חשיבות עריכת צוואה

ברירת הדין –  ברירת המחדל
סעיף 1 לחוק הירושה קובע כי לאחר מותו של אדם, עובר עזבונו ליורשיו.
סעיף 10 לחוק הירושה הנמצא בפרק השני תחת הכותרת: "ירושה על פי דין" קובע מי הם היורשים על פי דין:
10. יורשים מבני המשפחה
יורשים על פי דין הם:
(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;
(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאציהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה -קרובי המוריש);

סדר העדיפויות בין היורשים: ילדי המוריש קודמים להוריו, והוריו קודמים להורי-הוריו. ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי-הוריו ביניהם. כאשר לא הניח המוריש אחריו הורים או הורי הורים, וילדו מת לפניו והשאיר ילדים - הילדים יורשים במקומו. על דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו.
מה קורה אם לא נערכת צוואה?
במידה ולא נערכה צוואה, הרכוש מחולק בהתאם להוראות חוק הירושה ('ברירת המחדל' של סעיף 10 הנ"ל) בין יורשי המנוח. במקרה זה היורשים פונים בהליך משפטי (בד"כ לרשם לענייני ירושה באזור מושבו של המוריש במותו) על ידי הגשת בקשה למתן צו ירושה. אם ישנם מתנגדים לבקשה זו עוברת הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה.
מה קורה במצב בו אין יורשים?
במידה ולא קיימים יורשים הרכוש עובר לאוצר המדינה, שכן אין המדינה מעוניינת כי יוותר עיזבון ללא בעלים. החוק קובע כי נכסים אלו חייבים לשמש למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד. ישנם מקרים מסוימים בהם רשאי שר האוצר להעניק מנכסי העיזבון לאנשים אשר היו תלויים במנוח.
יתרונות הצוואה
למעשה צוואה כמוה כחוזה בין המוריש לבין יורשיו. אדם הכותב בחייו ובדעה צלולה צוואה, יכול לחלק את רכושו לאחר מותו בכל דרך שיחפוץ, לנשל כל אדם אשר מהווה יורש חוקי, לקבוע כל דרך חלוקה ולמנות אדם חיצוני כמנהל עיזבון או כמפקח.
מטרת הצוואה היא לקבוע מי הם היורשים ואיך יחולק הרכוש. צוואה הנה פירוט רצונו של אדם לגבי מה ייעשה בעיזבונו לאחרמותו ומי יירש אותו. על עורך הצוואה לעשותה מרצונו החופשי, ללא לחץ, איום או כפייה.
במקרים רבים ומצערים נערכים מאבקים משפטיים ארוכים בין היורשים שיכולים היו להימנע במידה והייתה נערכת צוואה המסדירה במדויק את דרך חלוקת הרכוש.
כך למשל, ידועים בציבור. לגביהם מומלץ לערוך צוואה וזאת על מנת למנוע סכסוך והתדיינות מיותרת לגבי מעמד הידוע בציבור הנותר, במיוחד במקרה שאחד מבני הזוג נשוי לאחר. באותו אופן מומלץ לזוגות חד-מיניים, או זוגות להם ילדים מחוץ לנישואין לערוך צוואה שתסדיר את דרך הורשת הנכסים.

סוגי צוואות

לפנינו ארבעה סוגים של צוואות אותם מכיר הדיןכאשר בהתקיים התנאים הצורניים, חזקה על הצוואה שהיא תקפה:

לפי סעיף 18 לחוק הירושה, צוואה נעשית בכתב-יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה.

1.       צוואה בכתב יד : כשמה כן היא. על המצווה (המוריש) לכתוב את כולה בכתב ידו. בנוסף לכך, על המצווה לרשום את תאריך עשייתה בכותרת הצוואה. בתחתית הצוואה יחתום המצווה בחתימת ידו יחד עם שמו המלא. לצורך הכנת צוואה זו אין צורך בעדים. זוהי למעשה דרך פחות מומלצת לעשיית צוואה, משום שאדם שאינו בקיא בדיני הירושה לא יודע כיצד לערוך צוואה. ומשכך עלולה היא להיות חשופה לטענות פסלות מצד מתנגדים לצוואה.
2.       צוואה בעל פה: זוהי צוואה המכונה "צוואת שכיב מרע". את תפיסתו לפיה הוא עומד בפני המוות. הצוואה תאמר על ידי המצווה בעל פה הדברים של המצווה עם ציון התאריך והנסיבות ירשמו בזיכרון דברים, זיכרון הדברים ייחתם בידי שני העדים, זיכרון הדברים יופקד ע"י שני העדים בבית המשפט והפקדת זיכרון הדברים תבוצע בסמוך למועד קיום הצוואה. יחד עם זאת, אם חלף חודש ימים מיום חלוף הנסיבות שהצדיקו את עשיית הצוואה בעל פה והמצווה נותר עדיין בחיים הריי שהצוואה בעל פה הופכת לבטלה.זוהי למעשה צוואה אותה ניתן לצוות אך ורק במצבים בהם המצווה חולה מאוד (בד"כ מחלה סופנית, חולה אנוש וכד') או עומד למות תוך זמן קצר מאוד (גוסס) או שהמצווה ראה עצמו בפני המוות (חושב שהוא גוסס - סובייקטיבי) בנסיבות אובייקטיביות שאכן מצדיקות

3.       צוואה בפני רשות: המצווה צריך להתייצב בפני רשות כגון: הרשם לענייני ירושה, רשם בית המשפט, שופט, חבר בית דין דתי, נוטריון ולצוות את צוואתו. הרשות רושמת את הצוואה ומקריאה את הצוואה אשר מכתיב לה המצווה. בסוג זה של צוואה לא נדרשת חתימת המצווה. דברי-הצוואה, כפי שנרשמו או כפי שהוגשו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והגורם המאשר יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
אם נכתבה הצוואה בלשון (שפה או נוסח) שהמצווה אינו מבין, היא תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה. במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על-ידי המצווה עצמו.
4.       צוואה בעדים: זוהי הצוואה הנפוצה ביותר והיא בדרך כלל נערכת על ידי עורך דין. זוהי צוואה אשר חובה להעלותה על הכתב. הצוואה יכולה להיכתב בכתב יד או בהדפסה, אולם המצב השכיח ביותר הוא באמצעות הדפסתה וכך גם מומלץ מאוד להכינה. חובה לציין בראשה את תאריך עשייתה וחתימתה.
העדים: על המצווה לחתום בחתימת ידו בפני שני עדים. יש צורך להקפיד כי העדים לצוואה לא יהיו יורשים או "מעוניינים" על פי הצוואה–  זרים למצווה. העדים לצוואה בעדים צריכים להיות בני שמונה עשרה ומעלה וכן אסור שיהיו  פסולי דין. בנוסף, אסור שהעד או בן זוגו יהיה אדם הנהנה מן הצוואה, כלומר אדם שהמצווה ציווה לודבר מה בצוואתו. אסור לו להיות נוכח בעת כתיבת הצוואה או ליטול חלק פעיל, במישרין או בעקיפין, בעריכתה. במידה והמצווה ציווה דבר מה לאדם ששימש כעד לצוואה, או לבן זוגו של העד, הוראת הצוואה הזו לטובת העד או בן הזוג- בטלה. על העדים לחתום גם כן בחתימת ידם.  באופן עקרוני על המצווה להצהיר כי זוהי צוואתו, ומנגד על העדים להצהיר כי המצווה הצהיר זאת בפניהם.

תוקף הצוואה
למעשה, צוואה תהאתקפה כל עוד לא נערכה צוואה אחרת במקומה. לפיכך, צוואה אינה מתיישנת מעצמה ואינה מוגבלת בזמן וכי רק לאחר שנערכת צוואה חדשה, הופכת הצוואה הישנה לחסרת תוקף.

להלן כמה הערות והארות כלליות וחשובות בעניין צוואה

·        ממומלץ מאוד לנהוג על פי סעיף 21 לחוק הירושה לפיו: "מי שעשה צוואה בכתב ידאו צוואה בעדים, רשאי להפקידה אצל רשם לענייני ירושה; ההפקדה תהיה במסירת הצוואה עלידי המצווה עצמו לרשם לענייני ירושה. אין בסעיף זה כדי לגרוע מזכותו של המצווה לקבל בחזרה בכל עת צוואה שהפקיד."

למעשה לשון החוק נוקטת במונח "רשאי" אולם הפקדת הצוואה מבטיחה שלא יינתן לאחר מות המצווה צו המתעלם מקיומה של הצוואה המופקדת. כך לדוגמא: אם אדם עשה צוואהולא הפקיד אותה במשרדי הרשם לענייני ירושה, קיים חשש כי לאחר פטירתו לא ימצאו יורשיו את הצוואה שהשאיר אחריו וכך עלול להתקבל צו ירושה תוך התעלמות מרצונו של המצווה. הפקדת הצוואה במשרדי הרשם לענייני ירושה עשויה למנוע הקלעות לסיטואציות כגון אלה.

·        צוואה ניתנת תמיד לשינוי ולא ניתן להתנות על זה. גם אם רשום בצוואה שלא יערך שינוי בעתיד זהו תנאי בלתי חוקי. חשוב לערוך שינויים במידת הצורך. כל מהלך חיינו אנו נתונים נתון לשינויים גם לטובה וגם לרעה, לכן רצוי ואף חובה לדאוג ולעדכן את הצוואה בהתאם. שינויים משמעותיים בחיים צריכים להשתקף בכל צוואה אחרת עלולים להתפתח סכסוכים בלתי רצויים. לידות (אם נולד ילד נוסף חשוב להוסיפו לצוואה אם רוצים שייהנה ממנה), פטירות, חתונות, גירושין וכו'. כל אלו יכולות להוות עילות לעריכת צוואה חדשה, או עדכון צוואה קיימת. גם התדרדרות במצב בריאותי, מחלה פתאומית וחשש לחייו של אחד מן היורשים, עשויים להכתיב שינויה של צוואה. זכייה בפרס כספי (לדוגמא: לוטו, טוטו וכד') עשויה להשפיע גם כן על צוואה.
·        אם עורך הצוואה הוא אדם מבוגר ו/או חולה, רצוי שתהיה בידיו חוות דעת רפואית הקובעת כי הוא כשיר לערוך צוואה, כדי למנוע טענות מתנגדי צוואה פוטנציאלים בעתיד על היעדר כשירות משפטית של המצווה, השפעה לא הוגנת וכד'. טענות אלה, אם יוכחו, עלולות להביא לפסילת הצוואה.
·        המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר שהיורש יהיה חייב לעשותו או להימנע מלעשותו במה שקיבל מהעיזבון. אדם הרוצה להעמיד צוואה על תנאי, טוב יעשה אם יבדוק משפטית אם התנאי סביר. אם התנאי יימצא לא סביר ניתן יהיה לבטל את התנאי.
·        על פי סעיף 43 לחוק הירושה: המצווה רשאי לצוות שיורש פלוני יזכה בעיזבונו, כולו או חלקו, בהתקיים תנאי מסוים או בהגיע מועד מסוים. המוריש יכול, למשל, לצוות שנכדיו יזכו בחלקים מעיזבונו רק עם הגיעם לגיל 18 . במקרה זה ינוהל חלקם בעיזבון על ידי מנהל עיזבון, שימנה הרשם לענייני ירושה או בית המשפט לענייני משפחה.  אדם הרוצה להעמיד צוואה על תנאי, טוב יעשה אם יבדוק משפטית אם התנאי סביר. אם התנאי יימצא לא סביר ? ניתן יהיה לבטל את התנאי.
·        כמו כן יש להקפיד להפקיד את הצוואה בלשכת הרשם לענייני ירושה.
·        חשוב להדגיש כיצוואה עלולה להיפסל ולהיות חסרת תוקף באם לא נערכה כדין, לכן לא מומלץ לערוךצוואה בשיטת "עשה זאת בעצמך" אלא לפנות לעו"ד המומחה בתחום. צוואה המנוסחת בצורה משפטית ע"י עורך דין לא רק שמביעה את רצונו האמיתי של המצווה אלא עשויה לחסוך ליורשים ממון רב ואף למנוע מהם עגמת נפש.
·        לפני שפונים לעורך דין לצורך עריכת צוואה, יש להכין מראש רשימה של כל הנכסים הקיימים בבעלותו שלהמוריש, רצוי גם לחשוב מראש מי מן היורשים יירש מה, ולהגיע מוכן עם הרשימה לעורךהדין על מנת שיוכל ביתר קלות לערוך את הצוואה בהתאם לרצונו של המצווה, ולהדגיש את הבעיות בחלוקה הרצויה במידה וישנן כאלה.

המידע נכתב ונערך על ידי עו"ד ניר גטניו. תוכן מאמר זה נועד למתן אינפורמציה בלבד והוא אינומהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין.