חשיבות הטיפול רגשי באמנות בילדי הגן

חשיבות הטיפול הרגשי בתרפיה באמנות בילדי הגן

מאת רותי הרפז

תרפיה באומנות הנה תהליך טיפולי המבוסס על ההנחה כי מחשבותיו ורגשותיו  העיקריים של האדם הנובעים מהלא מודע, זוכים לביטוי בעיקר באמצעות דימויים בלתי מילוליים.

האומנות משמשת אמצעי תקשורת בלתי מילולי להבעת רגשות, התנהגויות שונות, כעסים ודחפים מודעים ובלתי מודעים.

אמצעי ההבעה האומנותיים משמשים לשתי מטרות המושפעות אחת מהשניה: האחת אמצעי לביטוי מגוון הרגשות המציפים את האדם והמטרה השניה ,שינוי עמדות ושיפור ברגשות וההתנהגויות באמצעות הכלי  האומנותי כמתווך "בלתי ישיר".

לדוגמא: ילד כועס על אמו, הוא אינו יכול לכעוס עליה כיוון שאז הוא עלול לאבד את אהבתה אבל הוא יכול לכעוס על הדמות המצוירת בדף שהיא אינה אמו הפרטית אלא דמות של אישה .

היתרון בכלים האומנותיים מלבד היותם אמצעי תקשורת בלתי מילוליים הוא בנגישות שלהם לכל אדם ובמיוחד בטיפול בילדים. כל ילד משרבט לפני שהוא מסוגל לבטא במילים את רגשותיו.

חשוב לציין שהמטפלים באמנות אינם מבקרי יצירות האומנות של המטופלים. כל עשייה יצירתית משמשת לאבחון וטיפול מתוך גישה אמפתית ומקבלת. כמובן שהמטפל באומנות בעל ההכשרה מבחינת ידע בפסיכולוגיה ופסיכותרפיה התפתחותית המתאימה לגילו של המטופל ומפרש את הנעשה בחדר הטיפולי מבחינה רגשית ומנחה את המטופל בכוון המתאים.

המטפל מאפשר פורקן בדחפים לדוגמא-ע"י קריעת הדף או מריחת צבעי אצבעות תוך כדי "שמירה על המטופל שלא יתפרק".

לכל ילד /ה יש יכולות למרות הקשיים וחשוב להדגיש בפני הילדים וההורים את היכולות הטובות ולאחר מכן את הקשיים בכדי להשיג שיתוף פעולה וקבלה של הקשיים.

מבחינה רגשית התפתחותית ילד /ה בגיל 3-6 עובר מספר תהליכי התפתחות כמו פרידות מהאם, תהליכי גמילה הקשורים באוכל וניקיון המשפיעים על עצמאותו וכן יכולת לשמירה על גבולות ודחיית סיפוקים מיידים. למרות התהליכים הרגילים לעיתים נותרים שרידים בהתנהגות הבאים לידי ביטוי בצורה שונה עד חריגה. חשוב אם כן לאבחן בגיל מוקדם ככל האפשר באם מעברים "רגילים" אילו אותם חווה כל ילד עדיין אינם מעובדים ולטפל בהתאם למצב .לפעמים מספיקה הדרכת הורים ובמקרים אחרים טיפול בילד והמשפחה.

 כאשר לא מטפלים בתופעות אילו בגיל צעיר יכולה להיות התפרצות נוספת וקשה יותר במהלך ההתבגרות וטרום התבגרות.

לאחר שתיארתי באופן כללי את מהות הטיפול הרגשי באמצעות  האמנות ואת ההתפתחות התקינה אציג ב את הנקודות החשובות בהסתכלות ובהתייחסות לילדים בגיל הגן.

א.התנהגות מוטורית ופסיכוגרפית

 יש לשים לב ליכולת הילד לשבת בעת המפגש או בזמן הפעילויות השונות.  

ניתן להבחין בקשיי קשב, ריכוז  התנהגות היפראקטיבית-אימפולסיבית כאשר הילד מגיב בו זמנית למספר גירויים ואינו מתמקד במטלה אותה עליו לבצע או לחילופין הילד שקט מדי או לא מגיב לגירויים השונים. התנדנדות מרובה על הכיסא, טיקים, גירודים ועוד. קשיי קשב וריכוז יכולים לנבוע מבעיה נוירולוגית או רגשית ולפעמים שתיהן גם יחד לכן חשוב להפנות לתשומת ליבו של פסיכולוג הגן לאבחון וטיפול בבעיה.

קשיים בתפיסה

יש לשים לב ליכולות וקשיים בתחומי התפיסה החזותית, שמיעתית, מוטורית.

לעיתים הקשיים נובעים מליקויי למידה אך לעיתים הבעיה המרכזית רגשית. הילד מוצף מבחינה רגשית ולכן אינו מתפנה לעיבוד הגירויים סביבו.

נקודות חשובות בתחום התפיסה המשפיעות על יכולת האינטלגנציה הרגשית:

1.יכולת הבחנה בין הרקע והצורה –בהקבלה לתחום הרגשי מה חשוב ומה טפל בצורת החשיבה הרגשית וההתנהגותית.

2.תפיסת הדמויות ותכונותיהן-מי מפחיד ומאיים ובמי ניתן לבטוח?

3.תפיסת המצב-האם המצב מתאים ונוח או מאיים עבורי?

4.כיוונים ויכולת התארגנות, התמצאות במרחב.

5.יכולת תיאום בין פעולות שונות בו זמנית.

אחיזת עיפרון או מכחול והבשלת הדומיננטיות 

באחיזת העיפרון טושים וכד' ניתן להבחין בקושי באחיזה או בלחץ יתר של הקו, בחולשת הקו, חזרתיות על מוטיבים, העברת העיפרון מיד ליד, צורת השרבוט ועוד.

לפעמים הבעיה מוטורית בלבד וניתן לתקנה באמצעות ריפוי בעיסוק.חשוב להתבונן מספר פעמים בתופעה ובאם התופעות חוזרות להפנות לייעוץ כיוון שאם הבעיה מוטורית בשלב הראשון  היא יכולה להפוך לבעיה רגשית כאשר הילד נמנע מלאחוז בעיפרון או מכחול כדי לא לחוש שוב ושוב בתחושת הכישלון וחוסר ההצלחה. במידה והתופעות נובעות ממצב רגשי ניתן לטפל ולשפר גם את הביצוע והיכולות המוטוריות באמצעות תמיכה רגשית וחיזוקים.

ב.התנהגות רגשית

 כולנו נוהגים לדבר על מושגים כמו דימוי עצמי, דימוי גופני ובטחון עצמי אך איננו יכולים להגדיר אותם במדויק ולמעשה מושגים אילו משמשים כסמנים לבעיה כל-שהיא מצד אחד ומצד שני הנם התוצאה של גורמים שונים כמו תחושת כישלון, תחושה של חוסר אהבה ועוד.

 א.דפוסי התנהגות והימנעות :

 1.אין נגיעה של הילד בחומרים בעלי מרקמים שונים מלכלכים ונוזלים כמו דבק , חימר או צבע.

 2.דפוסי הימנעות חברתית: הימנעות ממשחק עם ילדים .

 3.הימנעות מניהול שיחה במפגש, הימנעות מביצוע מטלות.         

 4.דפוסי משחק : השתלטות, רצון לנצח בכל מחיר, כל הפסד גורר בכי,  ילדים הנותנים שתמיד ינצחו אותם ומוותרים כדי להיות מקובלים בחברה.

5.התנהגות שונה מילדי הגן: ביטויי אלימות צעקות, מכות ,דחיפות, נשיכות, קנאה מוגזמת במקרים קיצונים ניתן לחשוד בהפרעת וויסות תחושתית ואז חייבים להפנות לאבחון וטיפול באמצעות דיאטה סנסורית.

6.דפוסי התנהגות בזמן נפילה או חבלה: חוסר תגובה במקרה של קבלת מכה חזקה לפעמים זוהי בעיה תחושתית אך לפעמים התנהגות כזו מעידה על הימנעות כתוצאה מבעיות של אלימות פיזית או מינית במשפחה. 

 7.דפוסי התנהגות עם ההורים: תהליכי פרידה, בדיקת גבולות, קושי בדחיית סיפוקים. ניתן לצפות בדפוסים אילו בגן או שההורים יכולים לדווח  על קשיי התמודדות בבית.

8.דפוסי התנהגות עם מבוגרים: הימנעות ממגע גופני או להפך חיפוש יתר אחר קרבת הגננת או המטפלת, קשר שלא ניתן לניתוק.        

9.הרגלי אכילה, הרגלי ניקיון ושליטה על סוגרים : עצירות או הרטבה, הרגלי עירות ושינה, פרסברציה(חזרה על פעולות מבלי להפסיק בזמן ובמקום המתאים), כפייתיות, נוקשות.

10.דיכאון, חוסר שמחת חיים, הבעת פנים אטומה, חוסר קשר עין, ילד סגור.

11.כעסים בלתי מוסברים, מצבי רוח משתנים, בכי  עצור או בכי חזק מדי, פחדים וחרדות ביום במסגרת הגן או פחדים עליהם מדווחים ההורים.

12.מצבים מיוחדים: אירועים שונים אותם חווה הילד במישרין או בעקיפין יכולים להוות מוקד לסיכון : גירושים במשפחה, מוות, טראומות שונות (אירועים כמו פצצות תופת, מלחמה), פרידה עקב נסיעה של אחד ההורים, מחלות קשות של הילד או אחד מבני המשפחה.