כתבה בג'רוזלם פוסט אודות אוסף האמנות של עמוס אהרוני

כתבה בג\'רוזלם פוסט אודות אוסף ראשי ממשלה של עמוס אהרוני (תרגום מאנגלית). האוסף נוסד ע\"י עמוס אהרוני במטרה להוקיר ולהצדיע למנהיגים אשר הובילו את מדינת ישראל מאז היווסדה.

"אנו רואים את עצמנו בעיניים שלהם\"

דוד לזרוס, ג\'רוזלם פוסט 28/05/08

לאורך ההיסטוריה לדיוקנים של מנהיגים פוליטיים תמיד הייתה השפעה על דעת הקהל. אלכסנדר הגדול היה הראשון לקבל הכרה ציבורית כשהטביע את פרופיל דמותו על גבי מטבע, מנהג שהפך בהמשך למקובל ברחבי העולם. אוגוסטוס קיסר הצליח למצב עצמו כמדינאי מתחשב (בניגוד גמור להתנהגותו במציאות) כשהציב פסלים אדירים של דמותו ברחבי האימפריה. באופן דומה, הפורטרט של ג\'ורג וושינגטון הוצג במרכזים עירוניים ומבנים ציבוריים כדי לעורר השראה וליצור אמון ציבורי ביכולתו של הנשיא הנבחר לאחד את האומה האמריקאית.

יש לציין שבשנת 2006, דיוקן של וושינגטון שבוצע בזמנו ע\"י האמן צ\'רלס ווילסון פיל נמכר במחיר חסר תקדים של 21.3 מליון דולר. למרות שוושינגטון עצמו אשר נבחר לנשיא הראשון בארה\"ב בשנת 1789, נמנע משימוש בכותרות גדולות וטבע את התואר הפשוט \"אדוני הנשיא\" (אשר נעשה בו שימוש עד היום), האבות המייסדים של האומה האמריקאית הכירו בצורך לכונן הערכה למוסד הנשיאות וייסדו אוסף רשמי המכיל פורטרטים של כל נשיאי ארה\"ב. האוסף מוצג כיום ברב פאר והדר בהיכל הנשיאים הממוקם בגלריה הלאומית לפורטרטים.

בהשוואה לארה\"ב לישראל אין עדיין מוסד רשמי אשר תפקידו להוקיר את מנהיגי האומה, אך ניתן להתרברב באוסף אמנותי ייחודי אשר מציג את כל מנהיגים אשר הצעידו קדימה את המדינה בעבר ובהווה. אוצר לאומי זה הינו אוסף פרטי של עמוס אהרוני.

עמוס אהרוני, בוגר BA בכלכלה ו-MBA במדע המדינה, יזם ואיש עסקים מצליח, החל לאסוף דיוקנים בשנת 2001 כשביקר בתערוכה \"בית ספר לראשי ממשלה\" שהציג אורי ליפשיץ במכון אבני ביפו. האוסף מכיל כיום כ-80 יצירות מקוריות של 12 ראשי ממשלה וחושף כשרון ועושר אמנותי המייצגים 60 שנות תקומה של מדינת ישראל.

מעניין לבחון את האישיות המוצגת לכל ראש ממשלה בנפרד מתוך הפורטרטים באוסף, שכן, כל יצירה מייצגת מצב, תקופה או תנוחה שונים. \"רציתי ליצור אהדה בציבור הישראלי כלפי גברים ונשים הנושאים בתפקידים ציבוריים ומהווים בעצם את המיטב שיש לנו להציע\" מדגיש אהרוני. \"אלו הן הדמויות אשר עזרו לבנות את המדינה. אם זאת גולדה מאיר, מנחם בגין או אהוד אולמרט, כולם בחרו לקחת חלק בפוליטיקה הישראלית משום שהם רצו את הטוב ביותר עבור המדינה\".

\"אני אוהב פוליטיקה\" מסביר אהרוני. \"בפוליטיקה אפשר לראות הצלחות לצד כישלונות בזמן שגברים ונשים מנסים לשפר את המצב של העולם. כמובן, שהם מושפעים מהטירוף שסובב את החיים שלנו. זה מה שיפה בכך. כשראיתי לראשונה את הציורים הללו של ראשי ממשלה\", הוא מוסיף, \"הבנתי בעצם את מה שהאמן ניסה להביע. בפעם הראשונה בחיי הבנתי גם את היופי של האמנות ואת הכח שיש בה כדי להשפיע על החיים, הפוליטיקה וההיסטוריה\".

מאז היווסדו של האוסף, אהרוני משתדל להגדיל את תכולתו ולצרף יצירות ככל שניתן. בחזונו הוא מאמין שאוסף הפורטרטים של ראשי ממשלה יכול להוות חלק בלתי נפרד מהמורשת של מדינת ישראל. \"ביטויים אמנותיים יכולים לעזור לנו לראות את האמיתות שאנו לעיתים מחמיצים במהלך חיי היום יום. אמנות יכולה להרחיב את האופקים שלנו ולספק לנו תובנות נוספות לגבי המציאות בה כולנו חיים\", מספר אהרוני.

במהלך השיחה, אהרוני ציין מספר חברויות עם ראשי ממשלה קודמים, כמו גם עם ראש הממשלה הנוכחי. הוא מאמין שישראלים נוהגים להקצין ומתייחסים למנהיגים שלהם בפסימיות וציניות. \"אני מכיר כמה מהם באופן אישי\", הוא אומר. \"הסיבה שהם נכנסו לעולם הפוליטי הייתה כדי לסייע לקדם את ישראל להצלחה בינלאומית. נכון, יש המון שחיתות\" מודה אהרוני, \"וכמובן שנעשות שגיאות, כמו בכל מקום אחר. הם בסה\"כ בני אדם כמוך וכמוני. זה מה שאני אוהב בציורים הללו\", הוא מדגיש. \"הם מייצגים את היוקרה והאומץ של ראשי הממשלה, כמו גם את הצדדים האנושיים שלהם. אני מתכוון, לציור של גולדה\", הוא אומר ומצביע על עבודה של ליפשיץ. \"היא יכולה לייצג כל גברת אחרת אשר הולכת לסיבוב קניות ברחוב, אני אוהב את זה.\" \"אני בונה את האוסף הזה משום שאני רוצה להצדיע לראשי הממשלה בישראל\", אומר אהרוני.\"זה מה שאני אוהב בפוליטיקה ובאמנות הפוליטית. זוהי בעצם מאין קומבינציה של התכונות הטובות ובהתאם גם הפגמים שיש באנשים\". אהרוני מוסיף וטוען שבמבט על היצירות הצופה יכול להבחין באותם צדדים המייצגים את האישים במציאות. מצד אחד, ניתן לזהות את היושר, אינטליגנציה והרצון העז להשפיע על ההיסטוריה. מהצד השני, ניתן לראות את היהירות והביטחון העצמי המופגן.

רבים נוטים לייחס לדוד בן גוריון, יותר מאשר למנהיגים ישראלים אחרים, את ביסוס היוקרה סביב מוסד ראש הממשלה בישראל. באופן דומה, עבודות הפורטרט והפסלים של בן גוריון המוצגים בימינו, מעבירים מסר של הילה והוקרה השמורים רק למנהיגים מעטים.

האוסף של אהרוני כולל דיוקן מקורי נדיר של בתיה לישנסקי, משנת 1927, המתאר את דוד בן גוריון בצעירותו.

העונג להתבונן ביצירות רבות הנכללות באוסף עולה מן הפרטים הקטנים.

שימו לב, ליצחק שמיר המוצג ע\"י אמנון דוד אר. איפה עוד בעולם ניתן למצוא ראש ממשלה המתדרך את הקבינט כשהתווית של ויסוצקי מבצבצת מהכוס התה שלו? רק בישראל. האוסף של אהרוני מבטא בעצם נושא שהינו מיוחד ומדהים בישראל; המנהיגים הם למעשה בבואה של הציבור הישראלי.

מי לא מתפעם מהדיוקן של יצחק רבין?

הביטחון העצמי וקור הרוח האופייניים לו מתוארים במבט אחד המוצג באופן כישרוני גם כן ע\"י דוד אר.

ומה עם אריאל שרון, המוצג כפירט המתנודד ללא שליטה עם ביטנו האגסית ע\"י אורי הופמקלר?

יגאל תומרקין הציג את אהוד ברק עם תרנגול מקרקר מעל הראש.

התמקדות ביצירה והבחנה של הצופה בגיחוך על פניו של ברק תחזק אף יותר את הטענה בדבר היותו של ברק הגאוותן האולטימטיבי, דימוי שייחקק בזיכרון גם בפעם הבאה כשנתייצב להצביע בבחירות.

פורטרט מרשים אחר (מופיע בכותרת) הנבדל משאר היצירות בכך שנבחר להיות מוצג בסלון ביתו של אהרוני, מתאר את גולדה מאיר. מהתבוננות בתמונה של הגברת הפשוטה שהפכה לראש ממשלה, אפשר לחוש בהיסטוריה הסוערת של מדינת ישראל החרוטה עמוק בתווי פניה. למרות הכל, הגברת בתמונה מנסה להעלות חיוך על פניה.

אפשר לסכם ולומר כי האוסף הינו מייצג מעניין ומהנה.כוונתו של אהרוני היא לעורר אחרים להסתכל עמוק יותר אל מעבר לאישיים המופיעים בחדשות הטלוויזיה ובעיתונות ולהבין מי הם באמת. זה הוא היופי באמנות – האמנות מספרת מי אנחנו ע\"י התבוננות באופן בו אנו מציגים את עצמנו.

האוסף של אהרוני מהווה אולי את מיצג המורשת היחיד אשר מאפשר לנו להבין כיצד מנהיגים ישראלים נתפסים בעיני הציבור הישראלי. באמצעות הפרספקטיבה ציירים ותפיסתם את ראשי הממשלה שלנו, האוסף משמר לדורות הבאים מורשת היסטורית של מדינת ישראל.

כדי לעודד ציירים, צעירים ומבוגרים, לתרום ליצירה הלאומית ולחזק את המורשת של ראשי ממשלה, אהרוני ייסד את \"קרן אהרוני לאמנות ומנהיגות\". האתר של הקרן עומד לעלות לאוויר בחודש הבא ואהרוני מעוניין לנצל אותו ככלי להצגת האוסף ועידוד השיח הציבורי בנוגע לאמנות ופוליטיקה. כדי לתמרץ אמנים ליצור עבודות נוספות של ראשי ממשלה ישראליים, אהרוני מוכן לרכוש כל פורטרט אשר יהלום את האוסף.