מדור לדור / מודלים של תוכניות לימוד בעבר ובהווה ואיך יראו בעתיד מאת יניב חדד

מדור לדור  /  מודלים של תוכניות הלימוד בעבר ובהווה ואיך יראו בעתיד

תפקידו של כל דור , מאז ומעולם היה להכשיר את הדור הבא לקראת העתיד.

אולם , אופיו של העתיד בפניו אנו עומדים אינו דומה לעתיד לפניו עמדו דורות קודמים.

אופייה של מאה זו  שבתחילתה אנו נמצאים, יהיה שונה בצורה ניכרת  מאופייה של החברה  בעשורים האחרונים עקב התמורות הרבות שלהן אנו עדים כיום והתמורות הצפויות לנו בעתיד

בהנחה שבית הספר שיקף את צרכי החברה במאה הקודמת  ועקב צמיחה מתמדת של עולם הידע והשתנותו, גדל הפער הכמותי והאיכותי בין הידע שבית-הספר יכול לתווך ללומד לבין הידע הקיים ,

אחת הסיבות המרכזיות היא התרחבות הפער שבין המציאות מחוץ לבית הספר לבין הנעשה בתוכו.

בה בעת גדל הקושי לקבוע את איכות הידע  , משום שזו תלויה בתלמיד עצמו ובהתייחסות הגומלין

שנוצרת בינו לבין הידע הנלמד.אזי סביר לטעון שבמאה הנוכחית צורכי היחיד(התלמיד) יהיו בראש סדר העדיפויות. ואילו משימתו של בית הספר במאה זו  תהיה בעיקר להכשיר את התלמיד לצרכי העתיד על ידי כך שבית הספר יעניק לו את כל הכלים הדרושים כדי להתאקלם בצורה הטובה והיעילה ביותר במקום שהוא יימצא ולכן נצטרך  לשלב גם מיומניות קוגנטביות  בכדי שיוכל להגיע  ל"איך".

החינוך הוא אמצעי בעל משמעות גדולה ביותר לעיצוב דמותה ולהבטחת הצלחתה של כל אומה

מכאן שיש לו השפעה מכרעת של עתידה של כל מדינה באשר היא ובפרט מדינת ישראל.

השינויים המהירים המאפיינים תקופה זו חייבים לכלול בתוכם גם את מערכת החינוך של מדינת ישראל. כיום מערכת החינוך היא מיושנת  , דלת השגים שאינה בונה את התלמיד לרגע שבו הוא יצטרך להתמודד לבדו הן בפן האישי והן בפן החברתי ולכן יש צורך בתמרורים שיכוונו את פעולותיו ובשל כך מערכת

החינוך במדינת ישראל תצטרך להתאים את עצמה לצרכי התלמיד  ולתקופה בה אנו חיים

לכן נצטרך למצוא דרך שתכשיר את התלמידים לקראת חייהם בעתיד דהיינו יישום מוצלח על ידי סנכרון של מערכות התלמיד בצורה הטובה ביותר ע"י שימוש של מידע בזמן אמיתי

בתקופה זו יצטרך התלמיד להיות מסוגל למעבר משמוש בידע קיים ליצירת / הפקת ידע חדש על ידי

שליפת מידע רלוונטי בזמן אמת.

טענות אלו מציבים בפני העוסקים בחינוך את האתגר להנחיל סוג אחר של בסיס מידע שיכין את תלמידנו , אזרחי המחר , להצליח ולהתמודד טוב יותר עם הדרישות החדשות שהחברה תציב בפניהם, לכן אנשי החינוך יצטרכו לתת לא רק את הדעת על ה"מה" שיש ללמד משום שה"מה" מקבל חשיבות  פחותה מה"איך".

השינויים שחלו בתוכניות הלימודים מקום המדינה ועד היום , מגלים התפתחות מתוכנית לימודים אחידה

לתכנית לימודים רבת פנים. התפתחות זו משקפת במידה רבה תהליכים חברתיים תרבותיים שחלו בחברה

הישראלית והשפיעו על מערכת החינוך. לאור תהליכים חברתיים שכבר עתה ניתן לראות ניצניהם , נראה

שאותה מגמת התפתחות עתידה להימשך ולהשפיע על תכנון הלימודים ותוכניות הלימוד בשנות ה-2000.

החל משנות ה90 המוקדמות עוברות על התרבויות המערביות בכלל ועל מדינת ישראל בפרט שינויים במדע ובחברה . מירב השינויים נוגעים לאופי הידע הציבורי וזמינותו , ליחסי הגומלין בתהליכי חקר ולמידה . שינויים אלו הם תוצאה ישירה של כניסתה של הטכנולוגיה בצורה משמעותית ביותר על חיינו

בכל תחומי החיים ובמיוחד בתחום הידע שממנו תוכניות הלימודים נבנות.

בפרדיגמה של קום המדינה  דגלו בתוכניות לימודים של יעילות חברתית , בתאורייה תורשתית של

האינטלגנציה  ובמדידה מדעית.

נתונים אלה  , מאירים את התמורה החלה בציפיות המופנות אל תוכנית הלימודים , ומבליטים את אי

התאמה לעידן החדש העידן "הפוסט מודרני"

את העידן ה"פוסט מודרני" מאפיינים תהליכים חברתיים ואפסטמולוגיים ההופכים את חינוך האדם העצמאי למתאים ולהיות היעד המרכזי של תוכנית הלימודים דהיינו תלמיד בעל יכולת לעצב רצונותיו

ואת סולם הערכים שגיבש לעצמו  , ליידי תוכנית חיים רציונאלית

תהליכים אלו מחייבים את מערכת החינוך להמשיך ולהפחית את כפייתם של חלקים אחידים בתוכניות הלימוד וזאת בכדי שיענו על צורכי התלמיד ויתאימו לאי וודאות בעולם ולנגישות הקלה אל מקורות

עשירים בידע תוך שילוב באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו.

 דיואי(1916) דגל במודל שבו הילד וצרכיו במרכז התהליך החינוכי, ולא המורה ותוכני הדעת.

תיאוריה זו נותנת לנו את הבסיס לראיית החינוך כפונקציה חברתית והילד הוא בסיס החברה ולכן

דיואי, תש"ך).)בו נתמקד כאשר ניבנה את תוכנית הלימודים.

דיואי פיתח תיאוריה חינוכית הדוגלת בפעילות תלמידים והתנסותם העצמית תוך כדי שיתוף פעולה חברתי.הוא טען שהסביבה החברית היא זו המעצבת את נטייתם והתנהגותם השכלית והרגשית של יחידים בגלל שהיא מעסיקה אותם בפעולות המעוררות ומעודדות דחפים מסיימים.

הסביבה מבחינת דיואי היא הסביבה החינוכית שבה הילד נימצא וכוונתו היא "לבית הספר".

בית הספר יקנה את ערכי התרבות , ישאף להישגים ולמציינות , וישמש כמכשיר ויסות בין החברה שממנה הילד בה לחברה שאליה הוא עתיד לצאת.

יש להביא את הילד ליידי התפתחות מבפנים , בתהליך צמיחה טבעי וחופשי מתוך צרכיו ודחפיו.

מן המחנך נדרש להימנע מכל כפייה  והכוונה סמכותית , לצמצם ככל האפשר את התערבותו בהתפתחות הילד ולהסתפק ביצירת הסביבה הנאותה ובסיפוק התנאים הנוחים לעידוד גדילתו ופעילותו.

תוכנית הלימודים אינה מאורגנת סביב חומר לימוד  לימוד פורמלי  , אלא סביב ניסיונו ועינינו של הילד

כאן ועכשיו , תהליך הלמידה יאורגן לפי צרכיו  , התענינותיו, חווייתם וניסיונם של הילדים.

מטרתו היא להנחות את הילד כיצד לחשוב ולא מה לחשוב , וכדי לבצע זאת הוא דגל בהתמקדות

בתהליך הלמידה  ובעשייה.

החינוך  הוא תהליך בהווה ולא הכנה לקראת העתיד.חינוך אינו מחייב תכנים מוגדרים משום שלא התוכן הוא העיקר  אלא הניסיון שהילד צובר באותה תקופה בה הוא לומד.מתודת ההוראה חשובה יותר מתכניה ודרכי הלמידה חשובים יותר מאשר נושאיה.

לסיכום :

תוכנית לימודית העתידית תיגזר בעיקר מצרכי התלמיד ורק לאחר מכן מצרכי החברה והתקופה.

תוכנית הלימודים העתידית תתמקד במתן כלים רחבים לבוגר העתידי ולא תלמד אותו חומר מסוים.

כותבי התוכנית לא יתמקדו בהעברת הידע מפני שהידע משתנה במהירות אלא בדרכים להשגת ידע