכו' ניתן להקדים לפני ג' שנים (ראה היכל-מנחם ב, עמ' כט).
12) ['תורה' ו'צדקה'] לקוטי-שיחות חלק ח"י עמ' 486 וחלק כ"ד עמ' 336. הלכות ('משפט') שבתורה בפרט, ולימוד הרמב"ם במיוחד, שכולל הלכות דכל התורה כולה ('התוועדויות' תש"נ ח"ד עמ' 54. – הוספה זו שייכת גם לילדים הנמצאים במחנות-הקיץ ('התוועדויות' תשמ"ח ח"ד עמ' 50). ההוראות בנדון, שהן 'מילתא בטעמא' שייכות לכל שנה ושנה (שיחת מוצש"ק פינחס תשל"ח, הנחת הת' בלתי מוגה סי"א).
13) שעניינן 'הקדמת רפואה' על-ידי שייהפכו לימים טובים – 'התוועדויות' תש"נ שם.
14) לקוטי-שיחות כרך כג עמ' 299 (מתורגם) ובהערה, ופירוט מהצעה כיו"ב בהתוועדויות תנש"א ח"א עמ' 24. במק"א הוסיף הרבי בכיו"ב: צדקה באכילה ושתיה ('לחיים'), או צדקה רוחנית (עצה טובה, וכש"כ לימוד תורה), ובפרט החלטה בשבת על נתינת סכום מסויים לצדקה, להפרישו מייד במוצש"ק ולתיתו לעני או לגבאי בבוקר (סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 222 ובהערות, התוועדויות תשמ"ח ח"ד עמ' 376 ועוד).
15) כמבואר בלקוטי-תורה ר"פ דברים, ש'משפט' היינו תורה, ככתוב (מקץ מ, יג) "כמשפט הראשון", ותירגם אונקלוס "כהלכתא קדמייתא" (שם).
16) קביעות בזמן וקביעות בנפש, לכל אחד ואחת ('התוועדויות' תשמ"ג ח"ד עמ' 1834).
17) 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ד עמ' 78, 91 (מוגה), 108.
18) ספר-השיחות תשמ"ט ח"ב עמ' 606.
19) תנחומא פ' צו סי' יד. ויתירה מזו, שעל-ידי-זה "בניין ביתי" אינו "בטל" (ספר-השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 535). ואף [כנראה - באופן חיובי] נפעל בניין ביהמ"ק דלעתיד ('התוועדויות' תשמ"ב ח"ד ס"ע 1945). הרבי החל לעורר ע"ז בשנת תשל"ו ('שלשלת היחס' בראש ס' 'היום יום עם מ"מ וציונים', החל מ'הוצאה חדשה ומתוקנת עם הוספות', תשמ"א).
20) וקודם כול בפ' תרומה, תצווה, תישא – בענייני המשכן וכליו ובגדי-כהונה, שמהן למדים לענייני ביהמ"ק. תוספת זו לא הופיעה בהוראות בנידון כל השנים, שרבות מהן מוגהות, אלא פעם אחת ויחידה (בלתי-מוגה) ב'התוועדויות' תשד"מ ח"ד עמ' 2248, וראה בכיו"ב ספר-השיחות תשמ"ט ח"א עמ' 252 ובהערות. וראה 'התקשרות' גיליון שי"ב עמ' 18 הערה 25, וש"נ.
21) באחת הפעמים הזכיר הרבי את מעלת מסכת 'תמיד' על מסכת 'מידות', "כיוון ש'מקדש העתיד בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים' הרי הלימוד אודות העבודה בביהמ"ק נוגע אז למעשה יותר מאשר הלימוד אודות בניין ביהמ"ק" ('התוועדויות' תש"נ ח"ד עמ' 55 הערה 186), וא"כ לכאורה יש ללמוד גם את כל ההלכות השייכות לעבודת ביהמ"ק, וקודם-כל ההלכות השייכות למסכתות אלו, בהל' כלי המקדש, תמידין ומוספין, ומעשה הקרבנות שברמב"ם.
22) 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ד עמ' 38. וראה ספר הלקוטים - צמח צדק, ערך ביהמ"ק (אות ב עמ' רכב, ובהנסמן בסופו).
בספר-השיחות תנש"א ח"ב עמ' 691 נוסף, שבשנה זו, כיוון שעומדים כבר על סף הגאולה, יש ללמוד זאת לא מצד ההתגברות של רגש האבילות וההשתדלות לתקן החיסרון דחורבן ביהמ"ק, אלא (גם לולי החורבן) מצד הכוסף וההשתוקקות להמעלה והשלימות דבית-המקדש השלישי, גדלות שלא היתה מעולם, עיי"ש.
23) כשבאים לעורר ע"ד נתינת צדקה, יש להביא בפועל קופת צדקה, שאז תיכף ומייד נותנים צדקה בפועל ('התוועדויות' תשמ"ח ח"ד עמ' 123).
24) שו"ע סי' תקס"ד ונו"כ. וראה אג"ק לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ח"ג עמ' עה, שלכל הדעות מותר (בכל ימות השנה), גם לדעת האוסרים זאת בכלל על-פי הזוהר, אם עושה זאת לרפואה או לכוון דעתו בתפילה וכיוצא בזה (כמובן, לאחר אמירת ברכות-השחר וברכות-התורה אם הוא אחרי חצות הלילה. ואל ישכח ליטול ידיו שוב כראוי לאחר עלות-השחר).
25) שו"ע  סי' תקס"ז ס"ב. 'ספר-המנהגים עמ' 1. המצטער מאי-רחיצת הפה, יש לדון להקל לשוטפו בנוזל שאינו ראוי כלל לשתייה.
שכח ובירך על מאכל או משקה ונזכר שתענית היום – כמדומני שפוסקים כדעה שלא יטעם כלל, אלא יאמר בשכמל"ו (ראה נטעי-גבריאל בין-המצרים ח"א פ"ג ס"ח). שכח ולעס – יפלוט, וגם אם אכל – ממשיך בתעניתו (מטה-אפרים תר"ב סכ"ג).
26) ראה בעניין זה כף-החיים סי' תק"נ ס"ק ט ונטעי-גבריאל בין-המצרים פ"ו עמ' סח, וש"נ.
27) ספר-המנהגים עמ' 45, עיי"ש, ובאג"ק חט"ז עמ' שיג מעתיק הרבי רק "ג' מתענים" (ראה 'התקשרות', גיליון לג עמ' 18), וכן הביאו בלוח כולל-חב"ד לתענית אסתר, מהערות הרבי ללוח תשט"ז.
ש"ץ ששכח ברכה זו ונזכר קודם שאמר 'ה" מחתימת 'רפאנו' חוזר ואומר 'עננו' ו'רפאנו', וכשאמר 'ה" אומר עננו ב'שמע קולנו' וחותם 'בא"י, העונה בעת צרה ושומע תפילה'. שכח גם שם, אומרה ברכה בפני עצמה אחר 'שים שלום' (לוח כולל-חב"ד, צום גדליה).
28) משנה-ברורה סי' תקס"ו ס"ק יג.
29) סידור תהילת-ה' (הישן) עמ' 362. ספר-המנהגים עמ' 45. שאר המקורות למנהגים דלהלן (כולל קריאת התורה) צויינו ב'התקשרות' גיליון לג עמ' 20 וראה גיליון מ' עמ' 18.
יום מילה שחל היום, כשהמילה בשחרית במניין זה, אומרים סליחות ווידוי כרגיל, ללא נפילת אפים. וי"א שבעל הברית עצמו לא יאמר סליחות (ראה השלמה לשו"ע אדמוה"ז סי' קלא סוף ס"ז, נדפסה בסוף ח"א עמ' 357). לעניין 'אבינו מלכנו', חידש הרבי שתלוי בתחנון ('אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' ל, משיחת ו' תשרי תשל"ה. זאת בניגוד להוראותיו בנדון בשנת תשכ"ה - ראה 'אוצר' שם עמ' קס ס"ט. וראה המסופר ב'התקשרות' גיליון שלא עמ' 18).
המתפלל במניין בנוסח אחר, לכאורה צריך לומר הכל כסדר דידן (ללא י"ג מידות, כמובן), ורק יענה י"ג מידות עמהם.
30) בסליחות שבסידור 'תורה אור' נדפס "כמו שהודעת" וכן צולם בסידורי 'תהלת ה'' הישנים, וכן נשמע בבירור בהקלטות מתפילת הרבי בסליחות לעשרה בטבת, ולא כפי שתוקן בלוח זה בעבר ע"פ ה'סליחות' שלפני ר"ה.
31) פיוט מסוג 'פזמון'. בין חרוז לחרוז אומרים "יום גבר..." כנדפס, ובסוף הפיוט חוזרים את כל החרוז הראשון (ע"פ הערה 4 ב'סליחות – לקוט טעמים ומקורות' של הרבי שנדפס בסו"ס 'סליחות – מנהג חב"ד').
32) סידור תהילת-ה' (הישן) עמ' 347. וצ"ל "פקדנו בישועתך" (ולא "ופקדנו"), כבפסוק, וכן נדפס ב'סליחות - מנהג חב"ד'.
33) פותחים הארון ואומרים פסוק אחר פסוק, חזן וקהל, עד הפסוק 'אל תעזבנו' ולא עד בכלל. בסיום הקטע סוגרים הארון.
34) במניין של הרבי נהגו לנגן תפילה זאת בסיום הסליחות (ספר הניגונים ח"ג, ניגון רמז).
35) כולו יחדיו מתחילה ועד סוף. במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה" (ספר-הניגונים ח"א, ניגון ו).
36) ספר-השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 547 הערה 63.
37) ראה עד"ז בס' בן-איש-חי שנה א' הל' חנוכה אות כג (מס' מועד לכל חי למוהר"ר חיים פלאג'י).
38) מלכים-ב כה,ג-ח; ירמיה לט,ב-ז; זכריה ח, יח-יט.
39) ויתירה מזה - התורה היא נצחית גם לעתיד-לבא, כולל חלקים אלו בנביאים המדברים על-דבר הצומות; אלא שבתורת-אמת ותורה-אור מאיר בגלוי הטוב שבכל דבר (כמבואר במקום אחר בעניין "יעקב ועשיו האמורים בפרשה"), היינו הטוב שבצומות אלו, כפי שייהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים לעתיד-לבוא, ואדרבה - על-ידי הלימוד בנוגע להירידה לפי שעה. הרי זה מגדיל השמחה והיום-טוב (ספר-השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 547 הערה 63).
40) שו"ע אדמוה"ז סי' קכ"ט ס"א. ספר-המנהגים עמ' 48 הערה 20. אם-כי הרבי היה מתפלל בשעה הרגילה בכל יום - 15:15.
41) ולכאורה יש לנוהגים כך להקפיד עכ"פ כהספרדים שלא לשאת כפיהם אלא תוך חצי שעה שלפני השקיעה (כף-החיים סי' קכט ס"ק ז, ע"פ הב"ח. וראה לוח דבר בעתו – צום גדליה, 'ילקוט-יוסף – מועדים' עמ' 550 וש"נ, ונטעי-גבריאל הל' בין-המצרים פי"ג ס"ו וש"נ).
42) לקוטי-שיחות כרך כ' עמ' 352, וש"נ. וחבל שככל הידוע, טרם הונהג הדבר בפועל אפילו בין אנ"ש (מלבד הצפייה בדברי הרבי בווידיאו במקום שאפשר).
43) וראה ב'תשורה' לחתונת גרונר, חורף תשס"ה, ביומן הרה"ח רי"ל שי' גרונר מתענית אסתר תשכ"ה, שהרבי הורה שניתן להקדים תפילת ערבית לפני צאת-הכוכבים (ומסתמא הוא ע"פ המטה-אפרים סי' תרב סכ"ט. וראה 'התקשרות' גיליון תקס"ו עמ' 15). ובפרט במקום ובזמן שהתענית קשה על הציבור. וכמובן יחזרו על ג' פרשיות דק"ש לאחר-מכן.

באדיבות: הרב יוסף שמחה גינזבורג, שליקט וערך את החומר, ומערכת "התקשרות" ואתר צעירי חב"ד.

שאלות ותשובות

שאל שאלה
200 תווים שנותרו
דרג את המאמר הזה
4
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 5 קול(ות)
    פידבק
    הדפס
    פרסם מחדש
    מקור המאמר: http://www.reader.co.il/article/14626/צום-יז-בתמוז-ומנהגי-בין-המצרים-בקהילת-צעירי-חבד

    השאר תגובה למאמר זה

    מהי מזוזה וממה היא מורכבת? מהי חשיבות תהליך התקנתה והברכה הקשורה בה? המזוזה נמצאת בפתח כל בית, חדר או מבנה המאפיין בית יהודי ומהווה לסמל מובהק ליהדות ואות לכך שהדיירים אשר בתוך הבית הם יהודיים. המזוזה הינה תשמיש קדושה אשר מותקן במשקוף כל כניסה לבית או בחדרים בתוך הבית. בתוך בית המזוזה נמצא קלף מיוחד במצב מגולגל ועטוף בשקית קטנה המיועדת להגנה על הקלף, אשר עליו כתובות בכתב סת"ם פרשיות שונות, אשר מופיעות גם בתפילין. להגנה על הקלף עצמו יש חשיבות רבה, משום שעל פי היהדות - אסור שתמחק אף לא אות אחת.

    על ידי: מושיקוl רוחניות> יהדותl 06/12/2014
    שירה שרווהס

    אחד השיקולים של ההורים הבאים לבחור שם לתינוקם מתבטא ב- "האם השם נשמע יפה או לא?" חשוב להבין, שם - הוא הרבה מעבר ליופי, הוא "ארגז הכלים" שילווה את התינוק מיום היוולדו, לכל אורך חייו. העדר אחד "הכלים", עלול להוביל לקשיים, לתקיעות / חוסר יכולת להגשים את רצון הנשמה, לחסימה במימוש העצמי עד כדי רגישות בריאותית /פגיעה בגוף הפיזי. השם קובע את מערך חייו העתידיים והוא חשוב ביותר לצורך מתן חיים בריאים וטובים ולמיקסום האפשרויות הגלומות עבורו !!

    על ידי: שירה שרווהסl רוחניות> יהדותl 13/11/2014

    שבת היא החמדה הגנוזה אותה ביקש הקדוש ברוך הוא לתת לישראל, אחת מתרי״ג מצוות התורה, אחת מעשרת הדברות, ועיקר יחודה בהיותה אות הברית המקשרת בין היהודי לבוראו ולכן היא שקולה כנגד כל מצוות התורה.

    על ידי: שולמית שמידדעl רוחניות> יהדותl 29/10/2014 lצפיות: 11

    הסתיימו להם הימים הנוראים בתקווה שתפילות כל בית ישראל התקבלו בכיסא הכבוד. אחד המשפטים שחזרו על עצמם בכל תפילה בראש השנה וביום הכיפורים התייחסו לאחדות עם ישראל: "ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם"

    על ידי: צחי מכאליl רוחניות> יהדותl 10/10/2014

    בתחילת ספר ישעיהו אומר הנביא: "לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" - הפסוק, שמלווה אותנו ביום הכיפורים, מלמד אותנו על כרת העונות לעם ישראל: אם החטאים יהיו כמו צבע השני, האדום,

    על ידי: צחי מכאליl רוחניות> יהדותl 02/10/2014 lצפיות: 14

    אחד מהשיאים של ראש השנה הוא תפילת "ונתנה תוקף". מקור הפיוט הזה הוא כבר במאה ה- 10 ויש הסוברים מהמאות ה- 6 וה- 7 וזה על סמך הממצאים מהגניזה הקהירית בה הוא נמצא לראשונה.

    על ידי: צחי מכאליl רוחניות> יהדותl 24/09/2014 lצפיות: 22
    ערן סולומון

    בצפיה דרוכה אנו מחכים לימים הנוראים, הימים הנפלאים, בהם נקבעים גורלות כולנו לשנה הבאה עלינו לטובה . אנו מצפים לשינויים - ומקווים לטובה. אולם האם יש מקום לצפייה שלנו? מה עושה את התקופה הזו זמן אפקטיבי להשפיע? התחזקות לקראת הימים הבאים, שיהיו באמת שינוי לטובה, ולא חזרה, השנות, של כל המוכר, הטעון כל כך הרבה שיפור...

    על ידי: ערן סולומוןl רוחניות> יהדותl 21/09/2014 lצפיות: 14
    ערן סולומון

    סתירה בין שני רמזי אלול: "אני לדודי ודודי לי" ו"ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך" מובילה לעיון מחודש בפרדוקס הידיעה והבחירה. בעזרת תובנות מהרב אשלג זצוק"ל והרב ר' צדוק הכהן זצוק"ל מיושבות הסתירות באופן המבאר באור חדש את המושגים: כפרה, תשובה, וחלקם המובטח של ישראל לעולם הבא. ומכאן לטעם חדש בעבודת התשובה בה אנו עסוקים בימים אלה.

    על ידי: ערן סולומוןl רוחניות> יהדותl 18/09/2014 lצפיות: 15

    יש זמנים שיהודי צריך להיות מוכן לסכן את העולם-הזה והעולם-הבא שלו למען הקב"ה. גם במקרה כזה צריך לפעול על-פי התורה בלבד.

    על ידי: יוסף לבנהרץl רוחניות> פרשת השבועl 15/07/2008 lצפיות: 6,212
    קרדיט המחבר
    קטגוריות מאמרים
    Quantcast