פוביה מאיידס - ההיבט הנפשי

פחד מאיידס, חרדה מאיידס, פוביה ספציפית - איידס.

פחד מאיידס או פוביית איידס (פוביה ספציפית), נחשבת כיום לפוביה שמקבלת תהודה בקרב פלח אוכלוסייה משמעותי ביותר בעולם המערבי. 

מדובר בתופעה שזכתה לכינוי 'איידס-פוביה', והיא חובקת את כל העולם המערבי.

 זו הפרעת חרדה שמפתח אדם שבטוח שיש לו איידס, וגם בדיקות שליליות לא יוכיחו לו את ההיפך.

יש בארץ אלפי אנשים הסובלים מפוביה ספציפית ומחרדה מופרזת שנדבקו בנגיף האיידס,

רובם אפילו אינם בקבוצת הסיכון. ובכל זאת, החרדה שלהם היא לפעמים כה קיצונית עד שהיא מסוגלת להרוס את חייהם.

חשוב להבין כי מאמר זה מתמקד בהיבט הנפשי של פוביה ספציפית מאיידס ברמתו הפסיכולוגית ואינו בא לפתח נושא זה בהיבט מחלתי – ביולוגי.

בראש ובראשונה יש להבחין ולהבדיל האם מדובר בפוביה, לשם כך נתמקד בהגדרה:

הפוביה היא הפרעה נפוצה יחסית; היא שכיחה בקרב 16% מהאוכלוסייה, כיום לא קיימים הבדלים בין גברים לנשים בשכיחות ההפרעה.

על פי ה DSM-IV- (המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי) נדרשים ארבעה קריטריונים על מנת לאבחן פוביה ספציפית:
1. פחד עקבי וממשי הנגרם מנוכחות של גורם ספציפי (אובייקט או מצב), או מחשיבה עליו.
2. החשיפה לאותו גורם תגרום כמעט תמיד לתגובת חרדה, ועשויה אף להוביל להתקף פאניקה.
3. האדם מודע לכך שמדובר בהתקף של פחד מופרז (קריטריון זה אינו הכרחי עבור ילדים).
4. האדם מנסה להימנע ככל האפשר מהגורם לחרדה.

המקור וההתפתחות של הפוביה:

פוביה היא פחד עקשני ולא רציונאלי מאובייקט ספציפי, מפעילות או ממצב כשהתוצאה היא צורך להימנע מהאובייקט או המצב.

 ישנם שלושה מאפיינים המבחינים בין פוביה לפחד רגיל :

1. מפחדים מהאובייקט או מהסיטואציה במשך תקופת זמן ארוכה.

2. אתה יודע שפחדיך אינם רציונאליים והגיוניים אך הכרה זאת אינה עוזרת לך להתגבר עליהם.

3. ההימנעות.

יש להבין כי האדם שסובל מפחד מאיידס או חרדת איידס סובל בעצם מעוצמות חרדה גבוהות ביותר

אשר פוגמות בשגרת חייו, מיכולתו לנהל מערכות יחסים ואט אט גורמות לאדם לשקוע בבדידות ולפתח דיכאון ברמות שונות, לעיתים קרובות החשש מוגזם כל –כך שהאדם עם חרדת איידס עלול לפתח התקף חרדה ממצבי הידבקות כגון: נגיעה בכפתור במעלית או שתייה מכוס ציבורית ואף שימוש בשירותים ציבוריים או אכילה משותפת.

אז מה עושים? מהי ההתמודדות עם חרדה מאיידס?

פחד מאיידס הינו פוביה ספציפית שניתן להתגבר עליה בעזרת מודעות ונחישות להתמודדות,

הפוביה מתחילה כאשר אתה מתחיל להימנע ממה שאתה מפחד ממנו.

התגברות על הפוביה דורשת ללמוד מחדש תגובות מסוימות.

כשאתה נחשף לסיטואציה אתה לומד להוריד את חרדת הציפייה ואת ההימנעות עצמה.

אתה נותן לעצמך את ההזדמנות לראות שאתה יכול להיכנס ולהישאר במצב הפובי בלי חרדה מוגזמת.

אתה לומד לסבול ולשאת את המצב ולבסוף תרגיש בנוח בכל מצב פובי אם תתקרב אליו בצעדים מספיק קטנים.

הדרך הכי אפקטיבית להתגבר על פוביה היא להתמודד מולה.

ככל שנמנעים ממצב מפחיד כך הפוביה נשארת יותר. הצורך להתמודד עם משהו ממנו נמנעת במשך שנים נראה בלתי אפשרי,  אך הדבר ניתן ע"י פירוק המשימה לשלבים מספיק קטנים. במקום להיכנס לסיטואציה בבת אחת ניתן לעשות זאת בהדרגה ובחלקים קטנטנים.

בנוסף ניתן להתמודד עם הסיטואציה בדמיון תחילה ורק אח"כ במציאות.

סנסטיזציה היא תהליך בו אתה נהיה רגיש לגירוי מסוים. במקרה של פוביה מדובר על למידה לעשות אסוציאציה בין חרדה וגירוי מסוים.

בהמשך ההימנעות היא בעצם התגמול/החיזוק ששומר עליך מחוויה חוזרת של החרדה.

דהסנסיטיזציה הוא תהליך של ביטול הלמידה של הקשר בין החרדה ובין הסיטואציה הספציפית. בכדי שזה יקרה יש להיכנס למצב הפובי כאשר אתה במצב של רלקסציה.

בדהסנסיטיזציה בדמיון אתה מדמיין הימצאות במצב פובי בזמן שאתה רגוע.

אם אתה מתחיל להרגיש חרדה אתה נסוג מדמיון הסיטואציה המפחידה לדמיון סצנה שקטה ומרגיעה. בחשיפה במציאות אתה מתמודד עם המצב הפובי ישירות במציאות, אך נסוג למקום בטוח אם החרדה עולה מעבר לרמה מסוימת.

מדובר כאן על:

1. ביטול למידת הקשר בין המצב הספציפי הפובי ובין תגובת החרדה.

2.יצירת אסוציאציה חדשה בין  תחושות רגיעה ושלווה ובין אותו מצב.

רלקסציה וחרדה הינן תגובות שאינן חיות יחד, כך שמטרת הדהסנסיטיזיצה היא ללמוד להישאר במצב הפובי ולהיות רגוע באותו הזמן.

לפני יותר מ 30 שנה הפסיכולוג JOSEPH WOLPE  גילה את יעילות הדהסנסיטיזציה בדמיון. במקרים מסוימים אפילו אין צורך אח"כ בתרגול חשיפה הדרגתית במציאות.

במקרים אחרים חשיפה בדמיון מאפשרת את הבסיס לחשיפה במציאות.

היתרון בחשיפה הדרגתית בדמיון הינו שהיא קלה יותר לביצוע, שבה מתמודדים גם עם חרדת הציפייה ושלעיתים קשה לייצר מצבים אמיתיים של חשיפה הדרגתית  במציאות נניח פחד מרעש אדמה או הוריקן.

הצלחה בחשיפה הדרגתית  בדמיון (IMAGERY DESENSITIZATION) תלויה ב:

1.יכולתך להגיע למצב של הרפיה עמוקה.

2.יצירת הירארכיה מתאימה, היינו סדרת סצנות המתייחסות לפוביה שלך אשר מדורגות  ממעוררות חרדה מצומצמת למעוררות חרדה רבה.

3.החיות והפרטים בהם אתה מדמיין כל סצנה בהירארכיה וכן החיות והפרטים בהם  אתה יכול לדמיין   את הסצנה השקטה שלך.

4.סבלנותך והתמדתך באימון בדהסנסיטיזציה באופן סדיר וקבוע.

צור את ההירארכיה המתאימה

1.בחר מצב פובי ספציפי בכדי לעבוד עליו.

2. דמיין סיטואציה דומה לנ"ל שבה כמעט לא תהיה מעורב וכמעט לא תטריד אותך.

3.דמיין את הדבר הכי חזק והכי מפחיד שיכול להיות קשור למצב הפובי עליו אתה עובד.

4.כעת דמיין שש סצנות או יותר העולות בעוצמת החרדה שהן מעוררות בין שני הקצוות הנ"ל. מומלץ לתכנן סצנות כאלה במקביל לסצנות אפשריות במציאות כך שניתן יהיה לתרגל אותן בעתיד גם בחשיפה הדרגתית במציאות.

5.עדיף הירארכיה של 8 - 12 שלבים. במקרים מסוימים מגיעים ל 20 שלבים.

6.במקרה שבמהלך הדהסנסיטיזציה אתה מגלה שקשה לך לעלות משלב מסוים לגבוה ממנו יש להוסיף סצנת ביניים ביניהם.

7. אם אתה חש חרדה מלהתמודד עם הסצנה הראשונה בהירארכיה שלך, עליך לתכנן סצנה קלה יותר ולהתחיל איתה.

עזרה לפוביות: דסנסיטיזציה במציאות

דהסנסיטיזציה במציאות היא הטיפול הכי יעיל לפוביות. חשיפה בדמיון היא חשובה להתחלה, אך באמת לעמוד מול הסיטואציה ממנה אתה נמנע בחיים האמיתיים היא הכרחית לצורך החלמה.

השמות הן דהסנסיטיזציה אין ויו, תרפיית החשיפה או פשוט חשיפה.

חשיפה נמצאה  במחקרים רבים כיעילה במיוחד כשנעשתה בצעדים קטנים והדרגתיים

תמיד עדיף להתחיל בחשיפה בדמיון

חשיפה במציאות דורשת מחויבות רבה מצד מטופל

כיצד להתאמן בדסנסיטיזציה במציאות:

הגדרת מטרות

יש להגדיר מטרות ספציפיות ביציר ההירארכיה כולל מועדים כלומר תוך כמה זמן אתה צופה שתעשה כך וכך...

שיפור ההירארכיה שלך:

בבניית הירארכיה במציאות יש להתחשב בגורמים מציאותיים ובצעדים שלעיתים קטנים יותר בהשוואה להירארכיה בדמיון.

אם יש קושי לעבור שלב יש לחזור לשלב הקודם, לדוגמה אם קשה לך לעבור גשר גדול

חזור אחורה ועבור גשר קטן שוב ושוב עד שתשתעמם ואז תרגיש יותר דחף לנסות שוב את הגשר הגדול.

ככלל מומלץ להתחיל בחשיפות במציאות לאחר שהגעת לשבועיים של תרגול של חשיפה בדמיון או שעברת לפחות מחצית ההירארכיה בדמיון.

תהליך של חשיפה ישירה:

1.התקדם לסיטואציה הפובית שאתה מתרגל כעת עד שתגיש שהגעת לשלב 4 בסולם החרדה.  המשך להישאר בסיטואציה עד שתרגיש שהחרדה שלך מתחילה להיות מעט בלתי ניתנת לשליטה. גם אם לא נוח לך הישאר בסיטואציה עד שהחרדה לא תעלה על 3

2. ניתן לסגת  מהמקום כשהחרדה  מתחילה לעלות מעל 4 כלומר כשאתה חש שאתה מתחיל לא לשלוט בה. נסיגה פירושה עזיבה זמנית בלבד עד שתרגיש טוב יותר ותחזור.

חשוב לסגת לעיתים בכדי לא לעבור הצפה, הצפה עוזרת למספר קטן של אנשים אך לרובם רק מגבירה את הרגישות ומחזקת את הפחד.

במטוס כדאי לסגת בדמיון לסיטואציה הרגועה בדמיון.

3.החלמה, אחרי שנסוגות זמנית מהסיטואציה הפובית חכה עד שהחרדה תרד ל – 1 או 2 נשום נשימה סרעפתית ותן לעצמך מספיק זמן להירגע

4.חזור שוב על אותו שלב של חשיפה, זה קורה שלעיתים ישנה נסיגה בביצוע גם של שלבים קודמים וצריך לתרגל שוב, זה טבעי ואין להישבר מזה

5.חזור על המעגל של חשיפה, נסיגה, החלמה, חזרה עד שתרגיש עייף או משועמם באותו  היום.

תרגולים כאלה יכולים לקחת חצי שעה עד שעתיים בממוצע יהיו ימים בהם תתקדם מאד וימים בהם כמעט ולא.

התהליך של שני צעדים קדימה ואחד אחורה רק טבעיים ואין להתייאש מהם.

הישען על איש תמיכתי בעיקר בהתחלה

איש התמיכה, בן משפחה, חבר או משהו אחר מספק חיזוק, הסחת דעת,ושבחים להתקדמות ההדרגתית, אך אסור לו ללחוץ או לבקר.

השגת המקסימום מהחשיפה:

1.הייה מוכן לקחת סיכונים

2. התמודד עם התנגדות – שקול מהם הרווחים המשניים לשימור ההתנגדות

3.הייה מוכן לסבול אי נוחות מסוימת – זה מקובל להרגיש בהתחלה רע יותר בתחילת החשיפה לפני שתרגיש טוב יותר, זכור  שזוהי לא רגרסיה אלא הוכחה שהחשיפה אכן עובדת.

4. הימנע מהצפה הייה נכון לסגת, זוהי לא פחדנות

5. תכנן נסיבות.  במהלך החשיפה יכולות להתרחש תקלות למשל המעלית יכולה להיתקע לכן חשוב להתכונן לכך לעלות במעלית שיש בה טלפון חירום. אפשר לסגת לשולי הכביש ולעצור אם אכן תקבל התקף פאניקה במהלך נסיעה.

6. סמוך על הקצב שלך, קבע את הקצב וניתן להתקדם בצעדים קטנים

7. תן לעצמך חיזוקים קטנים על הצלחות קטנות, פנק את עצמך בבגד או במשהו אחר

8.למד אסטרטגיות להתמודד עם פאניקה כמו נשימה סרעפתית עמוקה, דיבור עצמי אלטרנטיבי, שיחה עם איש התמיכה, הסחה כמו למשל ספירת המכוניות בכביש (בעת חשיפה בנסיעה), בטא כעס ביחד עם החרדה, עצירת מחשבות ועוד.

נסה לשמור על עמדה של ל 'צוף' על גל החרדה ולא להתנגד לו.

9.השתמש בהצהרות התמודדות חיוביות כשאתה נכנס לסיטואציה הפובית.

10. תרגל באופן קבוע ועקבי שלוש עד חמש פעמים בשבע

11.צפה לנסיגות ולמד איך להתמודד איתן

12.הייה מוכן לחוות רגשות חזקים: חרדה, כעס, עצב בכי ועוד. הרשה לעצמך לבטא רגשות אלה זה בסדר

13.המשך עד השלמה, אל תפסיק באמצע, תהליך ההחלמה המושלם לוקח בין חצי שנה לשנתיים ויש להמשיך ולתרגל כולל את השלבים הקשים ביותר של ההירארכיה

פקטורים שישפרו או יחבלו בהצלחתך

1.שיתוף פעולה עם בן הזוג התומך

2.המוכנות לסבול אי נוחות

3. היכול להתמודד עם סימפטומים ראשונים של פאניקה

4. המוכנות לסגת בעת הצורך יש להימנע מגישה של 'רמבו'

5. היכול להתמודד עם נסיגות

6. המוכנות לתרגל באופן עקבי.

כל הנ"ל במידה ואינם יכולים לחבל בהצלחת החשיפה בנוסף אנשים בדיכאון או מכורים לאלכוהול או סמים יתקשו בלהצליח בתהליך.

הסברים לאדם התומך

1. עליך להכיר את החומר ואת המשמעות של חרדה ושל תהליך הדהסנסיטיזציה ושל סקאלת החרדה.

2. לפני החשיפה דבר עם האדם ושאל מה הוא מתכנן והיכן הוא ירצה שאתה תהיה בדיוק

3. אל תיקח יוזמה השאר למטופל לקבוע את המטרות

4.תכיר את סימני המצוקה של המטופל ועודד אותו לבטא אותם כלומר באיזה מספר הוא

5. צור ביחד עם המטופל שלך רשימת הצהרות התמודדות שתוכל להזכיר לו

6. אל תתרגש ממצוקתו של המטופל,אך קח זאת ברצינות.  אם המטופל יכנס להתקף פאניקה הובל אותו מהסיטואציה הביתה..הישאר לידו עד שיירגע לגמרי

7.תהיה אמין, אל תעשה משהו מפתיע שלא תכננת מראש עם המטופל

8. אל תדחוף את המטופל

9. מאידך עודד את המטופל כשהוא מתנגד

10. עזור למטופל אך אל תעשה דברים במקומו, המטופל צריך לקחת אחריות

11. נסה לראות את הדברים מנקודת מבטו של המטופל

12. מטופלים הם מאד רגישים אל תשכח לעודד ולחזק על כל התקדמות קטנה.

13. תן למטופל חיזוקים למשל אם יכולת להתמודד עם מסעדה זאת בוא נוכל במקום מיוחד

14. כבד את זה שלמטופל יכול להיות יום רע ונסיגות

15.עמדו בהתחייבויותיך למטופל לאורך זמן

16. דע את מגבלותיך,אם תרגיש שאינך יכול לתמוך יותר,קח הפסקה

לסיכום דבריי:

פחד מאיידס הינו פחד אשר נפוץ כיום באוכלוסייה המערבית בעיקר, הפחד הינו בעל רמות חרדה משתקות אשר פוגמות בשגרת חייו של האדם החרד.

החשש מהידבקות באיידס הינו במצבים קיצוניים ובלתי הגיוניים אך למרות זאת האדם החרד מפוביה ספציפית זאת מבין את חוסר ההיגיון שבדברים ובכל זאת נתקף ברמות חרדה שמציפות את מחשבותיו וגורמות לתחושת אי נוחות רבה ביותר.

חוסר טיפול בהפרעה זאת עלול לגרור תגובה של הימנעות, פגיעה תפקודית ואף תגובות דיכאוניות.

בשל אופייה של המחשבה בדרך כלל האדם לא ישתף את סביבתו דבר אשר גורם לתחושת בדידות רבה אשר מעצימה את המצוקה ולכן חשוב ורצוי לפנות לסיוע מקצועי בכדי להתגבר על ההפרעה.

במאמר זה הצגתי את ההגדרות, התמונה הקלינית והאפשרות הטיפולית.

בברכה,

ברק סבר

פסיכותרפיסט, התנהגותי קוגניטיבי

 תנאי שימוש כל הזכויות שמורות לברק סבר© מדינת ישראל Terms of use The State of Israel. All Rights Reserved 1996- 2009, © Copyright