בוקר טוב כבוד נשיאת בית המשפט העליון

לחותמי מכתב החרם של שחקני התיאטרון יש אחות בדמות מכתב תומכי המרצים והסופרים. המציאות מראה שנוער המתנחלים ובני אריאל, משרתים במיטב יחידות צה"ל הקרביות ויחידות המתנדבים, באחוזים לא פרופורציונאליים לאוכלוסייתם, ומגינים בגופם על מדינת ישראל – כדי שהאמנים והמרצים הנ"ל יוכלו להשמיץ את ישראל ולהחרים את אריאל. ומי בין המחרימים – משתמטים, מתחזים, מסיתים ומוציאים דיבת ישראל רעה בעולם.

בשבוע הבא יחלו בוושינגטון השיחות הישירות בין ישראל לפלסטינים. האמת, קשה לצפות ליותר מדי מפני שכל אחד מהצדדים, לרבות זה האמריקאי, מגיע לשולחן המשא ומתן עם אינטרסים שונים, עמומים מעט ובמידה רבה גם סותרים.

הפניה לאוניברסיטת בן-גוריון לפטר מרצים אנטי ציונים, מסיתים ומבקשים להחרים מרצים מישראל אחרת, יפנו לתורמים – מעוררת סערה בקרב האקדמיה והאליטות האינטלקטואליות. הנימוק – פגיעה בחופש האקדמי, סתימת פיות, בקיצור פאשיזם ציוני. דעות של הימין – זה פשיזם, דעות של השמאל – זה נאורות וחופש ביטוי.

המכתב של שרה נתניהו מרגש, אך בעיתוי לא נכון ולכתובת שגויה. הכתובת היא – הממשלה שצריכה לקבוע מדיניות ברורה, כלומר: ביבי. גם בארה"ב ובאירופה – הבינו, שילדים אינם פטנט אוטומטי לקבלת אזרחות או שהות קבע. תומכי אי הגירוש – עוד עלולים להצטער בעתיד על קוצר הראייה העתידי. דרושה מדיניות ברורה בנושא – שהוא טעון ורגיש. מדובר ב"פצצת זמן" שיש לפרקה בהקדם.

אין סתירה בין הוועדות ואין צורך לבטל את וועדת טירקל, כדעתם של מספר פרשנים. מקסימום, תשמש וועדת טירקל, כ"תרגיל יבש", לביבי, ברק ואשכנזי. ומאחר שמצבנו הפעם טוב גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ, אולי, אולי, נצא טוב יותר מאשר מוועדת גולדסטון. על אחריות, סמכויות וגלגול אחריות. אחריות – לא ניתנת לחלוקה, סמכויות – ניתנות להעברה.

אנו, אזרחי ישראל, חייבים ליצור מציאות חדשה, בה ראש הממשלה יאלץ להגשים הבטחותיו, עליהן הכריז לקראת הבחירות.

ח"כ חנין זועבי, מאיימת באינתיפאדה שלישית. ראש ממשלת בריטניה – רצועת עזה היא כלא גדול. הבמאי ההוליבודי אוליבר סטון – העיסוק בשואה מוכתב ע"י היהודים השולטים במדיה. העיתונאי בן כספית, עם אובססיה נגד נתניהו, והמחזאית מרים קיני – נגד חובשי כיפות. טיל גראד – על אשקלון – תגובת חמאס לשיחות הישירות. פרשת רמון – "הנשיקה" חלק ב' בתוספת ח"כ תירוש.

לפני מספר ימים פורסמה בשולי החדשות באינטרנט ידיעה קטנה שבישרה על פגישה שקיימו יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני ודליה איציק עם מקים תנועת "השמאל הלאומי" ולשעבר איש סודו של אהוד ברק, עו"ד אלדד יניב, ועם קונסול ישראל לשעבר בניו-יורק, אלון פנקס. שאף הוזכר כמועמד להחליף את גבריאלה שלו כשגריר באו"ם. האמת, עצם קיום הפגישות כלל אינו מפתיע משום שלבני זקוקה נואשות לדם חדש שיחייה את המפלגה הרדומה.

במאמר אני מציע ללמוד משני מקומות העולם, לטפל במציאות הקשה - פשיעה וכל הרעות החולות - ע"י טיפול בנושא אחד ולאחר מכן לעבור לשני

אני מביא קצת מהבעיות שלנו ופונה גם לציבור שימצא כל דרך להביא לציבור ולהיות מעורב במה שקורה כאן ואי פעולה נמרצת, של נציגי הציבור

אני כותב במאמר שהמשט לעזה וכל מה שהתפתח בנושא, הוא תוצאה של היעדר הנהגה והמשט, הוא המשך להיעדר הנהגה אצלנו שנותן תוצאות בתחומים רבים בחיינו.

היעדר נציגות אמיתית פוגעת בנו קשות. בעולם מאז ומתמיד, לא דיברו על הטירור שנמשך שנים! - דולפינריום, פיצוצי אוטובוסים על הילדים והנשים שהיו בו, בתי קפה והללו "פסיק" ממה שמתרחש אצלנו וכאמור שנים.

יצא לי כסתם אחד מהציבור, להיווכח באחד הבלופים שלפיהם בכיר ששמו הולך לפניו בגלל הערכים שיש לו והוא גם מייצג אותם ומטיף להם ובזכות זו זכה לתפקיד בכיר במדינה, במציאות זה לא תמיד כך ובלשון המעטה. הנה סיפור.

תאונות הדרכים הן מכה מיותרת שהרי יש לנו הרוגים מאירועים אחרים והחמור שניתן היה למנוע אותן, מה שלא כן, את ההרוגים ממלחמות וטירור שאנו לא חסרים אותם.

אני מציע לעיתון ולא רק לו, במקום המלחמות עם המיליארדר, האינטרנט שלוקח הרבה קוראים ובכלל נטישת קוראים, לעשות מהפך ע"י שינוי כיוון ולאפשר לציבור הרחב, במה בעיתון ע"י הקצאת עמוד או יותר לכתיבת מאמרים שיהוו תרומה לשינוי המציאות שלנו והיעדר נציגי ציבור אמיתיים.

השאלה שאני מציב לאורך המאמר, האם אנו עובדים בשביל הכסף או העבודה, ואני טוען שהמציאות שלנו כפי שהיא שהרבה עובדים קודם כל בעבור הכסף ואחר כך בעבור העבודה.