טיול בכרתים

04/05/2007 • על ידי • 187,015 צפיות

טיול בכרתים

כרתים קדמה את פנינו בחרציות לבנות, זקופות וגאות אשר פרחו בכל מקום. האי הגדול הזה מציע למבקריו שלל אפשרויות: ים וחופים חוליים שטופי שמש, שרידים ארכיאולוגיים של התרבות המינואית , ערים עתיקות וציוריות, כפרים קטנים אותנטיים ודרכים נופיות מדהימות. מתוך אלה יכול כל אחד ל"תפור" לעצמו את חליפת הטיול המתאימה לטעמו ולכיסו. מי שאינו בא כדי לשחות בים ולעשות בטן-גב על החוף, טוב יעשה אם יבוא, כמונו, בתחילת העונה. אין פקקים, אין לחץ, קל מאוד למצוא חדר במלון ובקצרה – התייר הוא המלך.
אנחנו נחתנו בבירה הירקליון, לקחנו את הרכב השכור שהמתין לנו בשדה ונסענו לעיירה אגיוס ניקולאוס. אמנה כאן את המקומות על פי הסדר שבו בקרנו בהם.
אגיוס ניקולאוס – עיירת נופש יפה לחופו של מפרץ קטן. בתיה בנויים על צלע ההר ועל החוף יש טיילת ארוכה גדושה בתי קפה, טברנות וחנויות ססגוניות לתיירים. מצאנו פנסיון משפחתי קטן שהיינו אורחיו הראשונים השנה ועל כן זכינו בארוחת בוקר מפנקת. המרפסת שלנו השקיפה ממש על הים. בוקר אחד לא התעצלנו, קמנו בשש וחצי והתיישבנו על המרפסת לצפות במופע עתיק היומין שלעולם אינו מכזיב: הזריחה. החוויה הייתה מרגשת ולאחריה יצאנו מזרחה אל עיירת הנופש סיטיאה. הדרך עוברת בנוף יפה של כרמי זיתים.
למחרת בקרנו בעיירת חוף נוספת בשם אלונדה המתהדרת גם היא בשורת מלונות, טברנות ובתי קפה על הטיילת. קילומטרים ספורים ממנה נמצא הכפר הקטנטן פלאקה. ממנו לקחנו סירת מנוע שהובילה אותנו אל אי המצורעים, ספינלונגה.
האי הזה היה מבצר בתקופה שבה שלטו הונציאנים בכרתים ושרידיו נותרו בשטח. אחר כך הפך למקום מגוריהם של המצורעים שפשוט חיכו בו למותם. כיום האי אינו מיושב ומשמש רק כאתר לתיירים הגובה 3 יורו כדמי כניסה. בינות לשרידי הבניינים יש פריחה נפלאה בצבעי צהוב, לבן ואדום. טיילנו שם לבדנו כשעה. המחשבות על האנשים האומללים שסיימו את חייהם במקום האפילו במקצת על ההנאה מיפי הטבע האביבי.
עמק לאסיטי – דרך נופית הררית מובילה אל העמק הזה שבו היו פעם עשרות טחנות רוח אשר כנפיהן מכוסות בד לבן, כמו מפרשים. הן היו מיועדות לשאיבת מים להשקיה. על פי התמונות, המראה היה מרהיב וייחודי. כיום עברו התושבים לשיטות השקיה מודרניות וטחנות אלו הושבתו. רק בודדות נותרו עם הבדים הלבנים. אנחנו מצאנו שתיים שעדיין פועלות ונהנינו מן המראה.
באחד הכפרים הקטנים באזור נכנסנו לבית שנשתמר כפי שהיה לפני כ-300 שנה והיום הוא מוזיאון. החדרים בנויים אבן, ללא חלונות ורק פתח לאוורור בתקרה. הריהוט מינימלי. כלי מטבח עתיקים ולידם כלי חקלאות, כלי נפח, סנדלר, נול לאריגה ומכונת תפירה זינגר עתיקה.
בספר האורחים מצאנו מספר קטעים בעברית, עדות לישראלים שהגיעו למקום והתפעלו ממנו. אנחנו היינו האורחים הראשונים שכתבו בספר בשנת 2006, בעברית כמובן!
הרקליון – עיר צפופה וסואנת. בכל מקום סוללים ומשפצים כבישים ולכן התנועה קשה. המדרכות צרות מאוד וקשה ללכת עליהן. ומדוע בכל זאת נשארנו בה יומיים? סמוך אליה נמצאת קנוסוס, האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר של המינואים. על פני גבעה מתונה, בצלם של עצי אורן ודולב ענקיים, נמצאים שרידיו של ארמון ענקי. חלק משוחזר וניתן לראות את פאר הפסיפסים והציורים שעל הקירות, העמודים המיוחדים וכד'. בעיר עצמה יש מוזיאון ארכיאולוגי גדול ומרשים ובו ממצאים רבים מתוך האתר בקנוסוס. בנוסף לכך יש בהרקליון קתדרלה גדולה ומפוארת. צבע השנהב שלה והכיפות האדומות בולטים מרחוק. בתוך המבנה הקירות צבועים אדום ועליהם מצוירים קדושים וסצינות מן הברית החדשה. גולת הכותרת היא נברשת ענקית ויפהפייה עם קריסטלים לבנים. בקתדרלות רבות בקרתי וכזו נברשת טרם ראיתי!
למחרת יצאנו בדרך מתפתלת בהרים לכפר הקטן ארוליטוס. בתי אבן, סמטאות צרות להולכי רגל בלבד, צמחיה ירוקה ופרחי גרניום בפתחי הבתים, חנויות אריגים בעבודת יד. ממנו לעוד כפר בשם אנויה. בחדר הפונה לרחוב ישבה אישה מבוגרת ליד נול אריגה. היא הזמינה אותנו בחיוך להיכנס והראתה לנו את המפה עם הדוגמא המורכבת שבאריגתה הייתה עסוקה. החדר היה מלא בעבודותיה. היא הייתה מאוד אדיבה וחייכנית וכיבדה אותנו בסוכריות טעימות.
רתימנו – העיר השלישית בגודלה בכרתים. בנויה על חוף הים. אפשר לראות את המבצר והחומות מתקופת הונציאנים. בתוך העיר העתיקה אשר כולה סמטאות צרות, ישנם מספר מסגדים, עדות לשלטון העותומנים באי וכן כנסיות אחדות בעלות כיפות אדומות הבולטות למרחוק. לצדן, בשכנות טובה, בתי קפה בעיצוב אולטרה מודרני, מלאים צעירים היושבים סביב שולחנות קטנים גדושים בכוסות גבוהות של קפה קר. אווירת החופש הייתה ממש מידבקת!
ספילי – כפר קטן בהרים שאוירו צח וקריר. במרכז – מזרקה מימי הונציאנים ובה תשעה עשר אריות עשויים אבן, יורקים מים מפיהם. הכפר הוא מרכז של מפות ארוגות ותיקים סרוגים.
פלאקיאס – עיירה רומנטית על חוף הים. ממנה המשכנו בדרך נופית עוצרת נשימה בהרים עד לעיירה ספאקיה ואחר כך, שוב בהרים, מעל תהומות וקניונים צרים בתוך פריחה משגעת: הצהוב של החרציות ופרח החרדל, הורוד של העיריות הגבוהות, האדום של הפרגים, הכחול של התורמוסים והלבן של המרגניות.
חאניה – העיר השלישית בגודלה בכרתים ולדעתי היפה ביותר. על פי המלצת הספר שלנו הזמנו טלפונית, יומיים קודם, חדר בפנסיון קטן ונחמד בשם קסטלי בעיר העתיקה. קבלנו חדר ענק ובו מיטה זוגית, מיטה נוספת, ארון, שולחן וכסאות, מקרר קטן, שירותים ומרפסת נאה. בעלת המלון החביבה היא דנית שנישאה ליווני, דוברת אנגלית טובה ומוכנה לעזור בהדרכה ובעצה. העיר העתיקה מוקפת חומות עבות מימי הונציאנים. על חלק מהן נבנו בתים שבהם מתגוררים אנשים כיום. הסמטאות יפות וציוריות ועל החוף המפורץ יש, כמובן, בתי קפה מהודרים וטברנות. ביניהם – מסגד עתיק מרובה כיפות, אחר עם מינארט יפה וכנסיות עם מגדלי פעמונים.
לא נפקד בחאניה גם מקומו של בית כנסת עתיק ושמור ששמו "עץ חיים". הריהוט בו חום כבד ואין עזרת נשים. כאשר ביקרנו עסקו שני צעירים, אמריקאי וכרתי, בניקיון ובשיפוץ לקראת חג הפסח. בספר האורחים מצאנו אזכורים רבים של ישראלים שבקרו במקום והמוטו בכולם היה "עם ישראל חי!"
נסיעה לכפרים בהרי לפקה-אורי. משני צדי הכביש פרדסים עמוסי תפוזים ובכפרים הבחנו בבתי אריזה קטנים. הדרך מטפסת והנוף מהמם: שלוגיות (שלוליות שלג) בראשי ההרים, תהומות מתחתינו, פריחה צהובה מכל עבר ומאחוריה עצים ירוקים. עברנו בכמה כפרים קטנים: פורנוס, לאקי ואומלוס. האנשים חביבים ומסבירי- פנים. נכנסנו לבית קפה מקומי שאינו אלא חדר גדול ללא שום קישוט או תמונה, שולחנות דומים לאלו שהיו אצלנו בבתי הספר לפני עשרות שנים, אוסף כסאות שאחד אינו דומה לשני ורובם ראו ימים טובים יותר. במקום יושבים גברים בלבד, חלקם משחקים קלפים או שש-בש. בקשתי נס-קפה. בעלת המקום עמדה וערבבה היטב את הקפה עם הסוכר. אחר כך הוסיפה חלב ומים רותחים ויצא לה "הפוך" הרבה יותר טעים מאשר יוצא מן המכונה! בנוסף לקפה הגישה לנו מים קרים בכוסות גבוהות ושני תפוזים יפים. כל זה תמורת יורו אחד בלבד! נזכרתי, כמובן, בסרט "זורבה היווני" אשר צולם בכרתים וגם הסופר, מחברו, היה יליד האי. נכנסנו למכולת לקנות פרות וקשרנו שיחה נעימה עם בעל המכולת. הוא הראה לנו תמונות וסיפר על בני משפחתו המצליחים בארצות הברית. כשעמדנו לצאת ניגש והכניס לשקית שלנו עוד בננה ושלוש עגבניות כמחווה של רצון טוב ממנו. הגענו עד לפתח קניון סאמריה (הארוך ביותר באירופה) אשר, לצערנו, היה עדיין סגור למבקרים. טפסנו במדרגות אבן עד לראש ההר והשקפנו על הנוף הנפלא.
ביום האחרון נותרו לנו מספר שעות "לשרוף" בין עזיבת המלון לבין שעת הטיסה. בדרך לשדה התעופה של חאניה נכנסנו לעיירה סודה. על גבעה הצופה אל הים משתרע בית הקברות הצבאי. 1500 חיילים אנגלים, אוסטרלים וניו-זילנדים שלחמו בנאצים קבורים בו. המקום שמור ומטופח להפליא. שורות, שורות של מצבות לבנות בגודל אחיד ניצבות בתוך דשא ירוק גזום ויפה ופרחים צבעוניים מעטרים את שוליהן. התרגשנו לגלות את מצבתו של החייל פ.וגנר שעליה חרוט מגן-דוד ובתוכו האותיות ת.נ.צ.ב.ה. בתוך ים הצלבים שמסביב. כמה שורות אחריו היו שבע מצבות מחוברות של שבעה טייסים אשר נפלו בקרב אחד! היה זה סיום מלא הוד ומעורר מחשבות לטיולנו.

אודות כותב המאמר

יונה דורון