הגורמים להתפתחות חרדה חברתית

08/08/2008 • על ידי • 8,509 צפיות


הקדמה:
הפרעת החרדה החברתית (SAD) הינה הפרעת חרדה שכיחה למדי שאובחנה רק בשנים האחרונות והיא שייכת לקבוצת הפרעות החרדה המטופלות כיום. הפרעה זו פוגעת בכעשרה אחוזים מהאוכלוסייה והיא מדווחת באוכלוסיות מטופלים הכוללת בני נוער ומבוגרים ללא הבדל תרבות ומגדר. מבחינה סטטיסטית ההפרעה פוגעת בנשים יותר מאשר בגברים, למרות שקיים אחוז גדול יותר של גברים הפונים לטיפול.

על פי ההגדרה, חרדה חברתית (פוביה חברתית) הינה חשש או פחד קיצוני ומוגזם של אנשים מפני מבוכה או השפלה בציבור והפיכתם למקור לגיחוך וללעג חברתי. זוהי חרדה המתעוררת במצבים חברתיים בה האדם נמצא בעיקר במרכז תשומת הלב, היות והמצאות במוקד העניין החברתי מגבירה את הסיכויים לכניסה לסיטואציות מביכות, ומעוררת את החשש שאנשים אחרים ישימו לב לפגמים שבהם, ישפטו אותם ויקבלו רושם שלילי לגביהם. החרדה באה לידי ביטוי בתסמינים פיזיולוגיים וקוגניטיביים. התסמינים הפיזיולוגיים כוללים בין היתר נטייה להסמקה, הזעה מוגזמת, נשימות מואצות, דפיקות לב חזקות ובלבול חושים. התסמינים הקוגניטיביים כוללים בעיקר מחשבות אוטומטיות שליליות המוטבעות עוד בילדות. גדילה בסביבה ביקורתית מהווה את הבסיס להתפתחות מחשבות שליליות וביקורתיות שכאלה, כלפי עצמנו וכלפי הסביבה. מחשבות שליליות גורמות לייחס את הסביבה שבה אנו נמצאים למאיימת ומסוכנת. לעיתים, חשש כזה משיפוט על ידי אחרים מוביל את הסובל מחרדה חברתית לפתח התנהגות נמנעת (הפרעת אישיות נמנעת). אנשים הסובלים מחרדה חברתית המודעים לבעיה ממנה הם סובלים בוחרים להימנע מלהכניס את עצמם למצבים שיכולים לגרום להם להרגשת החרדה, לכן הם נמנעים מלא מעט סיטואציות חברתיות. סיטואציות חברתיות כגון השתתפות בכיתה או בישיבות בעבודה, ריקוד במסיבות, ועוד. הפחדים הגדולים ביותר מהם חוששים הינם דיבור או הופעה בפני קהל (פחד קהל), דיבור עם אנשים זרים או אנשים בעלי סמכות, הימנעות מפגישת אנשים חדשים, ובאופן פרטני וסובייקטיבי פעולות הכוללות עשייה בפני אחרים כגון אכילה או שתייה בציבור וכתיבה בנוכחות אחרים. מצבים כאלה משמשים גם ככלי אבחון לחרדה חברתית. מבחן ליבוביץ משמש ככלי אבחון ראשוני לחרדה חברתית והוא כולל בתוכו אוסף שאלות המתארות סיטואציות מעוררות חרדה חברתית בה הנבחן אמור להשיב על רמת ההימנעות או רמת החרדה שלו מסיטואציות כאלה. ניקוד גבוה במבחן מראה כי הנבחן סובל מחרדה חברתית.

נבדיל בין הגורמים להיווצרות החרדה החברתית לבין הגורמים להחרפת ביטויי החרדה. הבסיס להופעה ולהתפתחות חרדה חברתית קיים אצל כולנו אולם אצל חלק הסיכוי לכך גדול יותר מסיבות שונות הכוללות בסיס תורשתי או גנטי שונה, סביבה חברתית ביקורתית או לא אוהדת במיוחד, הורים ביקורתיים או מגוננים יתר על המידה, רגישות יתר ובאופן כללי דפוסי חשיבה שליליים המעודדים התנהגות חרדתית. רובם המכריע של המטופלים מדווחים על גילויי חרדה חברתית עוד בגיל ההתבגרות. בגילאים אלה עוברים למצב בו הסביבה דורשת מהמתבגר לעמוד בקוד התנהגות מסוים המיישר קו עם עולם המבוגרים, על המתבגר לעמוד בציפיות של הסביבה, נופל עליו לחץ חברתי מבית, מבית הספר, מהחברה איתה הוא מתרועע ועוד. סביבה תובענית שכזו מהווה קרקע פורייה להתפתחות חרדות. ככל שהלחצים והדאגות על האדם גדלים כך הוא נוטה בקלות רבה יותר לפתח חרדות. במידה והלחצים האלה והדרישות באות מהחברה אזי יש מצב להתפתחות החרדה החברתית, ובהעדר טיפול היא מתבססת להפרעה כרונית עם פגיעה תפקודית רבה. התחומים הנפגעים הם בעיקר לימודים, עבודה, חברה וקשרים זוגיים. בחירת מקצוע הלימוד נעשית על פי רוב משיקולים לא ענייניים כגון האם מסלול הלימוד אינו דורש הצגת מצגות כחלק מחובות הקורס, וכך גם בנושא בחירת מקום עבודה, וכל זאת כדי להימנע מסיטואציות חברתיות מלחיצות.

גורמים תורשתיים / ביולוגיים / גנטיים:
אחד מהגורמים להתפתחות חרדה חברתית קשור לתהליכים כימיים במוח. קיים בסיס גנטי להתפתחות חרדה חברתית, אולם לא קיימים מחקרים אשר יוכיחו קשר חזק לגורם זה. מחקרים הראו שקרובים מדרגה ראשונה של אנשים שפיתחו חרדה חברתית נוטים גם הם לפתח חרדה חברתית בסבירות גדולה יותר בהשוואה לקרוביהם של אנשים ללא חרדה חברתית. נוטים כרגע להניח שהגורם הגנטי הינו אחד מהגורמים להתפתחות החרדה אך לא היחיד וגם לא העיקרי מביניהם. באופן כללי קיים קשר בין רקע תורשתי להופעת חרדות כלליות אצל מטופלים והסברה הרווחת כיום היא כי יש לבסיס הגנטי מרכיב בהתפתחות חרדה חברתית כמו גם להופעת חרדות אחרות. בטיפול תרופתי המטרה היא לטפל באופן מיידי בסימפטומים של החרדה החברתית על ידי איזון במערכות של אדרנלין וסרוטונין (חומרים כימיים במוח). חוסר איזון ברמות חומרים אלו מאופיין כעובר בתורשה, ומאחר והסימפטומים הנגרמים מהחרדה יוצרים היזון חוזר הגורם לתופעת החרדה להתגבר, לא ניתן לסתור את ההנחה כי להתפתחות החרדה חברתית קיים גם גורם תורשתי.

גורמים פסיכולוגיים / אישיותיים:
החרדה מושפעת גם מגורמים פסיכולוגיים כגון אישיות האדם, חוסר בחוסן נפשי, רגישות יתר, נטייה למחשבות טורדניות ועוד. אנשים הסובלים מדימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון עצמי, ובאופן כללי כאלו שלא מאמינים ביכולתם ובכישוריהם לבצע משימות הכוללות אינטראקציה חברתית, יהיו בעלי סיכויים גבוהים לפתח חרדה חברתית. אנשים בעלי חרדה חברתית אינם יוצאים מעודדים מהיכולות והכישורים שלהם, ובעיקר המחשבות שלהם אודות תכונותיהם המיוחסות להם על ידי אחרים היא נמוכה. המחשבה המקובעת היא על זלזול בהישגיהם והשלכה על הסביבה שגם היא חושבת באופן דומה לגביהם. מחשבות כאלו הם תכונות נרכשות וניתן לבטל אותן ולהחליפן במחשבות מתוקנות המתאימות יותר למציאות ריאלית יותר. תהליך זה נקרא תהליך תיקון מחשבות בו המטופל ער למחשבה האוטומטית שבאה מיד לאחר הסיטואציה החברתית מעוררת החרדה, ומחליף אותה במחשבה מתקנת. מקובל להשתמש לשם כך בדפי מחשבות בהם כותבים את המחשבות על דף.

גורמים סביבתיים / חברתיים / תרבותיים:
לאירועי חיים וסגנון חיים ישנה השפעה מכרעת על התפתחות החרדה ועל העוצמה שלה שבה היא פוגעת. אנשים שאובחנו כסובלים מהפרעת חרדה חברתית מעידים על תקופת הילדות כתקופה בה עסקו בפעילות חברתית מועטה, בהרגשת חוסר שייכות ובחוסר אמון באנשים. הסביבה הביתית בה גדלו לא תמכה בפעילויות המעודדות הקניית כישורים חברתיים ומיומנויות חברתיות היכולות לשפר את היכולות שלהם בהתמודדויות בחברה. סיבות לכך יכולות להיות מצד אחד הגנת יתר של ההורים על ילדיהם ומצד שני גם הזנחה וחוסר התעניינות של ההורים במה שקורה איתם. כך גם בבית הספר יש עדויות על מורים אשר מאופיינים בהגנת יתר או לחלופין מאופיינים בהזנחה. גם הורים שתלטניים וביקורתיים המעודדים חשיבה ביקורתית אצל הילדים כלפי עצמם, גורמים כתוצאה מכך לירידת ערך עצמי ולתחושת חוסר ביטחון גובר אצל הילד. התנהגות שתלטנית ומגוננת מאופיינת בין היתר בדחיפה של ההורים את הילד לבצע פעילויות המוגדרות על ידם כהכרחיות, ומלוות בביטויים כגון צריך, חייב, אסור, מותר, ובראיית שחור ולבן. צורת חשיבה כזו והתנהגות זו מעודדת בילד ראיה דיכוטומית ופשטנית של העולם בו הם חיים. ראיה כזו מבטלת צורת חשיבה עניינית המותאמת למציאות וגורמת עם הזמן לעיוותי חשיבה ולמחשבות אוטומטיות הנשארות טבועות גם בבגרות. מחשבות שכאלה הינם הגורם המרכזי לקשת רחבה של התקפות חרדה. בזמן טיפול קוגניטיבי בחרדה ובחרדה חברתית בפרט, יש לטפל בראש ובראשונה במחשבות אלה, לאחר שמצליחים לאתר אותן. בנוסף, ממצאים ברורים מצביעים על מקומם של אירועי חיים טראומתיים שונים ומצבים של לחץ מתמשך כגורם מרכזי בהתפתחות חרדות. כפי שנכתב בהקדמה, סביבה תובענית ומלחיצה מהווה קרקע פורייה להתפתחות חרדות. ככל שהלחצים והדאגות על האדם גדלים כך הוא נוטה בקלות רבה יותר לפתח חרדות, ומנגד, הפרעות חרדה יורדות במינון ככל שהמצב החברתי והכלכלי משתפר.

אינטראקציה בין הגורמים:
יכול להיות בהחלט מצב בו מספר אנשים עוברים אירועים דומים בחייהם וגדלים בסביבה זהה, אולם לא כולם יפתחו חרדה חברתית. הכיצד? הדבר דומה לתחומים אחרים בחיים בהם כל אחד מאיתנו מתפתח באופן שונה. אדם הנמצא בסביבה המעודדת את התפתחות החרדה, אך אינו סובל מרגישות יתר ובעל ביטחון עצמי מספיק, יוכל להתמודד עם הקשיים הניצבים בפניו ולהתגבר על הגרעין שממנו עלולה להתפתח החרדה בהצלחה רבה. בניגוד לאחר שסף הרגישות אצלו נמוך והוא צפוי לפתח התנהגויות חרדתיות בקלות יתרה. אין ספק כי נכונה העובדה שלאנשים העונים על כלל הגורמים להתפתחות חרדות יהיה קשה יותר להתמודד עם החרדות, ולהימנע מלפתח חרדות נוספות גם בגילאים מאוחרים יותר בבגרותם. לעיתים אנשים שאובחנו כבעלי תהליכים כימיים לא סדירים במוח, כגון הפרעה בהולכה בציר הסרוטונין, נאלצים ליטול תרופות נוגדות חרדה באופן רציף ולעיתים עם הפסקות (תרופות כגון משפחת SSRI וחוסמי בטא לטיפול בפחד קהל). בגורמים הסביבתיים והפסיכולוגיים ניתן לטפל באמצעות טיפול פסיכולוגי ממוקד. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) מטפלים על ידי חשיפה הדרגתית למקור החרדה (מרכיב התנהגותי), ועל ידי טיפול בעיוותי החשיבה המקובעים והמוטבעים בנו (המרכיב הקוגניטיבי). טיפול זה הוכח כיעיל לטיפול בחרדה חברתית, ולעיתים ישנו צורך לשלב טיפול תרופתי.

אודות כותב המאמר

תומר ברק

לקריאה נוספת על דפי מחשבות לחרדה חברתית, עצות להתמודדות עם החרדה, שיטת דמיון מודרך בטיפול בחרדה, כתבות בנושא, רשימת ספרים לעזרה עצמית לטיפול...