פיצוי "מחזיק נכס" במסגרת תוכנית "פינוי בינוי"

09/08/2007 • על ידי • 14,743 צפיות

תארו לעצמכם שכונה ותיקה בה בעלי הקרקע והבתים הם חברות פרטיות אשר רכשו אותם כדין. תושבי השכונה מחזיקים בקרקע ללא רישום מאז קום המדינה ונדרשים יום אחד ע"י בעלי הנכס לקום ולהתפנות מבתיהם במסגרת תוכנית פיתוח שנתקבלה ע"י הרשות. אותם תושבים אינם "בעלי הנכס" אלא "מחזיקים בנכס" ולפיכך אין להם בעלות בקרקע והם לרוב אינם יכולים למנוע מהבעלים לפנותם. עם זאת , הם טוענים לזכויות על הנכסים הנובעות מהחזקתם במשך שנים רבות. האם אלה יכולים לפנות לרשות המקומית (או שלוחתה לעניין זה ועדת התכנון והבנייה) בדרישה כי חלק מזכויות הבנייה או השבחת הנכסים יוקצו להם במישרין כפיצוי על פינויים?

מקרים כאלה עלולים לקרות במסגרת תוכנית "פינוי בינוי". לעיתים קרובות מתקיימים תהליכים קולקטיביים בהם מתפנים מרצון בעלי נכסים מבתיהם במסגרת תוכניות המכונות "פינוי בינוי" המאושרות ע"י הרשויות. מטרת התוכניות להחליף בנייה ישנה בבנייה חדשה , מודרנית , בטוחה ובעלת פוטנציאל אכלוס רב יותר. בעלי נכסים אלה יקבלו את חלקם מהבניין החדש שיבנה ואף יזכו בהשבחת נכסיהם. פרויקטים אלה משרתים את הרשויות השואפות לפתח וליעל את הבנייה , הם משרתים את בעלי הנכסים הזוכים בפוטנציאל רווח נאה לכיסם וכמובן משרתים את היזמים והקבלנים הדואגים לקבל בהסכמה נתח מהשבחת נכסו של כל בעל נכס תמורת עבודתם.

עם זאת , פעמים רבות בעלי הנכס כלל אינם גרים בו. מבחינתם התהליך הקשה של עזיבת בית אינו מצוי במסגרת שיקוליהם והם ממהרים לחתום על העסקאות האמורות ולהגדיל את הונם. ככלל אין המחזיק בנכס זכאי במקרה זה לפיצוי אלא במקרים בהם רכש זכויות הנובעות למשל מהחזקה רבת שנים בנכס.

סוגייה זו עלתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים עתמ 1948/06 , תג'ר נ' עריית תל אביב ואחרים. על פי האמור בפסק הדין הקצתה ועדת התכנון והבנייה לבעלי הנכסים זכויות בנייה עודפות (מעל המקובל באותו אזור) לקידום פינויים של התושבים "המחזיקים בנכס" מבתיהם. "המחזיקים" טענו כי זכויות הבנייה העודפות צריכות היו להיות מוקצות ישירות להם ולא לבעלי הנכס שכן מלכתחילה נועדו לפיצוי המחזיקים וכי עלה החשש שבעלי הנכסים יגלגלו את ערך הזכויות הנ"ל , הנאמד במאות מיליוני דולרים, לכיסם.

בית המשפט דוחה את טענת המחזיקים בציינו:

"בשום מקרה לא תכרענה הועדות בשאלת הקנייניות לגופו של הענין, הואיל והפונקציה המוטלת עליהן היא תכנונית בלבד".

עוד מוסיף בית המשפט:

"הועדה המקומית אינה ערוכה לדון בחילוקי דעות עובדתיים ומשפטיים בין בעלים משותפים של נכס... אין לה הכלים לגבות ראיות ולהכריע במהימנותן , ואין לה הידע המשפטי להכריע בסכסוכים כאלה , ולפי התקנות ברור שלא לכך נועדה".

מכאן שלא רק שאין הועדה רשאית להתערב בסכסוך שבין מחזיק הנכס לבעליו אלא אין לה את הכלים לעשות כן - בוודאי כשעדיין לא נתבררו זכויותיהם של המחזיקים בבית המשפט.

המעניין הוא כי בעצם הגדלת זכויות הבנייה מעל המקובל "הצהירה" ועדת התכנון והבניה למעשה (דה פקטו) על זכותם של המחזיקים לפיצוי גם אם לא קבעה את גובהו. בעניין זה נראה כי במעשיה התערבה הרשות במתן פתרון לסכסוך שנוצר בין מחזיקי הנכס לבעליו שהוא במהותו סכסוך פרטי ויצרה למחזיקים מעמד בנוגע לתוכנית פינוי הבינוי.

הגם שהמחזיק בנכס אינו יכול לדרוש לעצמו הקצאת זכויות בנייה או פיצוי מהרשות המקומית הרי שנוצרה לו קרקע נוחה לדרוש מבעלי הנכס פיצויי מוגבר עקב פינויו תוך התחשבות בהשבחה העתידית של הנכס. הוא יכול להשמיע את קולו בועדת התכנון והבנייה , לנהל משא ומתן עם בעלי הנכסים על פיצויו או די בכך אם ימשיך להחזיק בנכס עד אשר תוגש כנגדו תביעת פינוי במסגרתה תתבררנה זכויותיו בנכס וגובה הפיצוי הנאות לו הוא זכאי.

אודות כותב המאמר

אלון רום

עו"ד אלון רום נמנה על בחירי הפרקליטים במדינת ישראל והנו מייסד המשרד "משרד עורכי דין- אלון רום,הרניק,גלעדי" עו"ד רום מומחה בתחום המשפט...