סמכות הורית - הנחיית הורים

שהילד יאהב אותי
אחת המשימות הנכבדות יותר בהנחיית הורים היא סיוע להורה להתמודד עם התנגדויות של הילד.
הורים רבים מוצאים כי התנגדות לילד, שלילת רצונותיו, ריב או כניסה לעימות אתו - הם בלתי אפשריים מבחינתם. ומדוע? משום שיותר מכל, ההורה רוצה, במודע או בסתר-לבו, כי הילד יאהב אותו.  

קל להבין כי הדבר שהורים רוצים יותר מכל הוא יחסי אהבה עם ילדיהם, אולם בדיוק בנקודה זאת נוצר פרדוקס מעציב: ככל שההורה מתחשב יותר בילד על מנת לזכות באהבתו - כך הוא עלול, שלא במתכוון, להרחיק את האפשרות לקיומה של אהבה זאת.
בטעות, מפרשים הורים רבים את אהבת הילד כתלויה בשביעות-רצונו מתגובת ההורה. כלומר: אם נסכים לכל מה שהילד רוצה - הוא  יאהב אותנו.

הורה-מנהיג 
אהבתו של הילד באמת חשובה מאוד, אבל כדאי לזכור כי אהבת הילד להוריו אינה תלויה בהסכמתם עם כל מה שהוא רוצה.
להפך. כניעה מיותרת לילד או לכעסו של הילד לא רק שהיא אינה מובילה לרגשות של אהבה אלא היא עשויה ליצור אצל הילד רגשות של אכזבה, תסכול, ואפילו חוסר ביטחון. ילד זקוק להורים "חזקים". הוא זקוק לדעת שיש בבית מישהו שיודע "מה נכון ומה ראוי", והוא זקוק לחוויה של "הורה מנהיג". הורים שתמיד נכנעים, מוותרים על עקרונותיהם לעיתים קרובות, נסוגים מהצהרותיהם - מייצרים אצל הילד תחושה שאין לו על מי לסמוך.
כמו גדיים וטלאים, ילדים צעירים זקוקים לרועה-צאן. למורה-דרך. למנהיג שיוביל אותם. אם ההורה אינו ממלא תפקיד של "ראש העדר", החוויה של הילד היא חוסר ביטחון ואף חוסר אהבה. ילדים שגדלו בבתים בלי סמכות הורית מספרים על חוויה של "לאף אחד לא אכפת ממני", או "הרגשתי שאני יכול ללכת לאיבוד."

לא פשוט להיות הורים 
הכישלון ההורי להציב גבולות, להקנות ערכים ברורים, לחנך ולגדל את הילד, אינו מאפיין דווקא שכבות סוציו-אקונומיות נמוכות או בעלי השכלה נמוכה. גם אנשים משכילים ואנשים המוכשרים בעבודתם, עשויים "לפשל" מול ילדיהם, משום שמדובר בנטייה אנושית כללית "הרצון להרגיש שאוהבים אותנו". 

הנחיית הורים או "אימון הורים" מאפשרים להורה ללמוד להפעיל סמכות יחד עם ומתוך האהבה הגדולה אל הילד. ההורה לומד כי הפעלת סמכות הורית אינה נוגדת אהבה אלא מאפשרת אהבה. בבית בו יש ערכים ברורים וגבולות ברורים - קל יותר לגדול כילד מאושר ורגוע. עקביות ההורים, יציבות גישתם, ביטחונם בדרכם - מקנים לילד תחושה שיש לו מסגרת בטוחה. במסגרת בטוחה זאת הילד יכול להרשות לעצמו "להיות ילד" והוא מסוגל לגדול ולצמוח בקצב הטבעי לו, בלי להאיץ את התבגרותו.

סמכות הורית ונוכחות הורית
בבתים בהם חסרה סמכות הורית יש והילד ממהר להתבגר, ויש לא מעט בתים בהם הילד חש שהוא הבוגר של הבית.
במקרה מסוים סיפר ילד בן שלוש-עשרה כי הוא מכה את אחיו הקטנים משום שהם צריכים חינוך. הילד הפסיק להכות את אחיו כמעט מייד לאחר שהחל לחוות קשר יותר צמוד עם ההורים ופיקוח תקיף על התנהגותו. בשלב מסוים בהדרכה שנמשכה כשלושה חודשים הוא אמר "קודם לא הבנתי שאוהבים אותי, רק ידעתי שמשהו לא בסדר. עכשיו היחסים יותר טובים."

במקרה אחר סייענו להורים שילדם, נער מקסים בן חמש-עשרה, התחבר לגורמים "מנהיגותיים" שליליים מחוץ לבית. ההורים האוהבים לא התעמתו אתו "מרוב אהבה" והוא פירש זאת כהיעדר אהבה. הנער הצליח לוותר על המשיכה למנהיג בעל העבר הפלילי רק אחרי שהתחיל לחוות את הוריו כנוכחים יותר, חזקים יותר, מתעניינים ועקביים. תגובתו לתשומת-הלב המוקפדת ולפיקוח הצמוד שקיבל הייתה "אני מרגיש שאכפת להם ממני. כן, זה היה חסר לי."

לא פשוט להיות הורים גם טובים וגם אהובים, אבל בהחלט אפשרי.

הנחיית הורים היא משימה חשובה ומורכבת, ואם מתאים לך מקצוע זה אפשר לקרוא פרטים על הקורס לאימון משפחתי בעמוד >  www.my-intuition.com/page28.html

 בברכת אהבה ואושר,
אסתי פישר היים,
מנהלת מרכז אימון iCU