למה אנשים בישראל מאזינים לגלגל"צ?
מתי בפעם האחרונה האזנתם לגלגל"צ? אצלי זה קרה בפעם האחרונה שנכנסתי לאוטו. האמת, תחנת ברירת המחדל שלי היא גלגל"צ. יחד עם זאת, כל פעם שאני מאזין לה, אינני יכול שלא לתהות, למה? לא בגלל המוזיקה ולא בגלל הפלייליסט הקבוע. כל אחד מהטעמים המוסיקאליים בהם אינני מבין ואינני מתיימר להבין אינם הסיבה האמתית לתהיות שעולות לי בעודו נוהג במכוניתי. אינני תוהה, מדוע התחנה מוצאת חן בעיני או למה אני חוזר להאזין לה או שאלות אחרות מתחום מדעי הנפש שלי עצמי. השאלה שמטרידה אותי היא: למה גלגל"צ קיימת?
למרות ניסיונותיי הרבים למצוא תשובה לשאלה טורדנית וקנטרנית זו, אינני יכול למצוא הסבר אחד ראוי, מדוע, שצבא הגנה לישראל, (אשר גילינו לא מזמן שתקציבו מקוצץ ושהוא אינו יכול להרשות לעצמו לתחזק את הימ"חים לקראת מלחמה אפשרית) יחזיק תחנת רדיו אשר משדרת אך ורק מוזיקה פופולרית. אהה... רגע, שכחתי, הצבא אינו מחזיק רק תחנה אחת - הוא מחזיק שתי תחנות! גם גל"צ. למה? האם מישהו יכול להסביר לי, איזה אינטרס בטחוני-חברתי-צה"לי מספקות שתי התחנות הללו? למה במדינה דמוקרטית מודרנית במאה ה- 21, צבא המדינה, זקוק לשתי תחנות רדיו בפריסה ארצית, תחנות אשר משדרות מעל גלי האתר, אקטואליה כללית ומוזיקה פופולארית.
יחד עם זאת, משהו גורם לי להרגיש לא נוח. הרי בשבועות האחרונים, תקיפת הצבא הפך להיות "ספורט לאומי". לכן, אבקש לשאול השאלה הנון-קונפורמיסטית הבאה – מתי בפעם האחרונה האזנתם לרשת ב', רשת ג', או ראיתם ערוץ 1? ויותר חשוב, למה? שוב, הכוונה בשאלתי, איננה למה בחרתם לראות ערוץ 1 (שאלה שהתשובה אליה יכולה לפתוח דיון בכיוון אחר קמעה – אני פותח ערוץ 1 מסיבה אחת, צפייה במשחקי מכבי תל אביב בכדורסל). השאלה היא מדוע בשנת 2006, ערוץ 1 בטלוויזיה קיים? איזו תכלית משמש ערוץ 1 כיום?
באמת, ככל שאני חושב על זה יותר, אני לא יכול למצוא סיבה טובה אחת, מדוע שמדינת ישראל תחזיק במכלול אדיר של גופי שידור. הרי אין כאן עניין של מונופול טבעי – באופן יחסי, בעיקר בתחום הרדיו, קיימים גורמי שידור רבים ואני סמוך ובטוח, שככל שהגופים הממשלתיים ייעלמו מהשוק, השוק יפרח אף יותר. המדינה, כמו המדינה, אינה יודעת לנהל עסקים בצורה טובה. רשות השידור היא אחד הגופים המושחתים והבזבזנים ביותר בשירות הציבורי.
אם כן, השאלה שעולה היא מדוע שכספי המיסים של אזרחי המדינה, אשר נגבים ככספי אגרה, יוקצו לשידור משחקי מכבי תל אביב בכדורסל. אין לי בעיה אישית עם שידור אירועי ספורט. אפילו להפך. אבל למה שחלק ארי של תקציב השידור הממלכתי יוקצה לטובת אירוע ספורט של קבוצה פרטית. ניחא, לו הכספים היו מוצאים לטובה שידור משחקי הנבחרות הישראליות בענפים השונים. אבל פעמים רבות, שידורים מעין אלו לא מתרחשים, בדרך כלל – כמה מפתיע – משיקולים תקציביים (כי הרי אין כסף – הכול בוזבז על רכישת הזכויות של שידורי מכבי ת"א בכדורסל).
אבל בכל זאת אני מתעקש. לכאורה, הסבר אפשרי אחד לקיומם של כלל גורמי השידור יכול להתבסס על הטענה לפיה המדינה "החליטה" לשמר לעצמה אמצעי שידור בשביל להשיג מטרות חברתיות. למשל, בשביל לאפשר לגורמים שונים בחברה מקום להתבטא ולשמור על חופש הביטוי של גורמי שוליים. גם זו חובתה של דמוקרטיה. כפי שבית המשפט העליון ניסח זאת – "זכויות אדם עולות כסף". הרי, בתרבות הרייטינג, אף אחד לא ישדר מוזיקה קלאסית או שידורים ביידיש או לדינו (וכן, יש כאלה שידורים). מטרה חברתית אחרת, יכולה להיות למשל המאבק בתאונות הדרכים שמקדמת גלגל"צ. הרי זו מטרה ראויה. יש בכך כדי להסביר את קיומם של גורמי השידור הציבוריים הרבים.
אך לצערי, טיעון חברתי שובה לב זו אינו יכול לעמוד בבחינה מעמיקה.
ראשית, הוא לא מצדיק את קיומה של גלגל"צ, גל"צ הערוץ הראשון ועוד – כל אלו לא משדרים גורמי שוליים בחברה שזקוקים לבמה בשביל אפשרות להתבטא, אלא עוסקים בשידורים שהם במרכז תרבות הרייטינג.
שנית, השגת יעדים חברתיים כגון אלו, אפשרית לא רק באמצעות בעלות של המדינה על אמצעי השידור, אלא גם באמצעות קביעת תנאים ברישיונות ובזיכיונות של הגורמים הפרטיים כגון הערוצים המסחריים והכבלים הלווין. הדבר נעשה בפועל בתחומים רבים ואנחנו רואים תוצאות – למשל הפקות המקור של Yes ו- Hot אשר העשירו את הקולנוע הישראלי. הרשות הלאומית לתאונות בדרכים פעולת באמצעות גלגל"צ אך גם באמצעות הרדיו האזורי, למשל Esc99 שנוהג לשדר מסרים נגד נהיגה פרועה. כך גם, הערוצים המסחריים מחויבים לשדר תוכניות נושאיות על פי תנאי הרישיון כפי שנקבעו במרכז לפיו זכו בזיכיון. ניתן לאכוף ולאפשר ביטוי לכל גורם בחברה, גם ללא בעלות ושליטה של המדינה על אמצעי השידור.
שלישית, הוצאתם מהשוק של גורמי השידור המסובסדים, תרווח את השוק ותאפשר לגורמי השידור הקיימים, להציע תוכניות ממוקדות אוכלוסייה, ובעקבות הגדלת הרייטינג הכללי, שידורם על חשבון הגורם הפרטי ולא על חשבון משלם המיסים.
רביעית, אפילו נקבל את הטיעון האמור לעיל, עדיין, הוא לא מסביר מדוע קיימים כל כך הרבה ערוצים כולל שתי תחנות צבאיות(!!).
לא, השגת מטרות חברתיות אינה הסבר ראוי לקיומם של גורמי השידור הרבים בבעלות המדינה.
ניתן להעלות עוד סיבות אפשריות. למשל שיקול בטחוני (שיקול שתמיד תופס במדינה שלנו). בזמן חירום, המדינה תזקק לאמצעי שידור, לכן ראוי שיהיה לה שליטה על אמצעים כאלו. זהו כמובן טיעון מופרך, כיוון שכמו בתחומים הרבים, בזמן חירום המדינה יכולה להלאים את גורמי השידור ולשלוט בהם אותה שליטה שהיא שולטת באמצעיים הציבוריים.
לטעמי, התשובה האפשרית היחידה לקיומם של כלל גורמי השידור בבעלות המדינה היא האינרציה. כן, פשוט כך. כחברה התרגלנו לקיומם של גורמי השידור הללו. אף אחד כבר לא מפקפק בצורך של הצבא להחזיק תחנת רדיו. אף אחד לא מפקפק בצורך בקיומה של רשות שידור, או תחנת שידור טלוויזיונית ממלכתית. השילוב של האדישות הציבורית, יחד עם אינטרסים פולטים שונים ומשונים (קיים גוף ציבורי, אפשר למנות אליו מקורבים. גל"צ מהווה מקור פרנסה ומילואים נוחים לגורמי עיתונות רבים), משאירה את המצב על כנו, ללא כל מחשבה על בדיקה מחודשת של רעיון בעלות המדינה על אמצעי התקשורת. לכן, כל שנה מבוזבזים מיליוני שקלים (כספי מיסים, אם מאגרה ואם מתקציבים אחרים) על גורמי השידור הציבוריים ובנוסף לכך, המדינה למעשה במו ידיה פוגעת בכלכלת השוק החופשי של אמצעי התקשורת הפרטיים שהיא מנסה ליצור.
אז הנה הצעה למשרד האוצר, חברי הכנסת, קציני הצבא ולכל גורם הקשור עם תקציבי המדינה. סגרו את השלטר של גורמי השידור הציבוריים. אני בטוח שהממשלה יכולה למצוא שימוש ראוי יותר למיליוני הדולרים שעולה שידורי מכבי ת"א בכדורסל למשלמי המיסים. אני די משוכנע, שראוי יותר שהימ"חים יהיו מלאים למלחמה הבאה מאשר, שהשיר הבא של נינט "יטחן" בגלגל"צ. זה גם יחסוך כסף מהתקציבים הציבוריים וגם ישפר את התחרות והמצב של שוק התקשורת.
שאלות ותשובות
בספר לימוד האזרחות החדש לילדי ישראל ,אשר הפך ישן מאחר שאמש ניפסל ללימוד על ידי משרד החינוך, מצויין בו כי מדינת ישראל "חיה על זמן שאול". זו אחת הסיבות, בין רבות אחרות, לפסילתו של הספר. אם זו היתה הסיבה לפסילת הספר הרי שהינה שגויה.
כמו זכוכית בהרכבים שלה עם עופרת, הם חזקים ועמידים ללא חט בצבעים מדהימים, ובכל זאת עלולים להישבר לרסיסים ובחלקיקים של שנייה. ילדים אלו מזכירים באופן כלשהו ילדים מסוג נדיר – ילדים אוטיסטים.
בעולם הזה איך אפשר להפוך אותו מגיהנום לגן עדן. רעיון כביר ופשוט. לשנות את הגישה שלך בלתת שרותים, ולייצר מוצרים הכי טובים שאתה יכול. ליישום מיידי.
המאמר מבוסס על מחקרו של מוטי זעירא מתוך עבודת דוקטורט בפילוסופיה (אוניברסיטת חיפה). המחקר חושף את הדילמות שליוו את אנשי ההתיישבות העובדת בתהליכי התהוותה החברתית/קהילתית בתחילת שנות ה - 20של המאה הקודמת. לצד הקולות הנלהבים של אבות תנועת ההתיישבות העובדת שקראו לפסילת כל זיקה למסורת היהודית תוך דבקות בעיקרון הסוציאליזם הציוני, היו גם קולות אחרים, קולות ספקניים יותר שהתלבטו באשר לצורת החיים החדשה של החלוצים בארץ - ישראל, ואף הצביעו על לא מעט סתירות טרגיות שהיא לדעתם טומנת בחובה. זעירא,
מצעדי הגאווה בעולם החלו כהפגנות לזכויות לקהילה הגאה. היום המצעדים הפכו לאירועי ענק של הקהילה הגאה, קצת פחות פוליטיים אבל עם נוכחות כל כך משמעותים שאי אפשר להתעלם ממנה.
המאמר מוקדש לכל "יפיי הנפש" שנורא מודאגים בימים אלו מ-גל האלימות שפרץ לרחובות (שממש עד לפני כן היו שקטים ודוממים).יצאתי לעשות קצת סדר, אבל לפני כן, סיפור.
מצעד הגאווה באילת 2012 יוצא לדרך בחודש מאי. מומלץ להתכונן בהתאם ולהוציא מהארון - בגד ים שווה, בקבוקי וודקה ואת החברים שעדין לא יצאו.
לעתים קרובות אומרים כי נהיגתו של אדם משקפת את אישיותו. אדם יהיר ינהג בפראות, אדם עצור ומהסס יהיה עם רגל על הברקס גם כאשר אין צורך, אדם "מעופף" ינהג ללא קשר מלא למה שמתרחש סביבו וכך הלאה. האם מה שקורה בכבישי ישראל משקף את תרבותנו כעם? ...נדמה לנו שכל סיטואציה של מו"מ וקונפליקט מחייבת אותנו להיכנס למאבק כנגד הצד השני, ובמטרה להביסו, אחרת האינטרסים שלנו יפגעו. אנחנו חיים בעולם של תחרות ולכן נדמה לנו שתחרות היא הדרך הנכונה. כשהדפוס הזה קורה גם על הכביש זה יכול להיות מסוכן...
במסגרת רשימה זו מנסה המחבר לטעון כי הבעיה המרכזית של מדינת ישראל מצוייה באיכפת חסר. לא של חוק או הוראה מסויימת אלא כפגם תרבותי. שיפור האכיפה, של חוקים קטנים כגדולים, הם הפתרון המרכזי לחלק מרכזי מבעיותיה של מדינת ישראל
אירועי השבועות האחרונים יצרו לנו הזדמנות נדירה לבחון את יכולת המנהיגות של ראשי המדינה ובעיקר, את יכולת המנהיגות של ראש הממשלה אהוד אולמרט. בהתנהגות זו אנו יכולים לאבחן בנקל את חסרונו שלל אלמנט ה"חזון", אלמנט שחשיבותו ליכולת המנהיגות המודרנית, הוכחה במחקרים אין ספור.
אמיר גנס, ה- Spamer הישראלי הידוע, ממשיך להיות בכותרות, כאשר פורסם היום שהוא עומד להשיק שירות מודעות פרסומת מתחרה לזה של גוגל. האם זהו צעד מבורך?
בסוף השבוע שעבר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות כי בכוונת ראש הממשלה אהוד אולמרט להפנות את הדיון הציבורי לשינוי שיטת הממשל בישראל. מאז אותו יום, עיתוני המדינה כולם נמלאו בעשרות מאמרי דעה ופרשנויות על שיטת הממשל. לאור הדיון הציבורי הנרחב, נראה לי, כי ראוי להצביע על מספר נקודות נוספות, אשר לא זוכות להתייחסות נאותה בדיון הציבורי בשאלת שינוי שיטת הממשל. מטרתה של רשימה קצרה זו, לספק לקורא ההדיוט, כמה נקודות מחשבה נוספות על הדיון המבעבע.
לאור פרישתו של הנשיא ברק, בתקופה האחרונה מוטחת בתקשורת ביקורת קשה על תפקוד מערכת בתי המשפט, אשר מופנית, בעיקר כלפי הנשיא ברק. אך למעשה, ביקורת זו, אינה מופנית לגורם הנכון - נבחרי הציבור - הכנסת והממשלה, הם למעשה האחראים הישירים לרבות מ"בעיות" המערכת.
האם הדיון הציבורי על תקציב הביטחון נוגע בסוגיה הנכונה - כנראה שלא הדיון אינו מתייחס לממד הזמן והפיקוח על התקציב אלא רק בגודלו, דבר שמלמד הן על דלות הדיון הציבורי והן רמת הניהול של נבחרי הציבור ומנהלי רשויות הציבור.
השאר תגובה למאמר זה
