שי טובלי - להיות גבר - שחרור גברים, גבריות חדשה, וחופש מזהות מינית (שי טובלי)

במשך הרבה מאוד עידנים לימדו אותנו מה זה אומר להיות גבר, ו"להיות גבר" הוא אחד הציוויים הפנימיים הכי משמעותיים עבור כל מי שנמצא בגוף של גבר. כמובן שכלפי הציווי הזה ישנן כיום המון ריאקציות, ואפילו מרד. אך גם אם ישנם אלו המפרשים מה זה אומר להיות גבר בכל מיני צורות פרטיות או יחודיות יותר, זהו הציווי שנשמע בתוך כל מי שמאכלס גוף גברי.

במשך ההיסטוריה האנושית להיות גבר פירושו היה לעשות את הפעולות שמגדירות גברים. מסיבות פיסיולוגיות, הוא יצא לצוד, הוא יצא להילחם למען הטריטוריה או כדי להגן על התא השבטי והמשפחתי וכן הלאה. הוא עשה את הפעולות הקשות בזמן שגוף האישה היה מעודן יותר ונתפס כגוף שמיועד לצורכי ילודה וטיפול בילדים, ולכן גם נשמר לצרכים אלו. למרות שגם נשים עבדו קשה מאוד עדיין הייתה הבחנה פיסיולוגית ברורה.

ככל שחלפו העידנים וגברים נזקקו פחות ופחות לכוח הפיסי, הם הפסיקו להיבדל מנשים במישור הזה. גבר שנמצא במשרד לא נזקק לכוח גדול מזה של אישה שנמצאת באותו משרד איתו ולכן אין עוד משמעות מיוחדת לפיסיולוגיה שלו. אז מה מבחין בינו לבין האישה? מה גורם לו להיות גבר? כיצד הוא נענה לציווי הזה, "להיות גבר", שנמשך מאז ועד היום? אם בעבר לא היה ספק שהגבר הוא זה שצריך להיענות לסכנות, לשמור, להגן, להילחם, להיות האחד שמקריב את חייו למען האישה והילדים, כיום כבר לא ממש ברור מה זה אומר להיות גבר וכיצד ניתן להיענות לציווי הזה.

גברים היום עדיין מנסים להבדיל את עצמם מנשים באמצעים מגוחכים של פעולות גבריות משותפות, וזה לא כל כך עובד. הגבר הממוצע לא ימצא את עצמו ממש משחק כדורגל, אלא יצפה במשחק כדורגל בזמן שכרסו מידלדלת והוא עצמו לא מטופח כלל. מעין קריקטורה שניזונה מהכוח הגברי של אחרים. הגבר של ימינו הוא כזה שאיבר מינו משוטט כמו גלאי מתכות או רדאר שמחפש דימויים לשעשע את עצמו בהם ובהקשר זה גברים יכולים לחשוב שבזמן שהם מתבוננים יחד בחזה של אישה, נהנים ממנו ומסכימים ביניהם שהאישה הזו "שווה זיון" אז זה מה שהופך אותם לגברים אמיתיים. זה יכול לקרות דרך צפייה משותפת בכדורגל, דרך השתוקקות לחלקי גוף נשיים, דרך ביקור קבע בחדר כושר, דרך העובדה שהם מביאים פרנסה הביתה וכן הלאה.
השרידים הללו אינם משהו שגברים יכולים להיאחז בהם כנקודות שמייחדות והופכות אותם לגברים אמיתיים. זוהי לא הדרך שבה אנו יכולים להיענות לציווי עתיק היומין "תהיה גבר". מסיבה זו גברים הפכו לקריקטורות; הם לא גברים והם לא נשים. הם יודעים רק מה הם לא. הם יודעים לצחוק וללגלג על פעולות והתנהגויות של נשים מפני שהם כל כך קהים ואטומים רגשית, שכל מה שנשאר להם הוא להגדיר את עצמם דרך הלעג, ההומור וההתבוננות המשותפת על דרכיהן של נשים.

אז מה הופך גבר לגבר אמיתי? - האגרסיות שלו? השתלטנות שלו? העובדה שהוא סובל תמיד מביטחון מופרז? העובדה שהוא זה שחודר במערכת היחסים? - כאשר אנחנו מעמיקים אל תוך השאלה הזו אנחנו נגלה שהגבר הפך לקריקטורה מפני שהוא איבד את הסמכות שלו לגבי כל הדברים החשובים ונשאר עם הסמכות לגבי הדברים הלא חשובים. אף אישה בימינו לא מתרשמת מגבר שיכול לפרנס, במקרה הטוב, ושיש לו איבר שבאמצעותו הוא יכול לחדור לתוכה, לנוע כמה ניעות קצרות ולהשתחרר מהמטען העודף שהוא צבר במשך היום. אף אישה לא מתרשמת מכך שאתם יושבים עם כרסכם המשתפלת וצופים בטלוויזיה יחד עם החברים שלכם בזמן שאתם משמיעים הערות וולגריות. אף אישה לא מתרשמת מכך שאתם עשויים לסגוד לשליטה, לכוח, למכונית שלכם, לכסף או לחפצים אחרים. אישה יכולה לעבוד על עצמה ולהעמיד פנים שהיא חושבת שאתם גברים. היא תחמיא לכם מפני שהיא אולפה על ידיכם, על ידי התרבות הגברית להעריך את הדברים הללו ולומר לכם כמה אתם גברים. אז אתם תחושו בנוח. אתם תחושו שהעובדה שיש לכם זיקפה, שאתם חודרים אל האישה, שאתם קונים מכונית, שיש לכם סמלי סטטוס, שאתם יודעים לתקן את המקרר, הופכת אתכם לגברים. ישנה הסכמה נסתרת בין הגברים והנשים שאלו הן הפעולות שהופכות גברים לגברים אמיתיים.

אך אם נשים היו מבטאות את התשוקה העמוקה ביותר שלהן ביחס לגברים, מה היתה הכמיהה שלהן? - שנקנה להן תכשיטים? שנטפל בפח האשפה? שנקשיב לרגשות שלהן? האמון שאבד לנשים עם הזמן ככל שההבדלים הפיזיולוגיים איבדו מחשיבותם הוא האמון שאתם מסוגלים לאהוב באמת. זוהי למעשה הסמכות הגברית שהלכה והתערערה עם הזמן עד שהאישה איבדה אמון בכם והנרתיק שלה או התייבש או אילף את עצמו להגיע לאורגזמות מזויפות, גם שנדמה שהן אמיתיות מבחינת הידע הסקסולוגי המערבי הן עדיין לא אורגזמות אמיתיות. האישה נסגרה בתוך מרירות שהיא תוצאה של התנפצות החלום. בתוך הנשים מקודדת הכמיהה שמוצגת באופן מטאפורי כהופעתו של האביר על הסוס הלבן. אך מיהו האביר על הסוס הלבן? הוא הנוכחות הבטוחה, המגוננת, הסמכותית, היודעת, השקטה, המובילה. שעומדת לאסוף את האנרגיה הנשית הפגיעה והחדירה כל כך ולהבטיח לה לא רק שלא יאונה לה כל רע אלא שהיא לא תנוצל בשום צורה. המפגש ביניהם עומד להיות מפגש אמיתי.

בעבר, האביר על הסוס הלבן ייצג כוח, הגנה ובטחון במובן מאוד מסוים. הצורך שלכם לבטא כוח ובטחון בצורה שמתאימה למערב הפרוע, כשאתם מסתובבים שנשותיכם נצמדות אליכם מפוחדות בזמן שאתם יורים ברעים אינו רלוונטי עוד (אולי עוד בישראל... שם הגבר הולך למילואים ומרגיש שהוא שומר על האישה והילדים) הוא התפוגג כליל. אז חוץ מרגעים שהאישה עשויה לבקש מכם להציל אותה מג'וק שהולך במטבח אין צורך בהגנה שלכם. הביטחון וההגנה שאותם אתם אמורים להעניק כיום ושהם מה שיכול להגדיר אתכם כגברים אמיתיים הם אך ורק דבר אחד והוא היכולת שלכם להיות ישות מעניקה, בלתי מוגבלת, סמכות של אהבה שנשפכת ללא מעצורים. זוהי גבריות חדשה – היכולת האמיתית להעניק – לא להעניק תכשיטים או מכוניות או בטחון פיזי אלא נוכחות אוהבת, עוטפת ששוטפת את כל צרכי ההגנה המדומים של האישה וגורמת לה להבין שהיא יכולה להרפות. פסיכולוגית, נפשית, רוחנית היא יכולה להרפות. גבר שמסוגל לאהוב באמת, להעניק ללא הרף את הנוכחות הזו הוא יהיה האחד שיקנה מחדש את אמונה של האישה ויגרום לה להבחין מחדש בהבדל שביניכם. האישה מבחינה אנרגטית היא תהום של פתיחות אינסופית, תהום שנועדה להיות כלי קיבול אינסופי שקולט את אהבת הגבר ומתעבר ממנה - התעברות שאינה יוצרת בהכרח תינוק אלא חוזרת אל הגבר בצורת פתיחות, בצורת היכולת לקחת אותו פנימה, כלומר לעזור לו להעלם – זה המבנה האופטימלי בין גבר לאישה (אם זה קורה בין שני גברים אז בכל פעם האחד נחדר והאחר חודר, בין אם פיזית או בתוך מערכת היחסים).

תפקידה של האישה הוא לעזור לגבר להעלם וכדי שהיא תוכל לעשות זאת הגבר חייב לבוא אליה מצויד באנרגיות בלתי נלאות של הענקה שיאפשרו לה הרפיה כל כך עמוקה כדי שהיא תוכל לחשוף את הסוד הזה, את היכולת האדירה שלה לשחרר את הגבר מהמרכז שהוא, מהעצמיות שלו. היא יכולה לעשות את זה, היא מחכה. מה רואה האישה כיום חוץ מהפעולות שגברים עושים ולכאורה מגדירים אותם כגברים? דבר שאף אישה לא מאמינה בו עמוק בפנים- עובדה שאפילו שגברים עושים אותם זה לא גורם לה להיכנע, זה לא גורם לה לרצות להיפתח – היא רואה גבר שלא יודע מה הוא רוצה, שלא שולט בעצמו, שרצונותיו וצרכיו חשובים לו יותר מכל דבר אחר, כלומר שהוא אגואיסט חסר תקנה, מפונק, עצלן, היא רואה דרכו את כל הרגעים שבהם הוא מגיב בביטחון מושלם גם כאשר הוא אידיוט מושלם, היא רואה שכאשר הוא חודר אליה הוא עושה זאת בצורה שלא מעוררת שום סמכות של אהבה והענקה.

במובנים מסוימים היא פשוט משתתפת במשחק שלו, היא רואה שהוא לכוד בים של דימויים מיניים מבלי יכולת להיחלץ מהם ושהדימויים הללו יותר חשובים לו מהאהבה, היא רואה איך הוא מתנהל ברגעי משבר – אטום רגשית, מנותק, היא חשה את הסגירות שלו, את הבונקר, את חוסר הרצון שלו לאהוב, את הכעס שמתעורר כאשר מנסים לגעת בו מבפנים – היא רואה שהגבריות שלו מצטמצמת לפעולות "גבריות" סתמיות ולתשוקה לכוח, מעמד, לכסף ולשליטה.

לאט לאט האישה מאבדת כל משיכה אל היצור הזה שמכונה גבר, יכול להיות שהיא תתאים את עצמה לדימויים שלו ותדליק אותו - למרות שבנשים באופן מהותי אין מיניות כמו שגברים מדמיינים שיש להן – או שהיא יכולה פשוט לאבד קשר עימו ואז התשוקה למין תדעך, יכאב לה הראש והיא תרצה לקיים יחסי מין פעם בשבוע, פעם בשבועיים או פעם בחודשיים. הגבר יהפוך לנודניק שכל הזמן רוצה סקס אך לא מבין שכל זה באשמתו, הוא איכזב אותה, בהתחלה הם השתוללו ונהנו ביחד אבל לאט לאט כאשר הם נכנסו למערכת יחסים ארוכה ומחייבת האישה התחילה לחכות – "אז מה קורה? זה עומד להגיע, האהבה?" - היא קולטת שהאגואיזם של הגבר חשוב לו יותר מכל דבר אחר בעולם כולו ואז היא ניכבית. למה שלא יהיה לה כאב ראש? כאב ראש עשוי להיות אירוע הרבה יותר מענג מהאיבר של הגבר שבוחש בתוכה ולוקח רק את מה שבא לו, למה היא צריכה את זה?

אם נשים בעולם כולו היו מתמרדות אז הן היו חושפות את התביעה האמיתית שלהן שהיא "אנחנו רוצות גברים שהיו יותר גדולים מהפחדים, מהדימויים, מהרצונות ומהצרכים האישיים שלהם, שהיו גדולים מספיק בכדי לעטוף אותנו ולהראות לנו מהי אהבה". מספיק לאישה לראות את הגבר שלה נאבק להגיע למצב הזה וכבר האמון שלה מתחיל להתעורר. זה לא שרק ביום שבו תוכלו להיות סמכות חזקה ואיתנה, יציבה לחלוטין אז האמון שלה בכם יחזור, זה לא כך, עצם המאבק הוא הסימן , הניצן של אותה גבריות אמיתית, אז האישה מתמלאת הערכה כי היא רואה שהגבר שלה נאבק להתעלות, ואין דבר שמקסים אישה במעמקים שלה יותר מאשר גבר שנלחם להפוך להיות אהבה. מפני שמבחינתה המסר הוא "אני אעשה בשבילך הכל, אני מוכן בשבילך לוותר על עצמי למען האהבה" וזה שובר אישה מבפנים מפני שאז היא מתחילה להאמין שההבטחה שקודדה בתוכה לגבי בואו של האביר על הסוס הלבן היא אפשרית, שהיא מוצדקת.  נשים כל הזמן מנסות לשחרר את זה כי הן פשוט מיואשות, אז הן עוברות לכל מיני סוגים של תרגולים רוחניים שבמהלכם הן מגיעות לחוויה שהן לא רוצות ולא צריכות שום דבר " אני לא רוצה כלום, אני לא צריכה שהגבר שלי יהיה משהו אחר מלבד הפוץ הנוראי, האנוכי, האגרסיבי שנמצא לידי". גבריות אמיתית היא הביטחון הפנימי של הגבר שהוא מקור הענקה, הוא עצמו מקור של  שפע – זה לא שהוא מתחנף לאישה ומספק את כל מה שהיא רוצה, את הרגעים שהיא אוהבת, כותב לה פתקי "אני אוהב אותך" ומדביק על המקרר כדי שהיא תרגיש נפלא, ברור שהיא תרגיש נפלא, בימינו פתק על המקרר זה מעל ומעבר ממה שניתן לצפות מגברים. השאלה היא האם נשים יודעות שהן יכולות לחיות עם גברים שלהם יש באופן טבעי דחף בלתי נלאה להעניק, שהם-הם ההענקה עצמה.

כדי להפוך לגבר כזה על הגבר לתת לאישה להיכנס אל תוכו, לקודש הקודשים שלו, לחדר האסור. אז ורק אז הגברים מתחילים להתכוונן אל התדר הכל-כך מעודן של הנשים. בכך שהם מתכוננים לתדר המעודן של הנשים הם מזכירים לנשים את התדר המעודן של עצמן כי הן שכחו, הן היו חייבות להתקשח, המאבק המייסר עם הגברים שחק אותן כל כך וגרם להם להניח על עצמן שכבות של תקיפות שהתאימה לעולם כל כך מרוקן מאהבה. לנשים היום אין את האומץ לתבוע את מה שמגיע להן מהגבר, את הדבר עצמו ולא את החיקויים העלובים, את הפרחים מפלסטיק, "אני רוצה שתקשיב לרגשות שלי" זה פרח מפלסטיק, "קח אותי לסרט, עשה משהו מיוחד ליום ההולדת שלי" אלו פרחים מפלסטיק. אלה רק הידהודים לכניעה הכי עמוקה "אני רוצה לראות אותך גובר על עולם הדימויים, האנוכיות, הרצונות, הצרכים, הפחדים והספקות שלך, יודע מה אתה רוצה, רוצה רק דבר אחד, להיות אהבה" ברגע שהאישה רואה גבר שמתחיל לקרון ולזרוח כסמכות שבאה להעניק לה היא מרפה בצורה כל כך עמוקה, כזו שהופכת אותה סוף סוף לאישה. ברגע שהיא נהיית אישה העוצמה שעומדת מאחורי הנשיות יכולה להשתחרר החוצה ולקחת את הגבר אל תוך מצב עמוק של דממה  שבו הגבר מוצא את עצמו פתאום בתוך תהום, הוא לא יודע היכן הוא, הוא לא יודע מה קורה שם, הוא לא יודע מהו החלל האין סופי הזה. שם הוא מוצא את המרפא שלו ובכל פעם שהוא חוזר מתוך התהום הזו הוא חוזר עם כוחות מחודשים ועם איזון עמוק מאוד בלב שמשחרר את הגבר משאפתנות היתר שלו, מהחמדנות, מן הדימויים שמטרידים וכובלים אותו. הוא פתאום נעשה נגוע בטבע המעגלי והמחזורי של האישה שמרכך אותו לחלוטין ומלמד אותו עוד יותר את הכוח של העכשיו, לא כנוכחות נייטרלית נטולת רגש, אלא נוכחות חמה, אינטימית וחושנית עם הרגע הזה, עשיית אהבה עם הרגע הזה. הכאן והעכשיו שגברים פיתחו הוא מחריד. זהו הכאן ועכשיו הנייטרלי שבו אין מרחב, אין זמן, אין כלום, יש רק את מה שישנו וכן הלאה וכן הלאה..., אבל הכאן ועכשיו שחבוי בתוך האישה הוא עשיית אהבה עם הרגע, וזה הדבר היחידי שיכול למלא במשמעות. במילים פשוטות האישה לא רוצה לדעת שהגבר שלה אוהב אותה, היא רוצה לדעת שהגבר שלה הוא אהבה. הביטחון שלו הוא חום אינסופי שנובע מתוכו שבו האישה יכולה להניח את ראשה ולהירגע, לדעת שהגבר שלה לא מפוצל או נלחם כנגד עצמו אלא מהווה מקור של הענקה, יודע מה הוא רוצה – רק להעניק.