פרשת השבוע האזינו לפי חכמת הקבלה

10/10/2008 • על ידי • 5,565 צפיות

פרשת האזינו

פרשה זאת נקראת שירה האזינו כפי שנאמר בפרשה הקודמת "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם" ואמרו חז"ל שגדולה השירה הזאת שיש בה עבר הווה ועתיד, ויש בה עולם הזה ועולם הבא ואמרה משה ביום שהגיע זמנו להסתלק מן העולם, (בני יונה).

   ראיתי לשאול אם השירה הזאת היא עולם הזה ועולם הבא, מדוע התחיל משה את הפסוק: האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ.

ויש לשאול עוד מדוע נקט בשמים בלשון רבים, ובארץ נקט לשון יחיד.

וכך נתרץ בע"ה אמר ר' הונא: פמליה של מעלה מרובה משל מטה. לכך אמר משה לשמים לשון רבים ולארץ אמר לשון יחיד. ואין דרך ארץ לומר לרחוק לשון האזנה בכדי שיטא אוזנו לשמוע, ( לפי שהיה משה רע"ה רחוק מהארץ)

לפי כך אמר ישעיה בהיפוך הלשון שמעו שמים והאזיני ארץ.
ואמרו חז"ל מדוע כך לפי שמשה היה קרוב לשמים ולהקב"ה שדיבר עמו ישר שנאמר פה אל פה אדבר עמו, ורחוק מן הגשמיות ועולם הזה ומן היצר, ולכן אמר שמעי ארץ, אבל ישעיה היה קרוב לארץ ורחוק מהשמים, ולכן נקט בלשון שמעו שמים והאזיני ארץ.

   טעם נוסף שדבר משה תחילה לשמים ואחר כך דיבר אל הארץ. לפי שהם יהיו עדים לדברי משה, ואמר משה לעדים שישמעו את הדברים כדכתיב: העדותי בכם את השמים ואת הארץ. לכן דיבר משה אל העדים על פי סדר הכתוב.

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי:
תימה מדוע דיבר משה לגבי השמים בלשון קשה, שהרי הדיבור הוא לשון קשה. ואילו לארץ אמר לשון שמיעה  שהיא לשון רכה.
ונקשה עוד מה נשתנתה השירה הזאת מכל השירות שבתורה, ששם נזכרים שמות האומרים את השירה כדכתיב, אז ישיר משה, אז ישיר ישראל, ותשר דבורה.  בע"ה כך נתרץ לשאלה הראשונה. כפי שדברנו לעיל שהשמים הם גדולים ופמליה של מעלה מרובים וחזקים, ואילו הארץ פמלייתה קטנים וחלשים, על כן נלמד מכאן שאת הגדולים והחזקים צריך לדבר ולהוכיח בחוזק וגבורה, ואילו את הקטנים והחלשים צריך להוכיח באמרי נועם.

ובשאלה לעניין הזכרת שמו של משה בשירה הרי היא מוזכרת ברמז, בראשי תיבות של ששה פסוקים הראשונים של הפרשת האזינו והם:
 
א). האזינו וגו'.        ב). יערוף וגו'.     ג). כי שם וגו'.
ד). הצור תמים וגו'.  ה). שחת לו וגו'.  ו). הלה' תגמלו וגו'.

ויבוא כך בחשבון שהאותיות הראשונות של פסוקים א' עד ד' הם ה.י.כ.ה. גמטר' מ' של משה ונוסיף את אותיות ש.ה. אותיות ראשונות של הפסוקים ה' ו' הרי לנו משה שחתם משה רע"ה בשמו.

האזינו השמים ואדברה וגו':
ראיתי להוסיף טעם נפלא שרצה משה רע"ה להודיעם שהתורה ניתנה מן השמים ובה תרי"ג מצוות, בתיבות השמים ואדברה, גמטר' תרי"ג. 

האזינו השמים וגו':
אמר ר' יהושע דסיכנין: מכאן אתה למד שיש לשמים פה ולב ואוזן.
פה מנין, דכתיב (תהלים יט) השמים מספרים כבוד אל.
לב מנין, דכתיב (דברים ה) וההר בוער באש עד לב השמים.
אוזן מנין, דכתיב: האזינו השמים.

יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי:
פסוק התוכחה הזה מכוון לעסק התורה. שהתוכחה היא גם קשה כמטר ומיועדת לגדולים ולחזקים כפי שפרשנו לעיל, והטל שהוא רך מיועד לקטנים ולחלשים, ואם המוכיח הוא לשם שמים כדכתיב: כי שם ה' אקרא וגו'. אז דבריו יתקבלו, ויזכו בע"ה גם לכתר תורה כפי שרמוז בפסוק, יערף כמטר לקחי. אם נחלק את תיבות הפסוק לראשי תיבות נקבל רמז כפי שיפורש להלן: אותיות ראשונות תהיה המילה כלי.   אותיות שניות תהיה המילה עמק.  אותיות שלישיות תהיה המילה טרח. אותיות רבעיות תהיה המילה פרי. לרמוז לנו שצריך להיות כלי בעל קיבול, ולטרוח  עמוק בתורה, ואז נהיה אילן שעושה פרי שהוא גם הפרנסה, ורמוז בתיבת לקחי גמט'  קמח.

וכל זאת נשיג על ידי דרך התשובה שנאמר: (הושע יד ב) שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעונך. אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד. ומדוע הוצרך רבי לוי להביא ראיה מהנביא הלוא מקרא מפורש בתורה ושבת עד ה' אלוקיך. ואמרו רבותינו שהעושה תשובה מאהבה חובותיו נהפכים לו לזכויות, ואם עושה תשובה מיראה חובותיו נהפכים לו כשגגה.

   ואכן אם היינו למדים רק מהפסוק ושבת עד וגו'. היינו חושבים שרק בעבירות שנעשו בשוגג התשובה מגיעה עד כיסא הכבוד, ואילו בעבירות שנעשו במזיד התשובה אינה מגיעה עד כיסא הכבוד, לכן מהפסוק שהביא רבי לוי אנו למדים כי כשלת בעוונך, משמע שאפילו על עוונות שנעשו במזיד אם חוזר בתשובה זוכה שתשובתו מגעת עד כיסא הכבוד.

   ועוד מלמד הפסוק שעליך להגיע בתשובה עד לה' יתברך שהוא יכול לחון ולקבל את תשובתך ולא יועילו התפילות למלאכים, אלא כדי לצאת מטומאת העבירות צריך להידבק בדרכי ה' יתברך וללמוד ממידת הצדיק.                           

הלכה אדם מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת. כך שנו חכמים: כל שספק נפשות דוחה את השבת וזו מכת האוזן, אם סכנה היא מרפאים אותה בשבת. רבנן אמרי: מבקש אתה שלא לחוש באוזניך ולא אחד מאבריך הטה אוזנך לתורה ואתה נוחל חיים מנין, שנאמר (ישעי' נה) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם. אמר ר' חנינא בר פפא:
כל מי שמסיר אזנו מלשמוע דברי תורה תפלתו נמאסת שנאמר (משלי כז) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה.
 
ראיתי לפרש על כך שהעמיד שמשה רבנו ע"ה שמים וארץ לעדות כיוון שהמזלות נמצאים בשמים ובני האדם מנסים להיאחז במזלות ובגורלות לשיפור חייהם ולא נאחזים בדבר העיקרי שהוא הקב"ה, שעל ידי התשובה אנו מתקרבים אליו ומושפעים מהשפע שלו ומתעלים מעל המזל.

 
   אמרו חז"ל האדם נמשל לשנים עשר מזלות. בתחילה כשנולד נדמה ל-טלה שהוא רך. וכשמתגבר נדמה ל-שור. כשגדל נעשה תאומים, כלומר שלם וגדל בו יצר הרע ותחילתו של היצר חלש כ-סרטן. אחר שהגדיל נתגבר כאריה. ואם חוטא נעשה כבתולה. ואם מוסיף עוונות שוקלים אותו ב-מאזניים. אם יעמוד במרדו מורידים אותו לשאול תחתית ששאול וגיהינום הם כ-עקרב. ואם יזכה זורקים אותו כחץ ב-קשת, לפיכך רגילים להזכיר המתים בשבת שלא ישובו לגיהינום. ואם נעשה רך ונקי הוא כ-גדי, ומטהרים אותו כפי שנולד ומזין עליו מים טהורים מ-דלי, וגדל ברוב הנאה כדג הנהנה במים. כך הנשמה טובלת בנהר אפרסמון.

כי לא דבר ריק הוא מכם:
פירוש: דבר שיוכל להתרוקן מכם כי הוא חייך. ואיך יכול האדם להתרוקן מן החיים ואם תאמר לפעמים צריך להתרוקן כמו במרחץ או בית הכיסא על זה אמר פסוק זה כי לא דבר ריק, שלא תתרוקנו מזה החיים (בקיצור ימים אלא תאריך ימים על ידי עסק התורה) כוונת החיים היא לתורה שאם נתרוקן במקום שצריך כגון עבודת האדמה או המסחר ונעסוק בעסק התורה לא יהיה ריק מאיתנו גם בפרנסה.

וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו:

אמר ר' חיא: בוא וראה אדם העושה מצווה, המצווה עולה ועומדת לפני הקב"ה ואומרת אני מפלוני שעשני, ומעמידה הקב"ה לפניו בכל יום להתבונן בה ולהטיב לו בעבורה. ואם עבר על דברי תורה, אזי העברה עולה לפניו ואומרת אני פלוני עשני, ומעמידה הקב"ה לפניו בכל יום להתבונן בה ולהכריתו. וזה שאמר הכתוב וירא ה' וגו'.
 
אבל אם שב בתשובה מה נאמר: גם ה' העביר חטאתך לא תמות. שמעביר הקב"ה את העבירה מלפניו בכדי לא להביט בה ולהטיב לו .

פינת הלשון : איסור לשון הרע אפילו אם אינו מבער בעת הסיפור את האיש שמדבר עליו או רק מספר סתם מתוך העניין נשמע לשומע על איזה איש כיוון המספר וזה בכלל לשון הרע, כתוב במדרש שוחר טוב (סימן ט"ל) אמר דוד המלך אשמרה דרכי מחטוא בלשוני.

בא וראה שהלשון הוא טוב מכל הקורבנות, שנאמר: אהללה שם אלוקים בשיר שעדיפה הלשון לקורבן לפני ה' מאשר היותו הוא קורבן ללשונו כדאיתא בזוהר הקדוש: השומר פיו ולשונו זוכה לרוח הקודש וזוכה למלכות (זוה"ק ס חוקת) מוות וחיים ביד לשון ראשי תיבות מבול. אורך התיבה ש' אמה, ורוחבה נ' אמה, וגובה ל' אמה, הרי גימטר' לשן.  

מסופר על ר' שמעון מירוסלב שהאריך ימים והגיע לזיקנה מופלגת שאלו אותו תלמידיו רבנו במה הארכת ימים השיבם הרב תמיד קיבלתי על עצמי הכל באהבה ולא הרהרתי אחר מעשיו של הקב"ה שהרי ברור כשמש כי כל מעשה ה' מוצדקים וטובים אלא כאשר שואל האדם קושיות ומתלונן מעלים אותו השמיימה בקיצור ימים ומראים לו ראה הכל טוב ואני אינני מתלונן לכן לא מעלים אותי השמיימה לראות.

לעילוי נשמת ההורים מו"ר יוסף ששי רחמים ז"ל  ומרת אימי שולה סול אוזן ז"ל  ת.נ.צ.ב.ה

אודות כותב המאמר

יהושע אוזן היו

יהושע אוזן הי"ו עוסק בקבלה מזה מס שנים מחבר ספר "אור הגלגול" ספר "איש ישר" וספר "אשת חייל" בן ונכד להרה"ג המקובל ר' מסעוד סוויסה זצוק"ל למ...