הומאופתיה קלאסית בראי המדע

הומאופתיה קלאסית בראי המדע

ההומאופתיה הקלאסית מיום היווסדה הינה שיטת ריפוי שזוכה לניכור מצד הממסד הרפואי.  הרופאים לרוב דוחים אותה בנימוס, במקרה הטוב, או בבוז גדול ונחרת זילזול, במקרה הגרוע יותר.  כי מה יותר גרוע מבחינת הממסד הרפואי שמישהו יתחיל להאמין במים קדושים, מדוללים, מעורבבים ואשר אין בהם כלום, המסוגלים לרפא את החולים שלהם אותם הם לא מצליחים לרפא שנים.

עוד מייסודה, לפני כ 250 שנה, בחן ד"ר סמואל האנמן שהיה מייסד השיטה, את עקרונות הריפוי בעולם הרפואה.  המסקנות שלו באשר לטיפולו המסור בחוליו, שהיה אז מטופלים בעיקר בהקזות דם, הובילו אותו להבין שהממסד הרפואי אינו מעניק מזור אמיתי לחולים.

כל כך נאמן היה האנמן לאמת הפנימית שלו, עד כי החליט לוותר על מקצועו כרופא (וזאת על אף שהיה עליו להאכיל 12 ילדים בבית, ומקצוע מכובד ומבוקש באותה התקופה), וללכת עם האמת הפנימית שלו שלא לטפל כרופא, אלא לחפש שיטה טובה יותר שתהיה מסוגלת לתת מענה טוב יותר לחולים.

סמואל האנמן היה אדם ברוך כישרונות. הוא היה רופא, רוקח, כימאי, בעל ידע של 7 שפות שונות, ובעל ידע באלכימיה.  בנוסף לכך, החליט האנמן שלא לפרוש לגמרי מעולם הרפואה. הוא החליט שיותר לא יטפל כרופא, אך עם זאת, ועל מנת שיוכל לפרנס את משפחתו בכבוד המשיך האנמן לעסוק בתרגום של מאמרים רפואיים עבור הקהילה הרפואית בת זמנו.

אין ספק שעבודה זו גרמה לו לפריצת הדרך ולייסודה של ההומאופתיה הקלאסית. הסיבה לכך נעוצה במאמר שנכתב על תרופת הכינין (שהיא מרפאת את מחלת המלריה) שגורמת לסימפטומים של מלריה לכל מי שבא במגע עם האבקה שאותה ייצרו בכדיי לרפא את המחלה.

מכאן ואילך, ולאחר סדרות ניסויים שביצע על עצמו, הבין האנמן את החוק הראשי של שיטת הריפוי שהוא עתיד בהמשך לפתח ולבחון בעצם עד ליום מותו. מכאן ואילך, החל האנמן לבחון את הטיפול הרפואי בצורה עמוקה ומעמיקה ביותר, כולל את כל ההשלכות של אותו טיפול רפואי.

האנמן כתב יצירת מופת בת 12 שנות מחקר, והוא קרא לספר הזה

"המחלות הכרוניות".

במהלך כתיבתו של ספר זה, מתחיל האנמן להבין יותר לעומק את המשמעות של "חוק הדומים" או חוק הדימיון (דומה בדומה מרפא), והוא מתחיל לראות זאת גם בחוקי הטבע ובאופיין של מחלות שונות ודומות בהווייתן.

בסיומו של התהליך שאותו עובר האנמן, הוא כותב מהדורה ראשונה של ספר פילוסופיה שנקרא "האורגנון של אומנות הריפוי" אשר עתיד לשמש כספר הפילוסופיה של שיטת הריפוי אותה הוא מפתח.

כמובן שבשל היותו בוחן כל הזמן את השיטה הוא ערך שינויים ותיקונים, ורק במהדורה השישית התקבל ספר הפילוסופיה המושלם ביותר מבחינתו.

ניתן לומר ללא כל צל של ספר כי אחד הגורמים המרכזיים לכך שהאנמן ייסד את ההומאופתיה הקלאסית היה דווקא יכולתו המדהימה לשבת בשקט בצד, ולבחון בצורה מאוד נקייה, בלתי משוחדת, אובייקטיבית  ונטולת אינטרסים את כל מושאי המבחן שלו.

בכל אותן השנים שבהן טיפל ד"ר סמואל האנמן במטופליו, בז לו הממסד הרפואי. עבורם ההומאופתיה היתה לא הגיונית מבחינה פיזיקלית (שהרי אין חומר בדילולים ההומאופתיים), לא נתפסת בדעת ההיגיון ובכל דעת שפויה של אותם הזמנים (ויש לציין שגם כיום קשה לעכלה), ובכל זאת היא הצליחה לעשות דברים ולרפא אנשים, שהממסד הרפואי כבר מזמן אמר נואש מלרפאם.  הסיבה העיקרית והמרכזית לנידויה, לבוז הגדול כלפיה ולהכפשות חסרות השחר והכמעט אלימות, היו בעיקר משום ששיטת ריפוי זו עבדה היטב, והיא איימה על מעמדם של הרופאים באותה התקופה.

בשלב מסויים, החליטו אנשים בכירים בממסד הרפואי לבחון את עבודותיו של האנמן ממש כפי שנכתבו וכהווייתם, על מנת להוכיח כי הוא מפברק נתונים וממציא דברים, וקוצר תהילה על לא כלום.

מטרתו היחידה של הממסד הרפואי היתה לנדות ולהרוס את שמו של האנמן כך שלא יוכל לטפל עוד לעולם, ולא יהווה איום על מעמדם.

המשימה של הפרכת ההומאופתיה הוטלה על אחד מהרופאים הבכירים, אך מכיוון שהנ"ל היה עסוק מידי, החליט לשלוח את תלמידו הטוב ביותר למילוי מלא ומושלם של המשימה.

למשימה נבחר קונסטנטין הרינג, שהיה סטודנט מוכשר לרפואה ובעל הערכה גבוהה מצד מוריו, שהכירו ביכולותיו ובכשרונו הבולט כרופא לעתיד.

הרינג, שבא בעצם להחריב את ההומאופתיה, החל מייד בביצוע משימתו.

הוא החל בודק את מחקריו של האנמן ועובד על הפרוטוקולים שלו בדיוק נאמן למקור, ומה שקרה לו, היה בעבורו פשוט מדהים.

הרינג מגלה כי כל כתביו וניסויו של האנמן הינם אמיתיים, ושהם אכן יוצרים תגובות המתועדות בספריו של האנמן.

מכאן, הדרך להכפשתה של ההומאופתיה הלכה ונמחקה.  הרינג כאמור, דיווח על הממונים עליו על תוצאות הבדיקות שערך, ואלו לא קיבלו זאת בשימחה.  מאותו יום החל הרינג להיות אחד מתומכים הגדולים ביותר של האנמן.  הוא למד הומאופתיה ואף עסק בה. הרינג הפך בהמשך לאחת מדמויות המפתח בהיסטוריה של ההומאופתיה הקלאסית.

בעקבות מים רבים וארוכים, הזורמים בין שתי השקפות עולם הפוכות, של שתי שיטות טיפול שונות, גדלים להם הפערים מידי שנה.

האיבה בין הממסד של  בית הספר לרפואה ה"ישן" לבין האסכולה המתחדשת של ההומאופתים, אשר הינם גם רופאים לשעבר בהכשרתם גדלה ומעמיקה את הקרעים בין הצדדים.  כל צד מבוצר היטב בעמדותיו ובטוח בצידקת דרכו.

ההומאופתיה למעשה, אינה עומדת במבחני הרפואה הקונבנציונלית בשום פרמטר.  הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהתרופות ההומאופתיות ניתנות בצורה לא חומרית, ואין אפילו מולקולה אחת מהחומר המקורי, שניתן למטופל.

בפועל, עובדה זו גורמת לממסד הרפואי להתנער מההומאופתיה כשיטת ריפוי, ואף ליצירת נידוי, החרמה וסגירה של מוסדות הקשורים לשיטת טיפול זו.  הלחץ של הממסד הרפואי בשל ההצלחות שקוצרת ההומאופתיה הקלאסית הינן כה גדולות, עד כי הממסד הרפואי מנסה לקבור את האסכולה ההומאופתית.

באנגליה, נוהגת משפחת המלוכה הבריטית להיות מטופלת אך ורק בהומאופתיה קלאסית. המלכה אליזבת האם אשר שלטה באנגליה בין השנים 1936-1953, היתה חסידה גדולה מאוד של ההומאופתיה הקלאסית, ונעזרה בה עד ליומה האחרון. בת 102 היתה במותה, מה שמשאיר לכל הספקנים פתח כניסה עמוק וברור לעוצמתה של ההומאופתיה.

גם המלכה אליזבת השניה, המולכת כיום באנגליה, משתמשת כמו גם צאצאיה בייתרונות הברורים לה ולמשפחתה, של ההומאופתיה הקלאסית.

אחת מהפרשיות הידועות ביותר לשימצה עבור עולם ההומאופתיה היתה פרשת בנבניסט.  ז'אק בנבניסט שהיה אימונולוג מפורסם ובעל שם, ערך ניסוי  כאשר הם בדילול גבוה מאוד (מה שמזכירIgEשבחן את השפעתם של נוגדני 

את העיקרון ההומאופתי), שיצרו דה גרנוליזציה (פירוק הגרעין) של תאי רקמה בזופיליים אנושיים. למעשה, הניסוי הזה, שנערך בשנת 1988 ופורסם במגזין היוקרתי נייטשר, נראה כתומך בכל התיאוריה ההומאופתית.

כמובן שבעקבות חשיפה זו, דרש המגזין בדיקה חוזרת של הממצאים. נערך ניסוי נוסף עם כל הצוות המקורי של בנבניסט, אשר גרר תוצאות שונות ממה שתיאר בנבניסט.  ההוכחה כי יש מים זוכרים, כי הומאופתיה הינה אכן מדע הגיוני, ולא הזיה של חבורה של משוגעים הופרכה ע"י עולם המדע.

בעקבות הפרכת המחקר הנ"ל חזר השקט לכנו, וחלה רגיעה בעולם הרפואה.

כמובן שהמוניטין שצבר לו בנבניסט ניזוק קשות מאותה הפרשה, והפך להיות שלילי ביותר.  בנבניסט לאורך כל חייו, לא ויתר והמשיך לטעון כי התוצאות של הניסוי שלו היו אמיתיות לחלוטין.

באוגוסט 2005 פירסם המגזין הרפואי היוקרתי הלאנסנט תוצאות של ניתוח מעמיק (מטא אנליסיס) של מחקרים המשווים את יעילותה של ההומאופתיה אל מול מתן של פלצבו (תרופת דמה שאין בה כלום), כאשר המימצאים מעידים על כך שאין כל הוכחה שתרופות הומאופתיות טובות יותר ממתן של פלצבו.  כמובן שהדבר עורר סערה בקרב הקהילה ההומאופתית, וכמובן שהוכח כי הנתונים שהוצגו ע"י הלאנסנט היו מסולפים ואף מוטים בצורה מכוונת כנגד ההומאופתיה, ללא כל קשר לתוצאות האמיתיות.

וגם בישראל קצת קודם...

אפילו בישראל נערך מסע צלב כנגד הקהילה ההומאופתית, בעיתון "הארץ"

בתאריך 17.6.05 בניצוחו של מר בני מוזס, שתוקף את הרפואה המשלימה בכלל, ואת ההומאופתיה הקלאסית בפרט.

הדבר גרר כמובן תגובות סוערות ונזעמות משני צידי המתרס, כאשר כל אחד מציג את עמדתו כנכונה וכצודקת.  נכתבו הרבה מאוד תגובות וטוקבקים באינטרנט, ואף בעקבות הכתבה הזו, היו עוד שניסו לשנות ולהפוך את הקערה על פיה באמצעות כתיבת כתבה המחזקת את ידי ההומאופתיה בארץ.

כיום, נכון לשנת 2009, ישנן מדינות כגון צרפת, אשר בהן העיסוק בהומאופתיה קלאסית הינו מיועד לרופאים בלבד. ראוי לציין שהדבר חל על הרבה מאוד מדינות באירופה בעיקר, אך לא רק באירופה.

המשמעות הישירה לכך הינה שהמחקר ההומאופתי והידע ההומאופתי מועברים בצורה אקדמאית, ובכך בעצם גורמים לאובדנה של הייחודיות ההומאופתית הבוחנת את האדם בצורה הוליסטית (בהיותה שיטת ריפוי שכזו) והופכת להיות יותר סכימאטית וטכנית, כמו בעולם הרפואה (שבו החשיבות והמרכז הינם הסימפטומים, ולא המכלול של האדם) ובעצם כך הופכת להיות פחות רלוונטית ופחות אמפאתית. ההומאופתיה הופכת להיות במצב שכזה לשיטת טיפול מסורסת!

כולם באים מאותו הרקע, מאמינים פחות או יותר בעולם הרפואה, ועל הדרך על מנת ליצור הכנסה נוספת, לומדים במקרה הטוב מספר חודשים את הפילוסופיה והפרקטיקה של ההומאופתיה הקלאסית. במקרה הרע, הם לומדים בקורס מזורז שמותאם לרופאים, ותוך מספר חודשים מתהדרים בתואר הומאופת (לא מחוייב המציאות הומאופת קלאסי) וע"י כך גוזרים קופון באמצעות הכנסה נוספת, שיש לה ביקוש בשוק הרפואה המשלימה.

חשוב לציין כי אין הטרוניה נגד הרופאים, אלא נגד אותם הגורמים המאפשרים להם לקחת "קורס מזורז" ולהזניקם קדימה.

את הפילוסופיה של ההומאופתיה הקלאסית לוקח מספר שנים להטמיע, ואף בר דעת לא יוכל לטעון אחרת, זאת במיוחד לאור העובדה שהתפישות והתובנות של  ההומאופתיה הינן הפוכות לאלו שאנו מכירים כתוצאה מהחינוך שרכשנו מהורינו חברינו ומכרינו.

מכאן, שניתן להסיק שבמהירות, הופכת ההומאופתיה בעולם למטרה שיש להסירה, בשל היותה מעין מכשול או איום על העולם הרפואי האקדמאי והנאור.

לפני מספר שנים אף התהוותה  בישראל תוכנית ללימודים אקדמיים של הומאופתיה קלאסית. המטרה של לימודים אלו היתה ליצור איזושהי אינטגרציה בין עולם המדע והרפואה, לבין שיטת הריפוי הזו, שנחשבת חתרנית ובלתי מקובלת משום שאינה עומדת בסטנדרטים המחקריים הנדרשים,הן ברמה המחקרית והן ברמה המעשית (כמובן מנקודת המבט של עולם המדע), שלא לדבר על החיבור המוזר שמייחסת שיטת ריפוי זו לחיבור שבין הגוף לנפש

לאחר שהגיעה לשלב הוועדה האחרונה, וכמעט שאושרה התכנית, החליט הצוות להעלות שאלות ותמיהות אל יוצרי התכנית, מה שגרם בסופו של דבר לגניזתה של האפשרות להכרה ממסדית ואקדמית בהומאופתיה הקלאסית.

אנגליה, שנחשבת לאחת מהמדינות בהן ההומאופתיה נפוצה וזמינה לקהל הרחב, סבלה גם היא בשנה וחצי האחרונות ממתקפות חסרות שחר ע"י גורמים שונים.  ב27 בספטמבר 2007 הוחלט כי הסיוע שאמור היה לקבל בי"ח הומאופתי באנגליה (טרנברידג' וולס) נדחה, מה שיגרום בסופו של דבר לנפילתו וקריסתו של בית החולים ההומאופתי.

בעקבות מתקפה זאת, החלו הרוחות סוערות כנגד ההומאופתיה, והחל דיון ציבורי סוער ונוקב האם על המדינה לממן ולתמוך בגוף אשר אינו מוכר ע"י עולם המדע והרפואה, ואשר מבחינת המדע, אינה תורמת במאום לא למדע ובוודאי שגם לא למטופלים המסכנים שנכנסים לטיפול הומאופתי, ומקבלים פלצבו.

מספיקה התבוננות קצרה בכל מה שנכתב לעיל, על מנת  להבין כי עולם המדע בכלל, ועולם הרפואה בפרט, אינם רואים בעין יפה את קיומה של שיטת טיפול זו.  הם מאמינים שהיא חסרת תכלית ואינה מדידה, ולכן אין כל טעם שמישהו יתמוך בה או ישלב אותה בתכניות הבריאות השונות ברחבי העולם.

ההשתקפות הזו כואבת מאוד, במיוחד לאור העובדה כי גורמים פוליטיים כאלו או אחרים, מעורבים ונותנים את ידם (או אולי גם את כספם), על מנת להחליש ולהשתיק את כל מי שעוסק בשיטת הריפוי הזו.

בצורה כזו, מערכת הבריאות רק מפסידה נדבך נוסף ומשמעותי, שיכול לסייע לה בפתרון רחב ומגוון של איומים בריאותיים, אשר נכון להיום, אין לעולם הרפואה כל מענה אליהם (הדוגמה מכוונת לשפעת החזירים, כמו גם לשפעת העופות, ולשאר מגיפות).

היה מעניין לו היו הרופאים מסוגלים לקרוא את הפרוטוקולים של הרופאים ההומאופתים משנת 1918 (השפעת הספרדית) וללמוד על אחוזי התמותה הנמוכים מטיפול בהומאופתיה (שעמדו על כ1% ומטה) בהשוואה לתמותת החולים שטופלו ברפואה הקונבנציונלית (שיעור תמותה של 30%).

המסקנות ברורות! הרפואה הקונבנציונלית, אינה מעוניינת לאמץ לחיקה את מי שבמשך שנים מוכיחה אותה (לרעה) וקוראת עליה תיגר, ההומאופתיה הקלאסית.

אבישי קמינר

הומאופת קלאסי

אם קראתם מאמר זה ייתכן ותתעניינו גם במאמרים הבאים:

מאמר על טיפול הומאופתי בילדים ותינוקות

מאמר על הומאופתיה קלאסית כרפואת ספורט

מורה נבוכים- המדריך להומאופת המתחיל