גינות חדרים פורחים

15/12/2009 • על ידי • 261 צפיות

ינתם של ליידי ויטה סאקל-ווסט ובעלה סר הרולד ניקולסון , בסיזינגהרסט שבמחוז קנט באנגליה , מורכבת כולה מחדרים המופרדים על ידי קירות של עצים ושיחים גזומים, בעלי חלונות. אי אפשר לראות את כולה בבת אחת, וכל חדר מזמן הפתעה חדשה של צבע, צורה וריח

ליידי ויטה סאקל-ווסט ובעלה, סר הרולד ניקולסון, לא היו דמויות אנונימיות, אך הם גם לא הוכיחו הישגיםבקנה מידה שמסביר את הפרסום העולמי לו זכתה גינתם. ויטה הייתה סופרת, משוררת ובעלת טור בעיתון "אובזרבר". הרולד היה היסטוריון, דיפלומט ועיתונאי. לבני הזוג היו קשרים הדוקים, רומנטיים לעיתים, עם אנשי ספרות ידועים. שניהם היו בי-סקסואלים, והרומן של ויטה עם הסופרת וירג''יניה וולף זכה בזמנו לפרסום רב. סגנון חייהם יוצא הדופן ונטייתם להתבודד עוררו תמיד עניין, אבל הגינה שהם יצרו בסיזינגהרסט שבמחוז קנט באנגליה מפורסמת בעיקר בזכות עצמה.

חדרי גינה

אנשים תמיד התייחסו לגינתם כאל חדר נוסף של הבית. גם גינה המחולקת לגינות קטנות יותר לא נחשבה לרעיון חדשני ב-0391, השנה בה עברו בני הזוג ושני בניהם להתגורר באחוזה האליזבתנית המכונה "טירת סיזינגהרסט". עם זאת, האופן שבו הם חילקו את האדמה החרבה באותה תקופה לעשר גינות קטנות יותר היה ייחודי. ויטה הייתה זו שהמציאה את המונח, הרווח כיום, "חדרי גינה".

ממש כמו בחדרי הבית, בין חדרי הגינות שבסיזינגהרסט ניצבים קירות מפרידים, אשר קבועים בהם חלונות ודלתות. אלא שבניגוד לחדרי הבית, קירות הגינה בנויים לא רק מלבנים, אלא גם משיחים ומעצים גזומים. חדרי הגינה מחברים בין המבנים השונים שבשטח - בין חדרי השינה והסלון שבקוטג'' הדרומי לחדר האוכל שנמצא בבית הכומר, ובין הספריה לבין חדר העבודה שהיה לוויטה במגדל. מכיוון שוויטה והרולד העדיפו לבלות בגינות את מירב זמנם, לכל חדר גינה הם הקנו אופי ואווירה שונים, וכל חדר כזה שימש לצורך אחר. לדוגמה, ה"חצר העליונה" שימשה להם כחדר כניסה, הגינה הלבנה שימשה כחדר אוכל, גינת הקוטג'' הייתה הסלון של הרולד, ושדירת הלימוניות שימשה כמסדרון וכגלריה.

היסטוריונים וגננים ידועי שם טוענים כיום שסיזינגהרסט מהווה עדות להרמוניה ששררה בין בני הזוג, ואשר התבטאה בשילוב המוצלח בין הגישה הרומנטית של ויטה לפרחים, לבין הגישה הפורמלית ואהבת הצורות הגיאומטריות של הרולד. אחרים טוענים שסיזינגהרסט היא דוגמה אידאלית לסגנון הגינון הרומנטי. כנגד, יש הטוענים שהיא איננה בהכרח הגינה היפה או המקורית ביותר באנגליה. כך או כך, העובדות מראות שכיום הגינה מהווה מוקד לעלייה לרגל של כ-000,002 מבקרים בשנה, אשר מגיעים אליה מכל רחבי העולם.

בנם של בני הזוג, נייג''ל בן ה-28, מתגורר באחוזה גם כיום, אך לאחר מות הוריו בשנות ה-06 הוא העביר את הבעלות עליה לידי ה"נשיונל טרסט", ארגון שאחראי לשימור הבית והגינה, ואשר ויטה והרולד היו חברים בו ובין מקימיו. כיום הנשיונל טרסט מתקשה לעמוד בפני זרם המבקרים עד כדי כך, שהם קבעו כרטיס כניסה מוגבל בזמן, והביעו מורת רוח כאשר שמעו שאנו מתכוונים לערוך כתבה על הגינה, ולתרום עוד יותר לפרסומה. אך מכיוון שהיא נחשבת למודל חיקוי יותר מכל גינה פרטית אחרת בעולם, יצאנו באחד מימי אוגוסט החמים ביותר שידעה אנגליה לבדוק על מה כל הרעש.

מחזה פורח

מהרגע הראשון בו נחו עינינו על האחוזה, מצאנו רמזים למה שצפוי לנו בתוכה. מכל עבר ראינו שערים ודלתות, ששימשו כמסגרות לתמונת נוף. בסמוך לאחוזה, לדוגמה, ניצב מבנה בעל שער פתוח, אשר מיסגר את הנוף הטבעי המקיף את האחוזה - שדות רחבים המשתרעים עד האופק. בכניסה לאחוזה פסענו מתחת למגדל בו נהגה ויטה לכתוב את שיריה וספריה, והגענו לגינה המשמשת כאולם כניסה, ומכונה "מדשאת המגדל". שם השתרעו ערוגות שהיוו מעין אטיוד בסגול. ויטה אהבה ערוגות בעלות קשת צבעים צרה, שיצרה אווירה מוגדרת. את ה"ערוגה הסגולה" היא יצרה בעזרת פרחים בקשת גוונים שכולם נושקים לסגול - מפרחים כחלחלים, דרך הוורודים בעלי הגוון הסגלגל, ועד צבעי הארגמן. את המדשאה הרחבה הקיפו קירות, בהם נחצבו שערים וחלונות שגילו טפח מגינות אחרות, או פשוט מיסגרו כד או פסל. משם יצאנו למסע ארוך של גילוי וחקירה.

חדרי הגינה של סיזינגהרסט הם כמו מחזה בן מערכות שונות. שדרת הלימוניות נמצאת בשיא יופיה במערכה הראשונה, באפריל, כאשר פורחים בה רבבות פרחי פקעות, למרות שעצי הלימוניות עדיין אינם מכוסים בעלים באותו הזמן. ואילו יופיה של גינת השושנים מרהיב במיוחד במערכה השנייה, בחודש יוני, תקופה בה פורחות לזמן קצר השושנים העתיקות, שוויטה אהבה כל כך בשל מרקמן הקטיפתי וניחוחן הכבד. כדי ליצור עניין בחודשי השנה האחרים, היא שילבה בגינת השושנים פרחים אחרים, כמו אירוסים לדוגמה. באותו יום באוגוסט בו ביקרנו, פרחו רק שושנים מעטות, ובכל זאת האווירה הייתה קסומה. במרכז הגינה יש מדשאה עגולה המוקפת בשיחי טקסוס גזומים, אשר מרווחים בהם מובילים לערוגות פורמליות מוקפות בגדר שיחים נמוכה. בתוך הערוגות היה שפע של פרחים בעלי מראה רומנטי.

גינה בלהבות

טיילנו הלאה, דרך מטע עצי האגוז ומטע התפוחים. בגינת הקוטג'' התגלה לעינינו המחזה המרהיב ביותר ללא ספק באותו היום, ושאולי היה הסצינה הרביעית במערכה השלישית: גינת הקוטג'' הייתה בשיא יופיה. לאור השמש היוקדת הגוונים האדומים, הצהובים והכתומים של הפרחים שסבבו את הקוטג'' הדרומי, גרמו לגינה להיראות כאילו היא עולה בלהבות. במאמר שכתבה ויטה לעיתון ה"אובזרבר" היא סיפרה שליד הקוטג'' הדרומי היא ביקשה ליצור גינה ב"גווני השמש השוקעת". גינת הקוטג'' נחשבת לגינה הכי אינטימית בסיזינגהרסט בגלל גודלה, בשל השבילים הצרים שבה, ומשום שבגינה הזו התחיל והסתיים כל יום גינון בסיזינגהרסט.

בקוטג'' הדרומי שכנו חדרי השינה של ויטה והרולד, וחדר העבודה של הרולד. מדי בוקר נהגה ויטה לרדת מחדרה כדי לעבוד בגינה הזאת. הרולד, לעומת זאת, אהב לשבת ולהגות על הכיסא שליד דלת הכניסה לקוטג'', שנמצא שם גם כיום, ונהג לקטוף ממנה פרחים עבור דירתו שבלונדון.

לבן צונן

אחרי הביקור בגינת הקוטג'' הלוהטת, נראתה הגינה הלבנה צוננת במיוחד. הגינה יוצאת הדופן הזו משתרעת סביב המבנה המכונה "בית הכומר", בו שכנו חדרי השינה של בניהם, ניג''ל ובנדיקט. בסככה הצמודה לבית, המוצלת על ידי גפן, נהגו בני המשפחה לאכול את ארוחות הערב שלהם, ומהגינה הזו יצאו ויטה והרולד מדי ערב לטיול ארוך שהוביל אותם לחדרי השינה שלהם בקוטג'' הדרומי. ויטה החליטה ליצור בה גינה, המורכבת כולה מפרחים ועלים בגוונים לבנים וכסופים, מכיוון שבערבי ירח לובן הפרחים מחזיר את אורו ובוהק במיוחד. גינות לבנות היו נדירות באותם ימים, אך היא האמינה שהאווירה בגינה כזו תהיה קסומה, ובאין צבעים אחרים שימשכו את העין יותר, יהיה קל להבחין ביפי הצורה והמרקם של השושנים, הקלמטיס, הקמליות, הלבנדר והליליות הלבנים. בגינה הלבנה מספקים את העניין הוויזואלי הצורות והמרקמים של הפרחים והעלים. כיום הגינה הלבנה משמשת מודל לחיקוי יותר מכל חדר גינה אחר בסיזינגהרסט.

צמחים משכרים

הניחוחות העזים שהפיץ החום הכבד בגינת התבלין היו משכרים. בגינה הקטנה הזו צומחים יותר ה-001 סוגי צמחי תבלין, והיא מהווה את האוסף העשיר ביותר של צמחי התבלין שיש כיום באנגליה בגינה פרטית. יחד עם זאת, למרות שיש בה צמחי תבלין בלבד, היה בה יופי שקט ועניין. לוויטה הייתה תשוקה מיוחדת לצמחי התבלין, ומספרים שחוש הריח שלה היה חד כל כך, עד שהייתה מסוגלת לזהות בעיניים עצומות כל צמח תבלין, אשר עלה ממנו הוגש לאפה.

רצף של אינטימיות

שעה ארוכה שוטטנו מחדר גינה אחד לאחר. למרבית הגינות היו כמה "דלתות" יציאה, שפנו לכיוונים שונים, ולכן נאלצנו בכל פעם לבחור מחדש את מסלול החקירה. הרולד וויטה טענו שהם ביקשו ליצור גינות שיהוו "רצף של אינטימיות". הם רצו גינה שאי אפשר לראות את כולה בבת אחת, חוץ מאשר מראש המגדל. לדבריהם, הם ביקשו ליצור "שילוב של הפתעה וגילוי". ואכן, נראה שזהו סוד קסמה של גינתם. הוא טמון בהבטחות המפוזרות בכל מקום, בשמחות קטנות המזומנות למשוטט בה מעבר לשער הבא, ובקיום ההבטחות בעזרת האווירה השונה שמזמנת כל גינה. מאות אלפי אנשים מבקרים בה שוב ושוב, משום שאולי כולנו, כמו הרולד וויטה, מתענגים על אותו חוש ילדי המאיץ בנו לחקור את מה שמסתתר מן העין.


מאמר זה נלקח מקטגוריית גינותמפורטל עיצוב הבית - עיצוב

אודות כותב המאמר

פורטל עיצוב

המאמר הוסר עקב תלונה של כותבת המאמר. איננו מאפשרים פרסום מאמרים מועתקים - רק מקוריים.