כיצד להימנע מפציעה עצמית - עדות של מטופלת בעלת הפרעת אישיות גבולית על טיפול מבוסס מנטליזציה
קטע זה הינו תרגום של מאמר באנגלית שכתבה מריון ז'אנר, מטופלת בעלת הפרעת אישית גבולית שעברה טיפול מבוסס מנטליזציה ובו היא מתארת את עצמה ומה עזר לה בטיפול.
יש לי הפרעת אישיות גבולית. יש לי כל מיני דברים – כלב, שני מקומות עבודה וגרוד מוזר בשוק שלי, אך אני בפסיכותרפיה רק בשל הפרעת האישיות הגבולית שלי. וזו אינה שיטה טיפולית ישנה. היא יחסית חדשה, בעלת שם קצת אמריקני – טיפול מבוסס מנטליזציה. כתבתי את הדברים הבאים בתקווה שיעזרו לאנשים שיהיו ברי מזל אם יוצע להם טיפול מבוסס מנטליזציה.
מהו טיפול מבוסס מנטליזציה
טיפול מבוסס מנטליזציה הינו סוג טיפול שנועד כדי לטפל בבעלי הפרעת אישיות גבולית. השיטה נמצאה יעילה גם עבור הפרעות נפשיות אחרות. כפי ששם השיטה מתאר, היא מתרכזת במושג 'מנטליזציה'. בזמנו, נאבקתי להבין מה זה בדיוק. מאבקי להבין מה זה יכול בעצם להוכיח את הצורך שלי בסוג הטיפול הזה, או אולי זה מוכיח שאני פשוט קצת טיפשה. לבסוף, קלטתי שזה דווקא פשוט מאד. מנטליזציה היא פשוט היכולת להכיר מה מתרחש בראשנו ומה עשוי להתרחש בראשם של אחרים.
אז מה כול הסיפור?
ברור שכולנו מצויים בקשר עם מה שאנחנו חושבות ומרגישות. ברור שיש לנו סיכוי טוב כמו לכול אחד אחר לנחש מה אחרות חושבות? אמממ.... לא! לרוע המזל, מי מאיתנו שסובלת מהפרעת אישיות גבולית לא תקבל ציון גבוה בליגת המודעות למה שמתרחש בתודעה(mind) שלה. לא טובות בזיהוי מדויק של מה שמתרחש בהכרתנו, ועוד פחות מדויקות בזיהוי מה שמתרחש בהכרתן של אחרות. בייחוד כאשר אנחנו טעונות מבחינה רגשית.
ויש אפילו בעיה יותר בסיסית כאן.
כאשר אנחנו מרגישות 'על הפנים' אנחנו פשוט נועלות את היכולת לעסוק במנטליזציה. הפעולה של לחשוב נעשית ממש מאמץ והאפשרות לחשוב על המחשבה היא כמעט בלתי אפשרית. עבורי בהחלט, כאשר העניינים נעשים קשים, אני פוגעת בעצמי לעיתים קרובות בדיוק על מנת להימנע מלחשוב, כיוון שלחשוב גורם ממש ליותר מדי כאב. פגיעה עצמית גורמת לנו משהו מאד קונקרטי להתמקד בו. בעצם, אם יש לנו הפרעת אישיות גבולית אנחנו מאמינות בקלות יתרה לדברים שאנחנו רואות והרבה פחות חושבות מה עלול היה להביא למצב המסוים בגללו פגענו בעצמנו.
טיפול מבוסס מנטליזציה מכוון לעזור לנו לחדד את יכולתו לעסוק במנטליזציה ולרצות להשתמש בה, בייחוד כאשר אנחנו חשות רגשות אינטנסיביים. למשל, במהלך השעה הטיפולית המטפלת עשויה לבקש מאיתנו לחשוב מה אישה אחרת במצב כזה קשה הייתה עשויה לחשוב ולעזור לנו לזוז מההנחות המוקדמות שלנו, בייחוד אם אלה הן הנחות שליליות.
מה ההבדל בין עיסוק במנטליזציה וחשיבה ומדוע מנטליזציה יכולה לפעמים להיות טובה יותר?
חשיבה היא חשיבה. עיסוק במנטליזציה היא חשיבה על חשיבה ועל רגשות שלנו ושל אנשים אחרים. ברור שלעיתים קרובות הטוב ביותר הוא להמשיך הלאה ורק לחשוב. לחשוב למשל האם הסרט "בוראט" הוא הסרט המצחיק ביותר שנוצר או הסרט המעצבן והמלוכלך או הגזעני והמשפיל ביותר.עיסוק במנטליזציה הוא לחשוב האם יש משהו שאנחנו יכולות לעשות כחלופה להתנהגות הפגיעה העצמית.
אני מצאתי שעוזר לי לחשוב על מנטליזציה מנקודת המבט של אנשים עם אוטיזם. יתכן שחשבתי שיועיל לי לחשוב על קבוצת האנשים שהנכות שלהם שונה לגמרי משלי שזה, כאשר התקשיתי להבין מה זה בעצם מנטליזציה. אנשים אוטיסטים חיים במובנים רבים בהווה, ב'כאן ועכשיו'. הם מתוארים כמי שאין להם 'תיאוריה של התודעה' (Theory of Mind). רובם כלל לא מודעים למה שהם חושבים ועוד הרבה פחות חושבים על מה שאחרים חושבים או מרגישים. ברור שאוטיסטים חושבים, אך נראה שזו חוויה אוטומטית עבורם. היכולת לחשוב על המחשבות שלהם או לשים לב לרגשות שלהם פשוט אינה קיימת. האופן בו הם רואים את העולם הוא כזה: אפילו אם הם יכולים לשים לב לחשבות או רגשות של אחרים, למשל לראות אם מישהו מחייך או לשמוע אותו צועק הם לא מקשרים את זה עם ההרגשות שיצרו את התגובות הללו, בהן הם צפו. אנשים אוטיסטים מתקשים לדמיין את עצמם ב'נעליים של אחרים'.
לאלו מבינינו בעלות הפרעת אישיות גבולית ולא אוטיזם, היכולת לעסוק במנטליזציה היא יכולת נרכשת, כזו שעשויה לתרום לנו נקודות מבט נוספות על כל מיני מצבים, בייחוד מצבים קשים. למשל, אם אני מתכננת לבלוע מינון יתר של תרופות, רק לחשוב על זה מביא אותי למסלול חדש שמאפשר לי לאשר לעצמי אם זה הדבר 'הנכון' לעשות באותו הרגע. זה גורם לי לחשוב שההרגשות והמחשבות שלי על נטילת מינון היתר של התרופות התעוררו לאחר שהרגשתי ממש גרוע, 'על הפנים'. אז זה גורם לי לחשוב שלכל הפחות עלי לנסות לעצור כל החלטה עד שאני אחוש קצת יותר יציבה.
ואם אז אני שמה לב שהמחשבות שלי חושבות על נשים אחרות זה לוקח אותי למקום הכואב של ידיעה עד כמה הרצון לבלוע כדורים יגרום לחברותיי טראומה כשהן תגלנה את זה, שלא לדבר על זה אם בליעת הכדורים הבאה תהיה פטאלית.
עיסוק כזה במנטליזציה לא בהכרח היה גורם לי לעצור מלפגוע בעצמי אבל לפחות היה נותן לי את הצד של ההגנה העצמית, מעין פתיחה טובה לחשוב בהגיון על המצב.
איך זה מרגיש כשנמצאים בטיפול מבוסס מנטליזציה?
את עשויה לחשוב שטיפול באמצעות מנטליזציה הוא בעיקר שאלות מעייפות של המטפלת כמו "מה היה אז במחשבתך?", "מה היה אז במחשבתם של אחרות?". למרבה המזל, זה לא קורה. הכול נעשה באופן עדין יותר. כמו כן, על אף שהגישה אינה ישירה, כאשר ביקשתי עצה או עזרה מעשית בפתרון בעיות עם משהו שנאבקתי בו, המטפלת שלי הייתה מגיבה בדרך כלל באופן 'נורמאלי' והייתה מסייעת לי.
לפני שאושפזתי עברתי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). כאשר נלקחתי למחלקה לטיפול בהפרעות אישיות לאשפוז יום זכיתי לטיפול מבוסס מנטליזציה משך 18 חודשים. שני סוגי הטיפול הרגישו לי, למרות שהמטפלות היו בעלו אופי שונה לגמרי. שתי הגישות הרגישו לי כמו תמיכה, היו לא שיפוטיות והתרכזו במה שאני חושבת. הייתי מסוגלת לראות דברים, בייחוד קשים, מנקודות מבט שונות ולהבין מה היה 'הדלק' שהצית את הדברים הקשים. שני סוגי הטיפול תרמו לי להגדיר את סדר היום לגבי הנושאים עליהם נדבר ושאני יכולה לדבר על כל דבר, לא משנה עד כמה מביך או נלעג הרגשתי כלפי זה. ואני יודעת שהחלק בתוכי, זה שמגן על עצמי, זה שמשתדל להתנגד לחלקים של הפגיעה העצמית שבי זכה לחיזוק משמעותי.
ההבדל המשמעותי ביותר בגישה היה שבטיפול מבוסס מנטליזציה הגבולות היו יותר ברורים. ידעתי מעט מאד על חייה הפרטיים של המטפלת, חוץ מהרמזים שיכולתי לקלוט ממה שראיתי בקליניקה שלה (היא כנראה רוכבת על אופנוע או חוששת מאד מפגיעת ראש כאשר היא נוהגת ברכב).
יתכן שההבדל המשמעותי ביותר שחוויתי היה שפגעתי בעצמי לאחר שעה טיפולית בגישת מנטליזציה רק פעם אחת, בעוד נהגתי לפגוע בעצמי הרבה יותר פעמים לאחר שעת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. זה ממש הפתיע אותי. עד שקראתי מספר ספרים על טיפול מבוסס מנטליזציה. זה גרם לי להבין שבעוד בפגישות הטיפוליות חשתי נורמאלית וספונטאנית, הן עוצבו במדויק לעוצמה הרגשית בה הייתי או למידת החודרנות והפגיעה שחשתי. הפגישות עוצבו כך שיכולתי לחוש בנוח גם כשהעוצמות הרגשיות היו גבוהות או כואבות. זה לא אומר שלא יצאתי מאזור הנוחות שלי. ברוב המפגשים היו דברים שגרמו לי לבכות. אך איכשהו, בסך הכול לא סיימתי פגישה ברגשות שליליים או עם מחשבות שלא ידעתי מה לעשות איתן.
האם זה עובד?
ובכן, יכולתי לשרוד 18 חודשים של טיפול ביחד עם רצון קבוע להתאבד ועדיין להישאר בסביבה ולכתוב את מה שאני כותבת עכשיו. מחקרים הראו שזה עובד עבור רבים, אבל לא עבור כולם. דבר אחד מעודד הוא שהגישה עוצבה כתוצאה ממחקר מדוקדק לגבי מה גורם להתפתחות של הפרעת אישיות גבולית ומה התרומה של טיפול מבוסס מנטליזציה. אני לא ממש מבינה את כל העניין מדוע מתפתחת הפרעת אישיות גבולית, אבל זה הולך ככה.
אם לאימהות יש בעיות ליצור קשר עם הפעוטות שלהן, הן מגיבות אחרת בהשוואה לאימהות אחרות. דבר אחד ברור שהמחקר הראה היא שכאשר הפעוטות חסרי נחת, אימהות אלה לא מרגיעות את הפעוטות באופן שעוזר לפעוטות 'להבין' או ללמוד מה המקור של חוסר הנחת שלהם ומה המקור לחוסר הנחת של אמהותיהן. זה קצת כמו שהמצוקה של הפעוט מתגברת גם לנוכח תסכולים קטנים. בנוסף, הוכח שרבות מהסובלות מהפרעת אישיות גבולית עברו התעללות או הזנחה על ידי הוריהם. לרבות מאיתנו זה גרם קושי להרגיע את עצמנו בדרכים מקובלות ורגילות במקום בצורות של הרס עצמי, שוב בחיזוק הנטייה לפגיעה עצמית.
טענה מרכזית נוספת היא שכשהיינו תינוקות, ואמהותינו לא יכלו להרגיע אותנו באופן יעיל, נטינו 'לזרוק' עליהן את כל מה שהיה לנו קשה להתמודד איתו בתוכנו. בשלבי חיים מאוחרים יותר זה גרם לנו להתקשות במיוחד במצבים כאשר מישהו קרוב לנו נוטש אותנו. חלק מזה נגרם בגלל שנטינו להעביר אליהם את החלקים הכואבים שלנו. זה תרם באופן די מסובך לנטייה שלנו לפגוע בעצמנו, כביכול לחוש את עצמו מחוברות מחדש לחלקים שהשלכנו והעברנו למי שנטשו אותנו.
איכות ההתקשרות בשנותינו הראשונות ממשיכה להשפיע על האופן בו אנחנו חשות וחושבות. אם איכות ההתקשרות לא הייתה טובה יהיו לנו קשיים בקשרים קרובים אחרים, כולל עם המטפלת שלנו. המטפלת הפועלת בגישה מבוססת מנטליזציה מודעת מאד לכך, ותהייה זהירה שלא ניפול שוב למשבצת ולדפוסים של רגשות שמשתלטים עלינו ואשר גורמים לנו לעצור את המחשבות, בייחוד את המחשבות על המחשבות של המטפלת. לחוש שאנו מובנות על ידי מישהו שאנו סומכות עליה (המטפלת) היא מקום בטוח שמאפשר לנוע באופן רגוע יותר ולהתמודד עם עוד דברים קשים.
פורסם על ידי ד"ר אילן דיאמנט
המרכז לטיפול מבוסס מנטליזציה בישראל
שאלות ותשובות
תגיות של המאמר:
הפרעת אישית גבולית
,טיפול בדיכאון
,דיכאון טיפול
,טיפול נפשי
,מנטליזציה
,אילן דיאמנט
,לחץ פסיכולוגי
,טיפול מבוסס מנטליזציה
פרופסור קוטלר- על עתידה של מערכת בריאות הנפש בישראל פרופ' משה קוטלר, פסיכיאטר, מתריע על עתידה של מערכת בריאות הנפש בישראל, אם לא יתבצעו בה שינויים מידיים. דאגתו של פרופסור קוטלר לרווחת הפרט, נובעת מהבנתו כי התחנות לבריאות הנפש הנמצאות בידי הממשלה, לא מתפקדות כפי שאמורות לתפקד. פרופ' קוטלר המכהן כפרופסור באוניברסיטת תל אביב, וכן משנה לדיקן בפקולטה לרפואה באוניברסיטה, הוא גם יושב ראש המועצה הלאומית לבריאות הנפש ומועצות נוספות. נסיונו העשיר והידע המקצועי הרב, מאפשרים לו לראות את תמונת המפה הפסיכיא
שלל עצות ותובנות בדרך להתגברות על חרדה חברתית. התובנה העיקרית היא פשוט לעשות, לא לתת לחיים לחמוק לכם בין הידיים - לעשות, למרות החרדה החברתית.
פרופסור קוטלר, יושב ראש המועצה הלאומית לבריאות הנפש בישראל, הוא אחד מני רבים המבקשים לראות שינוי של ממש במערכת בריאות הנפש של ישראל. כמו קוטלר, חשים רבים כי אם לא יתבצע שינוי של ממש, ועכשיו, עתידה של כלל מערכת בריאות הנפש בישראל נתון בסכנה גדולה, לאור ההתנהלות במישור הנוכחי הכושלת של מרפאות הנפש הציבוריות, בסמכותה של הממשלה. את דעתו בנושא, מביע פרופסור קוטלר, בכל הזדמנות שרק ניתנת לו.
פרופ' משה קוטלר, פסיכיאטר, משנה לדיקן בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ויושב ראש המועצה הלאומית לבריאות הנפש, שותף לקולות המבקשים שינוי מיידי ויישום רפורמת בריאות הנפש בישראל, ויפה שעה אחת קודם. מה יהיה עם רפורמת בריאות הנפש?
כאשר אנחנו בוחרים לחקור את קשת הרגשות שלנו בעזרת עבודה עם כלי הדמיון המודרך וה- NLP אנחנו מאפשרים לרגשות, לכל אחד בנפרד, דימוי, צורה, צבע, שפה, מנעד, את הרווחים שהוא מעניק לנו, הכוונה החיובית שלו כלפינו. מהיכן הוא מגיע ומה משמעותו.
ילדים זה שמחה אך כשהם מתבגרים ומגיעים לגיל הנעורים קשיים ותסכולים רבים נוספים עלולים להיתווסף, מי הם נערים בסיכון, כיצד פסיכולוג יכול לסייע במקרים שכאלו, במאמר שלפניכם.
ההומיאופתיה הקלאסית מתייחסת לחרדה כאל סימפטום המתפתח כתוצאה מלחצים ומצבים בעבר, מצבים שההתמודדות איתם לא היתה מוצלחת, לחצים הוציאו את המערכת מאיזון. כישלון בהתמודדות נשאר כמצב "תקוע" המעורר חרדה, בכוח הטיפול ההומיאופתי להסיר את חסימה, לאזן ולפטור את המערכת מהחרדה.
מחקרים מהתקופה האחרונה מצביעים על קשר חיובי חזק בין פגיעה מינית לבין הסבירות לפתח הפרעת אכילה. מרכזי תמיכה לנשים שעברו התעללות מינית מעידים כי ישנן מספר תופעות שמקושרות עם ההתעללות המינית במיוחד התעללות ממושכת ובילדות כמו הפרעות אכילה , נטייה לקורבנות חוזרת, קשיים להתמיד במסגרות כולל זוגיות, נטייה לפגיעה עצמית, תופעות דיס אסוציאטיביות ואבחנה של טראומה מורכבת.
השאר תגובה למאמר זה
