מעסיק - דע חובותיך - החוק למניעת הטרדה מינית
מעסיקים רבים אינם מודעים לשלל החובות החלות עליהם ולו רק בשל העובדה שבעסק או בחברה שלהם מועסקים עובדים. לרוב, נמתחת ידיעתו של המעסיק עד לגבולות החובות מכח דיני העבודה הספציפיים כמו זכויות העובדים לשכר, לתנאים סוציאליים שונים, כמו ימי חופשה, פיצויי פיטורין, או הדרישה המחייבת מעסיק למסור לעובד בתחילת ההתקשרות עמו דף המפרט את תנאי עבודתו על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה).
אך ישנם חוקים שאינם חוקי עבודה מובהקים המחילים חובות ברורות על מעבידים מתוקף היותם כאלה, ולעיתים אף אחריות אישית למנהלי אותם מעבידים, חובות שהעבירה עליהן מהווה עוולה אזרחית ואף עבירה פלילית שסנקציה בצידה. החוק למניעת הטרדה מינית הוא אחד מהחוקים הללו.
האיסור על הטרדה מינית והתנכלות
החוק למניעת הטרדה מינית כשמו כן הוא, נועד למנוע הטרדה מינית והוא אוסר אותה וקובע אותה כעבירה פלילית ועוולה אזרחית (המקנה זכות לתבוע בתביעה אזרחית בגינה). החוק מגדיר סדרה של מעשים המהווים הטרדה מינית וכן מערכות יחסים בהן מתקיימת תלות ובהן יש צורך בפרשנות נרחבת של ההגדרה, ובהן הטרדה המינית תבחן ללא קשר להתנהגות המוטרד בפועל. כן, אוסר החוק על התנכלות – כל פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה, שהוגשו על הטרדה מינית. במהלך השנים בהם קיים החוק הורחבה הפרשנות של הטרדה מינית גם ליצירת אווירת עבודה לא נעימה באמצעות ביטויים בעלי אופי מיני, ביטויים משפילים, מבזים או פוגעים בכבוד על רקע מיני, אך לא נפרט על כך כאן, מפאת קוצר היריעה.
אחריותו וחובותיו של מעביד
לכאורה, ועל פי תכליתו הראשונית של החוק - למנוע הטרדה מינית, מתמצית חובתו של מעסיק באיסור להטריד מינית את עובדיו או להתנכל להם כמפורט לעיל. אלא שגדרי החוק נרחבים, והמחוקק בעריכת החוק ראה לנגד עיניו את המעביד, ובכלל זה גם מוסדות להשכלה גבוהה, ומעסיקים באמצעות קבלן כח אדם, כבעלי תפקיד גדול יותר במערכה וקבע חובות פרטניים על מעבידים במניעת התופעה.
1. מניעת הטרדה מינית
סעיף 7(א) לחוק קובע את חובותיו של המעביד אשר אי עמידה בהם מהווה עוולה אזרחית החושפת אותו לתביעה אזרחית:
"מעביד חייב לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות הענין, כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, ולטפל בכל מקרה כאמור, ולשם כך עליו:
(1) לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה בשל הטרדה מינית או התנכלות ולבירור התלונה;
(2) לטפל ביעילות במקרה של הטרדה מינית או התנכלות שידע אודותיהם, וכן לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את הישנות המעשים האמורים וכדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההתנכלות."
התקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעביד) מפרטות את חובותיו המעשיות של מעביד בקשר עם החוק:
(1) להביא לידיעת כל ממונה ולידיעת כל עובד שלו את האיסור על הטרדה מינית והתנכלות לפי החוק;
(2) להבהיר לכל ממונה ולכל עובד שלו את חובות המעביד לפי החוק ותקנות אלה;
(3) לדרוש מכל ממונה ומכל עובד שלו להימנע מהטרדה מינית ומהתנכלות כלפי כל אדם במסגרת יחסי עבודה ולנקוט כל אמצעי למניעת מעשים כאמור.
2. פרסום תקנון
החוק קובע גם חובה לפרסום תקנון למניעת הטרדה מינית שאי קיומה מהווה עבירה פלילית אשר סנקציות עונשיות בצידה[1]:
"מעביד המעסיק יותר מ-25 עובדים חייב, בנוסף לאמור בסעיף קטן (א), לקבוע תקנון שבו יובאו עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה ויפורטו בו דרכי הגשת התלונות שעניינן הטרדה מינית או התנכלות והטיפול בהן, כפי שקבע המעביד (להלן — תקנון); המעביד יפרסם את התקנון בין עובדיו."
גם התקנות מתייחסות לתקנון, ומציעות תקנון לדוגמא שהוא מעין תקנון סטנדרטי לשימוש מקומות עבודה. כן קובעות התקנות כי מעביד המעסיק 25 עובדים או פחות יצא ידי חובתו במניעת הטרדה מינית במקום העבודה וביידוע העובדים על כך, אם הביא את התקנון לדוגמה לידיעת כל עובד שלו וכל ממונה, בין בדרך של מסירה ובין באמצעות פרסומו במקום בולט לעין שבתחומי שליטתו.
מעביד המעסיק יותר מ-25 עובדים יצא ידי חובת ההוראות לעיל אם יבצע את כל המפורט להלן:
(1) יערוך בתקנון לדוגמה את ההתאמות הנדרשות, למקום העבודה הספציפי.
(2) במידה וחלות אצלו הוראות הסדר משמעת, ישלב הוראות בו לעניין הטרדה מינית ויתאים את התקנון בהתאם.
(3) יפרסם את התקנון המותאם במקום בולט לעין שבשליטתו, ובמקרה הצורך יפרסם את התקנון המותאם ביותר ממקום אחד כאמור.
(4) ימסור עותק מהתקנון המותאם לממונה, לארגון העובדים היציג, ולכל עובד שביקש זאת.
3. מינוי אחראי וטיפול בתלונות על הטרדה מינית
התקנות מחייבות כל מעביד במינויו של אחראי או מספר אחראים לענייני החוק למניעת הטרדה מינית, אשר יהיה ככל שניתן בעל כישורים וניסיון לכך, וככל שניתן, ימנה לכך אישה. תפקידו של האחראי יהיה לקבל תלונות על הטרדה מינית, לקיים בירור ולהגיש המלצות למעביד בדבר הטיפול בתלונה ומתן ייעוץ והדרכה לעובדים. על המעביד לידע את העובדים על מינוי האחראי ואופן הפניה אליו. עוד קובעות התקנות את אופן הפעולה של האחראי בקבלת תלונה על הטרדה מינית ואופן בירורה, לרבות כאשר הוא מעורב או בעל נגיעה אישית לתלונה.
4. פעולה על פי המלצות האחראי
התקנות קובעות את חובתו של מעסיק בהפעלת סמכויותיו בפרקי זמן נקובים, עם קבלת המלצות האחראי בעקבות חקירת תלונה על הטרדה מינית. סמכויותיו של מעסיק על פי התקנות הן: (1) מתן הוראות לעובדים המעורבים במקרה, לרבות בדבר כללי התנהגות ראויים והרחקת הנילון מהמתלונן, וכן נקיטת צעדים בעניני עבודה, והכל כדי למנוע את הישנות המעשה של הטרדה מינית או התנכלות, או כדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההתנכלות. (2) פתיחה בהליכים משמעתיים לפי הוראות הסדר משמעת החלות באותו מקום עבודה, או (3) אי נקיטת צעד כלשהו. בנוסף מסדירות התקנות את אופן פעולתו של מעסיק בכפוף להליכים משמעתיים או משפטיים אשר מתנהלים בקשר עם אותו מקרה.
5. חובות נוספות
עוד קובעות התקנות כי על מעביד לאפשר לעובדיו להשתתף במהלך שעות העבודה בפעולות הדרכה שעניינן מניעת הטרדה מינית והתנכלות שמארגן ארגון עובדים או לארגן פעולות הדרכה והסברה בעצמו. כן, מחויב מעביד להעמיד לעיון ממוניו ועובדיו את הוראות החוק והתקנות.
סיכום
החובות המפורטות מעלה הן כבר בנות עשור ונבחנו לא אחת על ידי ערכאותיו השונות של בית הדין לעבודה, אשר הרחיב את המהות העומדת מאחורי חובות אלו, והיא האחריות אשר לפי דעתו יש להחיל על מעסיק בקשר עם הטרדות מיניות. נורמת ההתנהגות המצופה ממעביד נקבעה בפסק דינו של בית הדין הארצי באלו המילים:
"על המעביד לדאוג לכך, כי העובדת תהיה חופשית מהטרדה מינית בעבודה...המעביד חייב לשמור על כבודה של העובדת המועסקת על ידו, ולהגן על פרטיותה. חובה זו נובעת מחוזה העבודה בין העובדת למעביד, ומהחובה לבצעו בתום לב; מהזכויות שנקבעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; מתקנת הציבור מסעיף 7 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. על מנת למנוע הטרדה מינית בעבודה יש לחנך את המעבידים, כי ביצוע הטרדה מינית או היעדר מדיניות למניעת התופעה יביאו להגשת תובענה נגדם ולהטלת פיצוי כספי שיהפוך את העבירה לבלתי כדאית".
ניתן לראות כי בית הדין לעבודה נותן משקל מכובד למקומו של מעסיק במניעתן של הטרדות מיניות והוא סבור כי פגיעה בכיסו של המעסיק תגביר את המודעות ואת האינטרס שלו למנוע את התופעה.
דעת המחברת – לעניות דעתי אין יעילות בהטלת מרב האחריות על המעסיק ובעיקר באימוץ גישה כלכלית טהורה לעניין כפי שעושים במקרים בהם לבעלי עסקים אינטרס כלכלי שלא לעמוד בדרישות החוק כמו בעניין זיהום למשל. מאחר והטרדה מינית היא תופעה בעלת אופי אישי רגשי ולא רציונלי, ולרוב מידת שליטת המעסיק עליה היא קטנה, איום על כיסו של המעסיק לא ימגר את התופעה ויכול לכל היותר להעלות את המודעות לה. מכל מקום טוב יעשה מעסיק אם ימלא בקפדנות ראויה את דרישות החוק, על מנת שבשעת מבחן לא תוטל האחריות למקרה גם על כתפיו הוא.
האמור לעיל הינו מאמר משפטי כללי ואין לראות בו ובתוכנו משום ייעוץ משפטי. לייעוץ משפטי פרטני יש לפנות אלינו ב- main@kbflaw.co.il.
[1] יצויין כי לאחונה ניתן פסק דין על פיו החובה חלה גם על מעביד אשר לו מספר מקומות העסקה שונים ואשר סך העובדים אצלו מגיע ל- 25 גם אם בכל אחד מהם המספר נמוך מ- 25.
שאלות ותשובות
תגיות של המאמר:
הטרדה מינית
,הטרדה
,חובות מעסיק
,אחראי על הטרדה מינית
,ממונה על החוק
,תקנון למניעת הטרדה מינית
,נשים
,דיני עבודה
,קנסות
הנה פועלים כוחות ההרס לנשל עוד יהודים מאדמת ארץ ישראל. ברשימות ההרס של הזדים נימצאים כבר ארבעה ישובים קיימים מבוססים וותיקים ו...שנויים במחלוקת.
לשכת הוצאה לפועל תפקידה לממש את פסקי הדין הניתנים לנושים ולסייע להם לגבות את הכספים המגיעים להם מהחייבים. ללשכות הוצאה לפועל סמכויות רבות ועשויות לנקוט בהליכים מהליכים שונים כנגד החייבים. לשם ביצוע הליכים אלו ומימוש פסקי הדין, על הנושה לפתוח תיק הוצאה לפועל, שאותו ניתן לפתוח בלשכת הוצאה לפועל לפי בחירת הנושה.
בניגוד לדימויו- המוסד לביטוח לאומי אינו עושק אותנו ואינו רק גובה מאתנו כספים. חוקים ותקנות שונות מאפשרים לנו, האזרחים, גם ליהנות מזכויות המוקנות לנו אם וכאשר נימצא ראויים ליהנות מהן על פי תוצאותיהם של מבחנים אובייקטיביים ואישורה של ועדה רפואית מטעם הביטוח הלאומי.
הגל העכור של רציחות, תקיפות חמורות, עבירות פגע וברח, המסתיימים בנפגעים ובהרוגים, מחייבים תשובה חדשה נוכח הענישה האנמית הלא מרתיעה. ריבוי עסקאות הטיעון המורידות את גובה סעיפי האישום, בעבירות אלימות קשות, גורמות לחוסר הרתעה מספקת ולענישה מעוררת דחייה ציבורית. יש פתרונות, הדורשים חקיקה מרתיעה ושינויי תפיסה במערכת אכיפת החוק. "חוקים רעים – הם הסוג הרע ביותר של העריצות" (אדמונד בירק) "החוקים הקטנוניים מביאים לפשעים גדולים" (פתגם עממי) "לעולם לא יתקיים שלום בין החוק לבין כוח האגרוף"
תביעות ביטוח פוליסות ביטוח נעשות על מנת להבטיח סיוע כלכלי בשעת משבר או אסון. ישנם סוגים רבים של תביעות ביטוח, לרבות תביעות ביטוח חיים, תביעות ביטוח מחלות קשות, תביעות ביטוח דירה, תביעות ביטוח עסק, תביעות ביטוח רכב, תביעות ביטוח נסיעות לחו"ל, תביעות נכות מתאונה הכלולות בפוליסה, תביעות ביטוח במסגרת חבות מעבידים וכו'.
עורך דין נזיקין – התשובה לכל פגיעה עורך דין נזיקין הוא איש המקצוע המתמחה בייצוג אנשים שנפגעו בגופם, והם זכאים לקבל פיצויים בגין פגיעה זו. דיני הנזיקין הינו תחום הכולל בתוכו נזקי גוף מתקיפה, מנפילה , רשלנות רפואית, נזקי רכוש, מוצרים פגומים, לשון הרע/הוצאת דיבה וכדומה.
עורך דין לתביעת ביטוח– נפגעי פוליו פוליו, או בשמה השני שיתוק ילדים ( POLIOMYELITISוPOST-POLIOMYELITIS SYNDROME), היא מחלה קשה הפוגעת במערכת העצבית וגורמת לשיתוק, בעיקר של הגפיים התחתונות. מדינת ישראל מכירה בתביעות של נפגעי פוליו, אולם לא בכל מקרה. על פי חוק, מי רשאי להגיש תביעה לקצבה ופיצויים? כיצד עורך דין לתביעת ביטוח ישפר את סיכויי הנפגע לקבלת פיצוי מקסימאלי?
נפתח נגדכם תיק הוצאה לפועל, השנים חלפו ואתם לא יודעים מה מצבו? אתם לא צריכים להישאר חסרי אונים! כל הפרטים בפנים..
התפתחות המדיה האינטרנטית וחדירתה הרחבה לכלל תחומי החיים מעלה סוגיות הבוחנות את גבולות חופש הביטוי ברשת מחד ואת 'ההגנה' אותה מעניק השלטון מפני החשיפה לתכנים לא הולמים מאידך. שתי התפתחויות מן הזמן האחרון, אחת בדמות תיקון לחוק התקשורת, והשניה בדמות פסק דין, מטילות את האחריות לשמירה מפני חשיפה לתכנים בלתי הולמים על ספקיות האינטרנט ועל מנהלי אתרים אשר הופכות אותם הלכה למעשה, לשוטר ושומר המוסר של רשת האינטרנט. אך האם זו הדרך?
בימים אלו פותחת רשות התאגידים במבצע אכיפה נגד חברות אשר אינן עומדות בהוראות חוק החברות התשנ"ט – 1999, והפעלת סנקציות נגדן. עיקר ההוראות אשר נבחנות הן ההוראות הקובעות את חובן של חברות בתשלום אגרה שנתית והגשת הדו"ח השנתי לגבי פעילותה של החברה. חברות אשר לא יעמדו בהוראות חוק אלה, תהינה חשופות לסנקציות הקבועות בחוק.
החל מ- 1/9/2010 ניתן להגיש בישראל בקשה בין לאומית לסימן מסחר אשר תקנה הגנה לסימן מסחר ב-85 מדינות בו זמנית. כבר ביוני 2010 חתמה ישראל על פרוטוקול מדריד והצטרפה לחברות בפרוטוקול תחת ארגונו של ה- WIPO.
החודש התקבלה קובלנה פלילית אשר הוגשה על ידי בחורה שעל פי טענתה חברה לשעבר השמיץ אותה מעל דפי הרשת החברתית פייסבוק לעיני כל. הפייסבוק, כמו גם רשתות חברתיות אחרות, הפכו לכיכר העיר המודרנית, ולאט לאט אנו רואים כיצד המשפט רודף, אולי באיטיות מה, אחרי ההתעדכנות הטכנולוגית. במאמר זה נביא מעט מהבעיות החדשות העולות נוכח קיום הרשתות החברתיות החדשות.
היום כולם ברשת. לכל אחד מאתנו כמעט יש נוכחות על גבי דפי האינטרנט. מתגובית (טוקבק) באתר כלשהו, דרך כרטיסי חבר המפרסמים פרטים אודותינו ברשתות חברתיות, ועד בעלות והפעלה של אתר אינטרנט. אומנם, הרשת היא מדיום שונה מהעולם המציאותי בו אנו חיים, אך מבחינה משפטית היא מעלה שאלות רבות אשר יש לתת עליהן את הדעת על מנת להתנהל נכון. להלן נסקור בקצרה את המרחב המשפטי החל על הגולש ברשת.
האינטרנט כמדיום תקשורתי מעלה סוגיות משפטיות רבות אשר ניתן לחלקן לשלושה סוגים. הסוג הראשון הוא סוגיות משפטיות מן הדין הכללי הנובעות מן העובדה כי האינטרנט הוא עוד אמצעי תקשורת כמו טלפון דואר או לוח מודעות. ככזה הוא מעלה שאלות של משפט הדומות לשאלות העולות מתחומי תקשורת אלו. הסוג השני הוא סוגיות משפטיות המועתקות מעולם המשפט המוחשי אל העולם הווירטואלי בשל העובדה שהאינטרנט הוא עוד מדיום לקיום מסחר, מתן שירותים ומידע, ובשל כך הוא נדרש לטיפול משפטי הדומה לטיפול מחוצה לו, כמו דיני חוזים, קניין, קניין רוח
נאמר לא אחת כי ההון האנושי הוא הנכס החשוב ביותר ולעיתים היקר ביותר שיש לעסק. הדבר נכון פי כמה במקרה של חברות, בדרך כלל חברות טכנולוגיה בתחילת דרכן אשר תלויות בהון ראשוני קטן שמקורו במקימי המיזם, במשקיעים הראשוניים המכונים אנג'לים – (Angels) או אף אינה תלויה בכל הון חיצוני אם היא בוחרת לפעול כך (bootstrap). חברות מסוג זה נדרשות ליצירתיות בתגמול עובדיהן, אופציות לעובדים היא אחת הדרכים.
בתאריך 3.3.09 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כבוד השופט גדעון גינת) פסק דין ייחודי בשאלת התמלוגים אשר תאגיד משותף לניהול זכויות יוצרים גובה מהמשתמשים בגין שימוש ביצירות אותן הוא מייצג, והוסיף נדבך נוסף למערכת קביעת התגמולים על פי הפסיקה הישראלית. השאלה העולה האם יש להותיר את אופן קביעת התגמולים לידי בית המשפט אשר דן בשאלה לעיתים נדירות בלבד, או האם על המחוקק להרים את הכפפה ולקבוע את העניין בחקיקה מסודרת.
