פרשת השבוע ואתחנן לפי חכמת הקבלה והזהר

14/08/2008 • על ידי • 796 צפיות

פרשת ואתחנן

בדרך רמז אמר הצדיק ר' חיים סנואני זצ"ל שהטעם שפרשת ואתחנן נכתבה לאחר פרשת דברים ללמדנו שכאשר האדם נאלץ להתבטל מלימוד התורה, במקום שידבר דברים בטלים לשון שקר ולשון הרע וליצנות עם חברים  מה יעשה ?- יפתח פיו בחכמה ויתחנן לפני הקב"ה שיפדה את עמו ישראל השרויים בגלות ויקבצם מארבע כנפות הארץ, ויחוס עליו ועל בני ביתו שינצלו מכל חטא ועוון, וכן על זה הדרך, כי כל דברי התחינות והבקשות שהאדם יכול לאומרם בעל פה יאמרם, וזה הרמז העולה מסמיכות פרשת דברים לפרשת ואתחנן להורות לנו שבזמן שאנו בטלים מן התורה בעל כורחנו, אזי במקום דברים בטלים שנדבר, אמור במקומם ואתחנן דהיינו דברי תחנונים.
   
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר:

צריך לדעת שמשה רבנו יכול היה לפנות לקב"ה בכוח התורה והמצות שלו שהרי בכוח התורה והמצוות שלו יכול היה לבקש משה כניסה לארץ ישראל, כמו שנאמר "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה', בא וראה כמה חזק כוח התורה, וכמה היא עליונה על כל המצוות-שכל העוסק בתורה אינו ירא מן המקטרגים לא בעליונים ולא בתחתונים לפי שהוא אחוז בעץ החיים, ומשה קיבל תורה ועסק בה יום ולילה, יכול היה לבקש משה בכוח התורה, אלא נלמד ממשה אפילו שיש לאדם זכויות צריך לבקש בשלושה לשונות והם תחנונים, שירה ותפילה, שתפילתו תהיה על ידי שלושת אלו כפי שנפרש בהמשך.

ואתחנן אל ה':
אפשר לפרש לפי הסוד גימטר' ואתחנן עולה חמש מאות וחמשה עשר, כמיניין התפילות שהתפלל משה רבנו.

את התפילה צריך לומר בארבע דרכים:  

א). שתהיה בלשון תחינה, כדרך שאמרו תחנונים ידבר, ולא יבוא בעזות לכך נאמר ואתחנן.

ב). שיבקש ממקור הרחמים לכך נאמר אל ה' ששם הויה ב"ה- הוא מקור החסד. 

ג). בעת ההיא כלומר בשעת רצון.

ד). שיתפלל בלשון ברורה לכך נאמר לאמר.

ועוד אפשר לפרש רמז נוסף:
ואתחנן, גמט' חמש מאות וחמש עשרה.
שירה,   גמט' חמש מאות וחמש עשרה.
תפלה,   גמט' חמש מאות וחמש עשרה.

מכאן אפשר לרמוז מה שנאמר אצל המלאכים רגלם רגל ישרה, בהיפוך אותיות יהיה שירה. גם המלאכים מתפללים חמש מאות וחמש עשרה תפילות, והגיע משה רבנו בתפילתו למדרגת מלאך. אם כן למדנו ממשה רבנו למרות שהיה מלא בזכויות והיה לו על מה לבקש ובכל זאת התפלל לקבל בחסד את כניסתו לארץ, וכאשר יתפלל האדם על עצמו ירבה בתפילה בשמחה ולא בעצב, ובתחנונים, וברגל ישרה, ואין לנו להתייאש ולהתפלל כאילו אין לנו זכויות אלא מבקשים בחסד.

בעת ההיא לאמר וגו':
בעת ההיא לאמר ראשי תיבות הבל, וכתיב:(קהלת ט ח) ונתחננתי לפניו שיקבל תשובתי, והכוונה של משה הייתה משום שאני גלגול של הבל, ועל הכול התחננתי לפני המקום, ואמרתי זאת הגזרה שגזרת עלי בין מצד הבל ובין מצדי, הרי אני תיקנתי בכל ואיני חושש על עצמי אלא על בני ישראל, שיתרשלו מלעשות תשובה בקל וחומר יאמרו, מה שמשה שהיה מדבר עם ה' לא נתקבלה תשובתו, ומה אנחנו בתשובתנו, וזה הכוונה במילה לאמר דהינו מה יאמרו בני ישראל.

ראיתי להוסיף על פי חז"ל טעם מדוע בכל זאת לא נכנס משה לארץ.  כאשר נכנסו משה ויהושע לאהל מועד ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר מה אמר לך הדיבור אמר לו יהושע כשהיה הדיבור נגלה עליך יודע הייתי מה מדבר עמך.

אותה שעה צעק משה ואמר מאה מיתות ולא קנאה אחת. ופירש שלמה המלך ע"ה (שיר ח) כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה. אהבה שאהב משה ליהושע, ומכיון שקינא משה ביהושע קיבל עליו למות והתחיל הקב"ה מפייסו אמר ליה חייך בעולם הזה הנהגת את בני אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן מנין שנאמר (ישעיה סג) ויזכור ימי עולם משה עמו.

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו':
צריך לשאול מה הוא אעברה ואראה, הרי שאם יעבור משה רבנו ודאי שיראה את הארץ. ועוד מדוע פירט משה רבנו את המקומות, ומה הייתה כוונת משה במילה נא.
אלא שנתכוון משה לשני דברים שמונעים אותו מכניסה לארץ ישראל.

א). לפי שהגיע זמנו של יהושע למלוך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.

ב). צפה הקב"ה שעתידין ישראל לחטוא, ואילו משה היה בונה את בית המקדש בארץ ישראל, לא היה נחרב, למרות החטא, והיו משתנים סדרי בראשית שעתידין היו להבנות ולהיחרב שני המקדשים, כמו שנאמר ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם. שרמוז בתיבה שכנ-תי תי ארבע מאות ועשר שנה שזהו הזמן ש-שכן בית המקדש הראשון ואותיות שני- תכ שבית המקדש ה-שני שכן תכ שנים שהם ארבע מאות ועשרים שנה, שזהו הזמן שעמד בית המקדש השני.

ולזה נתכוון משה בדבריו להסיג על שני הדברים כפי שפירשנו לעיל.

א). כנגד מלכות יהושע אמר אעברה נא, פרוש: שאעבור כדרך העוברים, ולא בדרך של כבוד.
ב). ואראה פרוש: לא אבנה את בית המקדש אלא אראה אותו בלבד.
ראיתי להוסיף תרוץ נוסף מדוע ביקש משה לעבור בלבד, עדיין נמצא ביום ולא הגיע הלילה ויכלו ימיו. ופרוש נא גימטר' חמישים ואחד, הם מניין אהיה (עשרים ואחד) ו-הויה (עשרים ושש עם הכולל שלושים) סך הכול מניין חמישים ואחד כמניין נא. וכשם שביקש משה בתחנונים על מרים, אל נא רפא נא לה ונתרפאה, הזכיר משה את אותם שמות על עצמו. שעתה יעבור ממלכותו ואולי ישיג תקווה, זאת שרצה לעבור עתה לתועלת עולם הבא.

ומדוע פירט משה את המקומות בבקשתו, מכיוון שתחילת בקשתו הייתה לעבור בארץ בלבד בכדי לראות את הארץ הטובה ואת ירושלים הנקראת "ההר הטוב" ואת הלבנון שהוא בית המקדש.

רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וגו':
משה רבנו ביקש להיכנס לארץ ישראל לתקן פ"ו(שמונים ושש) ניצוצות שנשארו מ-רפ"ח ניצוצות הקדושה שיצאו ממצרים, ועל ידי זה יובן הפסוק היטב שהקב"ה השיב למשה רב לך, הינו עניין רב ניצוצות הקדושה שנשארו מה-רפ"ח שבאו הערב רב לתקן על שנפלו בחטאו של אדם הראשון, ובמעשה העגל שאמרו "אלה אלהיך ישראל" פגמו בשם אלהים שהוא גמט' שמונים ושש, והם שלך הנקראים עם שלך, ובגללם אינך יכול להיכנס לארץ ישראל, אלא להיקבר עימהם  בחוץ לארץ בכדי לתקנם, ולכך אמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה.

יש רמז נוסף בתיבת עוד בדבר גימטר' רפ"ח רמז ל-רפ"ח ניצוצות הקדושה כפי שפירשנו לעיל. ולכן עדיין לא הגיע הזמן שתיכנס לארץ ישראל. ומכיוון שידע משה את סוד הפסוק שרמוז בו שמו להיות הגואל לעם ישראל, ה שהיה הוא" שיהיה, ראשי תיבות יצא משה, רצה משה להקדים את המועד.

מובא בזוהר הקדוש שלכל אדם יש הקצבה של מילים לדבר במשך חייו וכשהוא מרבה לדבר מקרב מיתתו חוץ מדברי תורה שמארכת חייו שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. אמר שלמה המלך: אל תהיה כסיל למה תמות בלא עתך. פרוש: כי הכסיל מרבה בדברים בטלים ויצטרך למות טרם זמנו.
ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום:
מדוע הוסיף הכתוב את אות ו' החיבור בתיבת ואתם, לומר לנו שאותם שהלכו אחרי פעור נצמדו אחריו ונהרגו. אך אתם שהיתם דבוקים בה' ולא סרתם ממצוותיו, נשארתם חיים כולכם היום.

ראה למדתי וגו', כאשר צוני ה' אלקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה:
צריך להבין מה הכוונה באומרו בקרב הארץ, אלא די היה לו לומר בארץ אשר אתם באים וגו', אלא רצה משה לומר להם שארץ ישראל מוקפת עמים ואומות השונאים ורודפים אותנו, ובכוונה עשה כך הקב"ה, בכדי שעל ידי לימוד התורה נינצל מהם. וזה שאמר מיד ושמרתם ועשיתם וגו', שעל ידי שמירת התורה נזכה להינצל מאויבנו המקיפים אותנו מכל כיוון.

פינת הלשון: אין חילוק באיסור הסיפור, בין אם סיפר מעצמו ובין אם עמד עליו חברו שיספר לו, מכל מקום אסור. ואפילו אביו או רבו שמחויב בכבודם שלא לסתור דבריהם, לכן אם ביקשו ממנו לספר להם עניין שיש בו לשון הרע, או אפילו אבק של לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.

יום אחד נכנסה אישה לרבי אברהם חיים עדס זצ"ל ובכתה על ביתה הצעירה שחלתה בחולי מסוכן ומאושפזת בביה"ח, וביקשה ממנו שיתפלל בעד הילדה והביאה לו מטפחת שילחש עליה ויחבשוה לראש החולה כסגולה לרפואה, לקח רבי אברהם את המטפחת ולחש עליה, וככלותו אמר לאישה אל תפחדי למחר בבוקר תקום הילדה, ואם לא אני חותך את ידי ח"ו, וכך היה, למחרת מצבה של הילדה הוטב ויצאה ב"ה מכלל סכנה, כמו שאמר הרב .  

לרפואה שלמה של מרת אימי סול בת סעדה       
                                

 

אודות כותב המאמר

יהושע אוזן היו

יהושע אוזן הי"ו עוסק בקבלה מזה מס שנים מחבר ספר "אור הגלגול" ספר "איש ישר" וספר "אשת חייל" בן ונכד להרה"ג המקובל ר' מסעוד סוויסה זצוק"ל למ...