''אותי לא שאלו!''- איך להתמודד עם המעבר של המשפחה לחו''ל

 רילוקיישן, או מעבר לארץ אחרת לצורך עבודה, הפך בעשור האחרון לתופעה שכיחה בקרב ישראלים ומשפחותיהם. בעוד שבעבר רילוקיישן היה מנת חלקם של עובדים בשירות המדינה, הזינוק המהיר של ענפי המחשבים והטכנולוגיה בשנים האחרונות, יצר מעמד חדש של ישראלים, אשר בוחרים להגר עם משפחתם לחו"ל, גם אם לתקופת זמן מוגבלת, מתוך רצון לשפר את מצבם הכלכלי והחברתי. בישראל, החברות הגדולות משקיעות משאבים רבים בהכנה של ההורים למעבר. זאת, על ידי ימים מרוכזים בהם ניתן בעיקר מידע גיאוגרפי (מיקום, אקלים), דמוגרפי (הרכב האוכלוסייה) ובירוקרטי (חוזה שכירות, פתיחת חשבון בנק, רישום הילדים למערכת החינוך) על ארץ היעד. לעומת זאת, ההכנה של הילדים למעבר לחו"ל והסיוע בהתאקלמותם מוטלים על ההורים, לרוב ללא כל הכוונה או הדרכה ייחודית. מה באמת מדאיג את הילדים לקראת המעבר, איך יודעים שלילד קשה, ואיך להתמודד עם מעבר של המשפחה לחו"ל?
ראשית חשוב לזכור, שלרוב לרילוקיישן יש משמעות חיובית, כיוון שהוא נעשה מתוך בחירה מודעת של ההורים ובמטרה לשפר את תנאי החיים של המשפחה. אולם, גם אירועים בעלי משמעות חיובית (כמו גם חתונה, לידת אח ומעבר דירה), עלולים להביא למצב זמני של דחק (Stress), עייפות, לחץ, עצבנות ומועקה, כמו גם לרגשות חיוביים כמו התרגשות, שמחה, אתגר והקלה. כמבוגרים, אנו יודעים שהתמודדות מוצלחת עם עוד מעבר, משבר או מצב לחץ, נותן לנו תחושה של הצלחה, מחזק את ההערכה העצמית שלנו, ומקנה לנו ניסיון אותו נוכל ליישם בעתיד. אולם, עבור ילדים, אשר שואבים ביטחון וידע מהוריהם ומדמויות משמעותיות, ודווקא מחיים המעוגנים בשגרה, רילוקיישן מהווה שינוי, אשר כמו כל מצב של מעבר או שינוי, דורש מהם (כמו גם מהמבוגרים) להתמודד ולגייס כוחות ומשאבים פנימיים וחיצוניים, כדי להסתגל אליו. יחד עם זאת, אל נגזים לכיוון השני; ישנם מצבים אשר לנו נראים קשים אך לא בעיניי הילד. כמו כן, כל אחד תופס בצורה שונה, סובייקטיבית, את המעבר/שינוי, וכך גם ילדים. יתכן וילד אחד יתקשה להיפרד ולהסתגל למעבר לארץ אחרת, ואילו ילד אחר יראה במעבר הרפתקה והזדמנות לראות עולם, להתנסות ולהכיר חברים חדשים.

מימדים פסיכולוגיים והתפתחותיים של המעבר לארץ אחרת עבור ילדים
בספרות התיאורטית והמחקרית ניתן למצוא מספר מימדים פסיכולוגיים והתפתחותיים, אשר מקבלים משמעות מיוחדת כאשר מדובר במעבר לארץ אחרת עם ילדים: מימדי הבחירה, אי הודאות וההמשכיות.
1.      "אותי לא שאלו!"
ההיבט הראשון מתייחס למימד הבחירה. ממצאי מחקרים מראים בברור שיכולת ההתמודדות של אדם גבוהה יותר אל מול אירועים שנתונים לבחירתו, בעלי מיקוד שליטה פנימי. ההחלטה על רילוקיישן של המשפחה נעשית מתוך בחירה של ההורים. הם אלה ששוקלים את היתרונות והחסרונות של המעבר בעיתוי המסוים בחייהם, צופים את ההשלכות על כל אחד מבני המשפחה, ובוחרים אם לנסוע ואם לאו. עבור ההורים, הרילוקיישן מגיע בסופו של תהליך, אשר משקף את יכולת הבחירה והשליטה בחייהם.
לעומת זאת, את הילד לא שואלים. לילדים לא ניתנת האפשרות לבחור אם לעבור או לא (אלא אם מדובר בילדים בוגרים יותר או בילדים להורים גרושים, ובמצבים בהם קיימת אפשרות להישאר בארץ). יתרה מזאת, השינויים במהלך וסגנון החיים בעקבות רילוקיישן מתחברים לתחושה של היעדר שליטה שהילד חש בסביבתו החדשה; לסביבה החדשה כללים חדשים, דפוסי התנהגות אחרים, קשרים בין-אישיים שונים. התחושות של חוסר שליטה עשויות להשפיע על רמת החרדה של הילד, בטחונו העצמי ויכולותיו.
לגבי מתבגרים, יש לזכור שתקופת גיל ההתבגרות מאופיינת מבחינה התפתחותית בציפייה של המתבגרים עצמם, הוריהם והחברה ליותר אוטונומיה, שליטה וקבלת אחריות על חייהם. מצבים של רילוקיישן מחזירים, בהתחלה לפחות, את המשפחה למבנה ותפקוד יותר היררכי; ההורים לוקחים יותר אחריות ומתנהגים בצורה יותר סמכותית, ואילו המתבגרים חווים פחות עצמאות, שליטה ויכולת לקבל החלטות הנוגעות לחייהם.
v     על מנת להקל על ההסתגלות וההתאקלמות של הילדים, חשוב לתת להם את התחושה שהם שותפים להחלטה, שקיימים דברים שאכן נתונים לבחירתם, וכי יש להם שליטה בדברים מסוימים הקשורים למעבר. רצוי לתת לילדים, ובעיקר למתבגרים, הזדמנויות להיות שותפים להחלטות ברמה משפחתית מקומית, כמו למשל איך לעצב את החדר, איזה צבע של מכונית לבחור, לאיזה חוג להירשם ועוד.
          2. מי, מה וכמה?
היבט נוסף קשור למימד האי-ודאות. הרצף של ודאות אל מול אי-ודאות מלווה, הן את ההורים והן את הילדים, מרגע שהוחלט לעבור לארץ אחרת. בעקבות המעבר לארץ אחרת, הילדים מוצאים עצמם על "טֶרָה אינקוגניטה"- אדמה חדשה, לא מוכרת ולא ודאית. ילדים עשויים לשאול את הוריהם שאלות מאד קונקרטיות ופונקציונאליות, כמו למשל האם הילדים יודעים לשחק שם "תופסת גובה", האם הסדרה האהובה עליהם בטלוויזיה משודרת שם, האם צריך תלבושת אחידה לבית ספר, עם מי יחגגו את יום ההולדת, או מתי יש חופש.
מעבר לאי-ודאות הקשורה להתנהלות בחיי היום-יום, לילדים קשה יותר לחשוב באופן מופשט ושיטתי על המעבר וההתמודדות. לעומת זאת, מטבע הדברים, למבוגרים קיים מאגר ידע כללי רחב יותר, אשר מהווה בסיס מסוים לניבוי והקטנת מימד האי-ודאות. יתרה מזאת, מבוגרים צברו ניסיון במעברים שונים שחוו בחייהם (מעבר בין מסגרות חינוך, בין דירות או עבודות), ועל כן הם מסוגלים להעריך את גורמי הודאות והאי-ודאות ומשאבי ההתמודדות שלהם, ולהכין את עצמם טוב יותר למעבר.
גורם נוסף ומשמעותי של אי-ודאות עבור הילד הוא מימד הזמן. מבחינה התפתחותית, תפיסת הזמן בקרב ילדים מתגבשת בהדרגה. ילדים צעירים מתקשים לתפוס את ממד הזמן, ובדרך כלל אינם מבחינים בין אתמול, היום, שנה שעברה ומחר. לעומת זאת, ילדים גדולים יותר כבר מבינים את מהות הזמן, אבל, גם אצלם, הוא לא תמיד נתפס באופן מוחשי, ולכן לעיתים רק באירועים משמעותיים כמו למשל, בתאריך יום הולדתם או בחגים, פתאום הם קולטים את פרק הזמן שחלף. ואילו בקרב ילדים בוגרים מתגבשת תפיסת זמן יותר מציאותית ויציבה, דבר אשר תורם ליכולת התכנון ותחושת השליטה של הילד בחייו. היבט נוסף של הזמן מתייחס לכך שמעבר ל"זמן השעון" האובייקטיבי, יש לכל אחד מאיתנו "זמן אנושי" סובייקטיבי, אשר משמעותו נגזרת מהפרשנות שאנו מייחסים לאירועים ולמציאות. כך למשל, כאשר אנו נהנים נדמה לנו שהזמן עובר מהר, ואילו כאשר אנו סובלים נדמה לנו שהזמן עומד מלכת.

v     על מנת להקל על ההסתגלות של ילדים חשוב להפחית את גורמי האי-ודאות. מומלץ ליזום שיחות משותפות בהן ניתן להראות תמונות ולספר, ליידע, לשתף, לתת נתונים ומידע בנוגע למעבר, לארץ, לאנשים ולמנהגים, ולענות על שאלות בכנות. לגבי מימד הזמן, מומלץ לדבר עם הילד בשפה שמתאימה לגילו, ולספק עוגנים להיאחזות בזמן. לילדים צעירים ניתן לומר שנוסעים עד ליום ההולדת הבא, לגדולים יותר ניתן לומר שנוסעים עד כיתה ד' או  עד החופש הגדול. ניתן להכין לוח שנה ולסמן בו את ימיי ההולדת של בני המשפחה והחגים. ובכל מקרה, רצוי מאד לעדכן את הילדים ברגע שמסתמן שינוי בזמן השהייה, וההורים מחליטים להישאר עוד שנה.
3.      שבילים וגשרים
לבסוף, קיימת התייחסות למימד ההמשכיות בחיים. כאשר מדובר במעבר לארץ אחרת, עבור כל המשפחה מדובר בקטיעה של רצף החיים המוכר להם; שינוי פיסי בבית ובסביבת המגורים, שינוי במסגרות החינוכיות, שינוי בגורמים הקשורים להורים ולמשפחה ושינוי בסביבה החברתית. בעקבות הרילוקיישן, כל אחד מבני המשפחה נדרש לבנות לעצמו מחד, להמשיך בשבילי החיים שנסללו עד כה ומאידך, לבנות לעצמו גשרים אל ארץ חדשה ושונה במובנים רבים. כך למשל, יתכנו שינויי תפקיד במשפחה ובסביבה, הנובעים מהמעבר ומהפערים הבין-תרבותיים. זאת מאחר ורילוקיישן מחייב את ההורים להיות יותר סמכותיים ואת הילדים להישען יותר על הוריהם ולהיות תלויים בתמיכתם ובסיפוק צרכים מצידם, לפחות בהתחלה. לגבי ילדים הנמצאים על סף גיל ההתבגרות, התלות הגדלה בהורים עשויה ליצור תחושה זמנית של אובדן העצמאות, או דחייה של גיל ההתבגרות ותפקיד המתבגר. כמו כן, רילוקיישן גורר שינוי בתפקיד של הילד בין חבריו. בסביבה החדשה התפקיד של "חבר" נלקח ממנו, גם אם לתקופת מה, עד שנוצרות חברויות חדשות.
v     ההסתגלות למעבר לארץ חדשה מתרחשת בהדרגה ככל שנוצרים ונבנים רציפויות חדשות במישור הפיסי, החינוכי, המשפחתי והחברתי. כיום, האינטרנט מאד מקל על המשכיות בשמירה על קשר עם המשפחה והחברים מהארץ. החל מהרגע שמתמקמים בבית החדש, מסדרים את החדר, מתחילים את הלימודים או הגן, רוכשים חברים, מוצאים את הדרך לפארק השכונתי ולומדים להכיר את הקניון הקרוב. ככל שהמשפחה מטמיעה שגרת חיים ומתאקלמת, כך יתאזנו הכוחות במשפחה. יתרה מזאת, יתכן ויתווספו תפקידים חדשים לבני משפחה מסוימים, כמו למשל, ילד שירכוש את השפה במהירות רבה יותר ויוכל לעזור להוריו בחיי היום יום, או ילד שירכוש חברים מהר יותר, ובזכותו גם הוריו יכירו אנשים.  

איך יודעים שלילד קשה?
קיימות מספר תופעות אשר עשויות להעיד על כך שלילד קשה. חשוב שהורים יהיו ערניים, ישימו לב לשינויים אצל הילד ויחד עם זאת, ידעו איך לפרש את ההתנהגות, ולהבחין בין תופעות של מצוקה לבין התנהגות נורמטיבית של הגיל, ולבין מאפיינים אישיותיים של הילד. מרבים התופעות הן תגובות שכיחות ומוכרות, אשר בדרך כלל חולפות תוך תקופה קצרה אם מגיבים בהבנה ובסבלנות. יתכנו תופעות התנהגותיות כמו למשל גילויי בכי, רגזנות, תוקפנות וכעס, או לחילופין נסיגה, הסתגרות, התנהגות ביישנית ומתרחקת, חזרה להרטבה, או תלות מוגברת בהורים. תופעות  סומטיות כוללות כאבי בטן, עייפות, שינויים בהרגלי השינה או האכילה. מבחינה קוגניטיבית יבואו לידי ביטוי מחשבות שליליות על החברה החדשה, מחשבות המבטאות אידאליזציה של הבית בארץ והחברים, מוסחות וקשיי ריכוז. ואילו מבחינה רגשית יבואו לידי ביטוי תופעות של מופנמות, חרדה, שינויים במצבי רוח או דיכאון.

מה קובע את יכולתו של הילד להתמודד?
קיימים גורמים רבים, אשר ישפיעו על ההתאקלמות של ילדים בעקבות מעבר לארץ אחרת. לא ניתן לנבא בצורה מוחלטת אילו ילדים יסתגלו במהירות ולאילו יידרש יותר זמן. יחד עם זאת, ניתן לציין שלושה גורמים עיקריים: ראשית, האישיות- אין נוסחה אחת המתארת אישיות מסתגלת, אך ניתן למנות מספר תכונות שמסייעות להתמודד עם המעבר: בטחון עצמי, גמישות, יצירתיות, עצמאות וניסיון חיים (גם אם קצר). בנוסף, יש לקחת בחשבון את סגנון ההתקשרות, או איכות הקשר הרגשי בין הילד להוריו. ילדים אשר חוו קשר הורה-ילד מגן ובטוח, יוכלו ביתר קלות לצאת ולחקור את סביבתם, לפתח את עצמאותם, להיפרד מהוריהם וליצור קשרים עם אנשים אחרים. לבסוף, ילד אשר התנסה בעברו במעברים (בין דירות או מסגרות חינוכיות), יוכל לגייס את ניסיון העבר שלו כדי להתמודד עם המעבר הנוכחי לארץ אחרת. שנית, הכנה הולמת- מעבר מוצלח מתחיל בהכנה הולמת! ככל שהורים יכינו את הילדים למעבר, כך יקל עליהם להתאקלם ולהסתגל. וכאמור, תגובת הילד תלויה גם בתגובות בני המשפחה האחרים. ככל שההורים והאחים האחרים מתייחסים לשינוי כאל הזדמנות ואתגר, כך גם הילד יכיר באפשרויות הטמונות וייהנה מהיתרונות. שלישית, תמיכה מהסביבה- בעוד שקשה לנו להשפיע על אישיות הילד (שהיא תוצר של גורמים והשפעות מורכבות שלא ניתנות לשליטה מוחלטת), הורים יכולים לעזור, לתמוך, לתת כלים ולכוון לדרך הנכונה להתמודדות חיובית. בארץ החדשה, עיקר התמיכה תבוא מהמשפחה הגרעינית, אך גם מהמשפחה, מחברים ומדמויות משמעותיות בחיי הילד, אשר נשארו בארץ וישמרו על קשר עם הילדים. לבסוף, יש לציין שקיימים גורמים שונים אשר עשויים להשפיע על הסתגלות בני המשפחה למעבר כמו למשל, אירועי חיים שהמשפחה חוותה, כמות העימותים בבית (עוד טרם הנסיעה), השוני התרבותי בין הארצות, הציפיות של בני המשפחה לגבי אורך תקופת הרילוקיישן, מספר מעברים שהמשפחה כבר עשתה ויחסי הזוגיות בין ההורים.

מעבר של המשפחה לארץ אחרת- איך ניתן לסייע בהתאקלמות?
לסיכום, מעבר לארץ אחרת עשוי להוות חוויה מכוננת ומעשירה, הן עבור ההורים והן עבור הילדים. החשיפה לתרבות חדשה, שפה נוספת, אנשים שונים, מנהגים מקומיים וכל מה שמתלווה לחיים בארץ זרה עשוי לתרום ברמה ההתפתחותית והחינוכית של הילדים, וברמה של גיבוש המשפחה, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. גם אם תקופת ההסתגלות אורכת מספר חודשים, ברוב המקרים, לאחר מכן מתחילה תקופה טובה, מהנה ותורמת יותר לכולם. להלן מספר עצות שעשויות להקל על התמודדות של המשפחה עם המעבר לארץ אחרת:
1.       הכנה של הילדים- תהליך רילוקיישן מוצלח מתחיל בהכנה טובה ככל האפשר, לכל בני המשפחה ובכל הגילאים. רצוי לספר לילדים מוקדם ככל האפשר. לשוחח איתם על איך ולמה התקבלה ההחלטה לעבור לארץ אחרת, לאן ולכמה זמן נוסעים וההזדמנויות שהנסיעה מזמנת לכל אחד מבני המשפחה. חשוב להדגיש את היתרונות והאתגר שבמעבר, ויחד עם זאת להכין את הילדים שיתכן וייקח קצת זמן להסתגל, כיוון שהם יעברו לבית ספר חדש, ילמדו בשפה זרה ושכל אחד מבני המשפחה יצטרך לרכוש לו חברים חדשים. חשוב לתת מידע ופרטים על הארץ אליה עוברים. אם אפשר, רצוי לעשות טיול משפחתי מקדים ולתזמן את ההגעה הסופית לפני תחילת שנת הלימודים. מומלץ להראות על המפה, לספר לאיזה אזור מגיעים, מה מזג האוויר, מה אוכלים שם. אפשר להיכנס לאינטרנט ולחפש תמונות של המקום, לקרוא קצת על ההיסטוריה והמנהגים ולברר אילו אטרקציות יש באזור לילדים.  
2.       תקשורת של רגשות – לתקשורת כנה ופתוחה במשפחה יש תמיד חשיבות, אך בשלבי המעבר השונים לתקשורת יש תפקיד מאד משמעותי. חשוב ליזום מספר שיחות עם הילדים, לתת מקום לרגשות ולחששות, ולשוחח על הציפיות והתקוות. מומלץ לאפשר הבעת דעה ושיתוף ברגשות של שמחה, דאגה, כעס, ולחשוב יחד על מציאת פתרונות על מנת להקל. ההורים יכולים לשתף גם במחשבות וברגשות שלהם, ולספר כיצד הם מתמודדים.
3.       לשמור על המשכיות- כאמור, ההמשכיות ברצף החיים הוא צורך בסיסי וחשוב עבור ילדים ומבוגרים כאחד. מומלץ להדגיש שהמשפחה נוסעת יחד, וכמשפחה נחשוב על פתרונות ונחשוב איך להקל אחד על השני. אפשר לתת לכל ילד ארגז ועליו שמו ובו הוא יארוז את הצעצועים, קלטות וחפצים האהובים עליו ביותר. אפשר לומר שנמשיך לשמור על קשר עם בני משפחה וחברים מהארץ ושנוכל לרשום אותך לחוגים ופעילויות חברתיות שאתה אוהב. בנוסף, מומלץ להדגיש את הקלות בה ניתן היום להמשיך ולשמור על קשר עם המשפחה והחברים בארץ (אתרים, מיילים, בלוגים, פורומים, שיחות באמצעות המחשב, טלפון, דואר ועוד).
4.       שיתוף פעולה- התקופה של הרילוקיישן מאופיינת בהרבה מתח ולחץ. הילדים מרגישים את המתח ולכן, נוכחות של מבוגרים ובעיקר, הורים או בני משפחה קרובים חשובה, כיוון שהיא מרגיעה את הילד. חשוב לגלות סבלנות ותמיכה, ולמרות שיותר קל לארוז ולסיים את כל הסידורים ללא ילדים, חשוב למצוא זמן לבלות עם הילד ולשתף אותו בהכנות. לקבל את הקשיים הזמניים ולהביע גישה חיובית ואופטימית. לא כדאי לכעוס ולתת עונשים במקרים שהילד מגיב בנסיגה, כיוון שזה עלול להגביר את המתיחות והחששות של הילדים, ולהחריף את הבעיה. לאחר המעבר, מומלץ לשהות במחיצת הילדים, עד שחוזרים לשיגרה מסוימת של חיי המשפחה, ולא להשאירם מיד עם מטפלים זרים.
5.       פרידות – טקסי הפרידה הם מאד משמעותיים ולא כדאי לדחות אותם לרגע האחרון. אפשר לארגן מסיבת פרידה למשפחה, ולילד מסיבת פרידה לחברים, לתת לילד מצלמה חד פעמית על מנת שיצלם את החברים והמקומות האהובים עליו ו להכין אלבום פרטי למזכרת. לאפשר לילד לצלם את השלבים השונים של המעבר: האריזה, הטיסה, הנחיתה, הבית החדש ועוד. בבית ספר הילד יכול לספר על הנסיעה ועל הארץ אליה הוא נוסע, להביא דגל, מאכל שאופייני לארץ. לחלק לילדים כרטיס ביקור או מגנט למקרר עם כל הדרכים ליצירת קשר. כמו כן, אפשר לעזור לכל ילד להכין אלבום קטן פרטי שלו, עם תמונות של המשפחה וחברים.
6.       רכישת שפה- בדרך כלל, ילדים קולטים את השפה במהירות, ואת המבטא אף ביתר קלות מהוריהם. כדי לאפשר להם התמצאות ראשונית ותקשורת בסיסית, מומלץ לתת לילדים מספר שיעורים בשפה של הארץ אליה נוסעים. ללמד מילים חשובות, שיאפשרו תקשורת ראשונית עם ילדים והצוות בבית ספר/גן החדש. במידה והילד נכנס לגן, אפשר לתת, במקביל, לגננת רשימה עם מספר מילים בסיסיות בעברית כתובות בתעתיק אנגלי.
7.       זהות ישראלית/יהודית- כדאי להקדיש מחשבה איך רוצים לשמור על זהות יהודית/ישראלית בתקופת הרילוקיישן. איך ליצור קשר עם הקהילה היהודית או הבית הישראלי, איך ועם מי לחגוג את החגים, איך לשמור על השפה העברית.
8.       לסמוך על הילדים! העיקר, לנסות להקל על הילד כאשר הדבר אפשרי ולתמוך, להעביר מסר חיובי ולתת לילדים את ההרגשה שאתם סומכים עליהם שיוכלו להתמודד ולהצליח!