ציניות וספקנות- מקורותיהן ודרכי התמודדות עמן

18/02/2010 • על ידי • 1,906 צפיות

מקור הציניות והספקנות בפחד ובייאוש. האדם הציני מגייס את שארית כוחותיו הרגשיים-יצירתיים המדוכאים ומביע התנגדות מתוחכמת ושלילית לגבי אפשרויות שמשהו טוב יתרחש. הספקן, לעומתו, אמנם אינו מתבטא במילים או בטון מלגלג אך מחפש ומוצא סיבות "כבדות משקל" לכך שרעיון חדש ולא רגיל אכן יכול להתגשם ולצאת לפועל. שני אלה לא נוטים לקחת סיכונים משמעותיים בחייהם, אך משקיעים אנרגיה לא מעטה בניסיונות לנטרל אחרים שכן מוכנים לכך. הציניות והספקנות עלולות לפגוע באדם שביטויים כאלה מכוונים כלפיו, אך הן יותר מכל פוגעות במי שמבטא אותן.

הבעיה העיקרית בשני אלה היא שהם מקובלים מדיי בחברה בה אנו חיים ומקבלים מעט מדיי הד של אי הסכמה כלפיהם. כל רעיון מיוחד שאדם הוגה ושרצונו להוליד אל תוך עולם הזה מקורו בעולמו הדמיוני והנאיבי של אותו אדם. כשאדם מיישם ובורא את רעיונותיו אלה הוא הופך למאושר יותר, לבריא יותר ולתורם יותר לאיכות הסביבה. ציניות וספקנות, כשהן תוקפות רעיון חדש,בעודו בחיתוליו, עלולות להרוס אותו ולגרום לו נזק בל ישוער. השכל האנושי, במקרה הזה, פועל יתר על המידה בשירות הפחד ומעט מדי בשירות האינטואיציה והאומץ לשנות. השכל מתנהג לרוב באופן שמרני ומקבע, ואילו האינטואיציה והדמיון מבקשים מאיתנו לנטוש הרגלים ישנים ולהמציא לנו חיים חדשים, ולא רק פעם אחת בשנות דור. אם נצא מנקודת הנחה שאדם בריא הוא אדם שמסוגל לשנות , לחדש וליצור, כי אז קל להבין שלמעשה הציניות והספקנות מהווים רעלנים, רדיקלים חופשיים, שמעט מאד אנשים טורחים להסירם מסביבתם.

אל מול אלה אפשר להתבונן לרגע בביטויים כמו תקווה, חזון, יצירתיות ואומץ. ביטויים אלה לא יכולים לעמוד בכפיפה אחת עם ציניות וספקנות. תקווה היא תחושה שיש סיכוי שהמצב יתאפשר. כשמתמידים בחשיבה שהמצב עשוי להשתפר, מגבירים מאד את הסיכוי שכך יקרה. החזון עוסק גם כן בקשר לעתיד, והוא מבטא משאלה ליצירת דבר מה משמעותי בעתיד, דבר הגדול יותר ממה שקיים כעת. חזון שהולכים לקראתו הוא כעמוד אש שמוליך את האדם ליישם את גדולתו. אדם בעל חזון הוא כזה שדבק במשאלתו לעתיד טוב יותר, מבחינתו, ומתקדם לעברו. היצירתיות היא התכונה האלוהית והמיוחדת בה יכול האדם להשתמש על מנת לסייע לחזונו להתגשם, ולתקוותו להתממש. היצירתיות היא היכולת לאלתר, לשנות, ליצור שוב ושוב בגרסאות שונות, להמציא ולעדכן. ביצירתיות קיים מרכיב של הפתעה, רעננות ושינוי, והיא משקפת כוחות חיים בשיא תפארתם. האומץ, שכל כך שונה מהספקנות ומהציניות, משקף את כוחו החיובי של האדם לנוע ולהשקיע אנרגיה בהגשמת חזונו, גם אם תחילה זה נראה קלוש ובלתי אפשרי (רגעים בהם לציניות ולספקנות עלולה להיות השפעה קשה במיוחד). האומץ משקף את ההכרח שבנטילת סיכונים על מנת לצמוח ולשנות, שכן ללא נטילת סיכונים ממשיכים לדרוך במקום. מי שלא מנסה לא נכשל, ומי שלעולם לא נכשל לא יכול להגיע לגדולה.

ציניות וספקנות הן דברים שיש להתנגד אליהן בתוקף ובנחרצות. הציניות והספקנות מתייחסות לביטויים הקשורים לאהבה בצבעים שליליים, וכך גם לגבי כמיהה לשלום, לפיוס, לשינוי, לחידוש, לתקווה, לאופטימיות, ועוד. מי שחושב שאכילת אורז מלא וסוכר חום משולבים במדיטציות ובהתעמלות יכולים להפוך אותו לאדם בריא שוגה באשליות של בריאות, כל עוד אינו מטפל בחלקים הציניים והספקנים שבתוכו. אדם שמתקשה להזין את התקווה שבו ולתת לה עוצמה המתבטאת בעשייה וביוזמה, שום "חיים "בריאים" לא יספקו לו את הסחורה. הציניות והספקנות יקננו בתוכו ויגדעו את כוחות הצמיחה האמיתיים שבו, ויחד איתם את כוחות הריפוי הטבעי שבו.

אהבה עצמית היא אחת התרופות העיקריות והשנויות במחלוקת, לריפוי הציניות והספקנות. אהבה עצמית מחברת את האדם לחלקים התמימים והמיוחדים שבו, אהבה עצמית מסייעת לאדם לכבד את הרוח שמאפיינת אותו ולתת יותר מקום לתשוקה, לרגישות ולחזון שלו. אהבה עצמית עוזרת לאדם להתחבר אל האלוהים שבתוכו, וככל שזה מתגבר, כן מצטמצמות הציניות והספקנות.

יוזמה יצירתית, בכל תחום שיהיה, כזו שמאפשרת לאדם להמציא, לחדש ולשחק, מצמצמת עד למאוד את הציניות והספקנות. הסיפוק הגדול שבפעולה שמרגשת ומסקרנת מטיל אלומת אור גדולה על חוויותיו של האדם ומותיר מעט מקום פנוי לציניות ולספקנות .
ועצה אחרונה ולטעמי גם היקרה מכולן – מוטב להיות נאיבי מלפספס הזדמנויות לחיים טובים יותר. להיות נאיבי זה אומר להוסיף ולדבוק בתקווה שיכול להיות טוב יותר גם כשהרוב חושב אחרת וגם כשהמציאות (בינתיים) מלמדת אחרת. אני מציע לך, היה נאיבי יותר. היה נועז יותר בתקווה שלך ובחזון שלך. אם תתנהג כך, אין ספק שיקומו לך במהרה מתנגדים ומעוררי ספק לדרכך החדשה. הם יהוו את הסימן לכך שפעלת נכון. אם לא תתנהג כך, תמשיך לחיות לפי צווי השבט החברתי בו אתה חי, לא כל כך יקומו לך מתנגדים, אך הדבר המיוחד שבך, שמבקש לקום, לצמוח ולהתגלות, ייוותר גלמוד, קטן ובלתי רלוונטי. אפשר לחיות חיים "בסדר" ללא סיכונים, ואפשר לחיות חיים "נהדר", עם סיכונים ואפשרויות לכישלון. במה אתה בוחר?

ובימי בחירות אלה, אשאיר את השאלה הזו פתוחה.

אציין, יחד עם זאת, שאני בוחר באלה המוכנים להיות נאיביים יותר ונועזים יותר להגות שלום, לדבר שלום, ולחלום שלום. אני מתכוון לטפל ולרפא בתוכי את כל אותם חלקים שעדיין פוחדים מהשלום, על מנת שאוכל, הן ביצירה והן בכל דרך אחרת, לתרום את חלקי גם לחזון היצירתי הזה.

אודות כותב המאמר

דר' פינקי פיינשטיין

דר' פינקי פיינשטיין הוא פסיכיאטר מסוג אחר, כזה שאינו משתמש בתרופות המקובלות בעולם הרפואי. דר' פיינשטיין מנהל את המרכז לציור אינטואיטיבי בתל אביב ואת הפקולטה למדעי השמחה. ספרים שיצאו לאור פרי עטו:"רגע לפני הפסיכיאטר", "ריפוי בציור אינטואיטיבי", "איך לגדל ילדים יצירתיים ושמחים יותר", "סרטן - יצירת חיים".