שיעורי לשון עברית: מהם המשקלים? תשובה לתלמיד כתה ז

אחד משורשי התורה הוא העברתה במסורת מדור לדור. מאז מעמד הר סיני בו ניתנה התורה לעם ישראל, כל דור מעביר את התורה אותה קיבל מסיני לדור שאחריו, מאב לבן ומאם לביתה. זהו אחד מבסיסי האמונה, שהתורה אותה אנו לומדים היום עברה מאבות אבותינו לבניהם עד אלינו.

פעמים רבות ישנם יוצרים היוצרים יצירה אחד באופן חד פעמי, אם זה כקישור, ככלי שימושי או תמונה. יצירה היא פעולה, פעולה שמטרתה להביא לתוצר אמנותי ולפעמים שימושי.

דפי צביעה הינם דרך נפלאה ללמד את ילדכם על מועדי ישראל השונים, דפי צביעה הינם "מטלה" מהנה עבוד ילדכם והזדמנות פז בשבילכם לבילוי זמן איכות עם ילדכם בשילוב לימודים מהנים.

אחד הדברים החשובים שאתם יכולים לעשות למען ילדיכם הקטנים, אני מתכוון עוד לפני שהם הולכים לבית ספר, זה להקנות להם ידע ראוי במתמטיקה או במילה פשוטה הרבה יותר- חשבון. האם הם באמת צריכים את הידע שאתם תקנו להם?

ככל שבתי ספר ציבוריים, מתחילים לאבד את טיפות ההערכה האחרונות של ציבור ההורים והחינוך הפרטי, תופס תאוצה רבה יותר ככל שחולף הזמן, כך עולה הצורך בלתת לילדים בגיל תרום בית ספר, עוד עזרה ותמיכה לימודית, כדי שיוכלו להחליק בצורה יותר טובה אל תוך בית הספר.

הכול התחיל עם בני בן החמש המקסים, אשתי ניסתה ללמד אותו קצת תרגילים בחשבון, עוד לפני שהוא הולך לבית ספר, כדי שיהיה לו קצת יותר קל להשתלב בלימודים בבית ספר. אתם בטח מכירים את זה, מסגרת חדשה ומרגשת, יש לילדים מספיק סיבות להיות במטח ולחץ, חשבנו שנוכל לעזור קצת אם נעבוד איתו על תרגילים בחשבון.

משחקי חשבון באים לפתור בעיות הקשורות לאי רצון בקרב ילדים ללמוד חשבון

למה בכלל צריך משחקי חשבון? מה זה בכלל משחקי חשבון? על השאלות האלו אני אנסה לענות הפעם

בעבודת העורך עריכה לשונית של עבודות אקדמיות (דוקטורט, מ.א [תיזה], הצעת מחקר) היא סוגה בפני עצמה. מילות המפתח להצלחת התהליך הן דו-שיח, רגישות לנסיבות המיוחדות (לחץ זמן, דרישות המנחה וגישתו לסטודנט ולעורך שהסטודנט נעזר בו, דרישות הנורמה האקדמית, ולפעמים עוד כמה דבריםI. כמה רמזים לכך מובאים כאן כלשונים בדף לסטודנט שבאתרי החדש SafaYafa.com

לא מזמן היה בפורום תרגום ועריכה של תפוז שרשור קטן שבו הועלו תמיהות וטרוניות על תופעה מרתקת מבחינה בלשנית. ראשית, ברור (זה אינו חידוש) שרבות מההבחנות בין מבנים (צורות) מסורתיים בעבר קשות לציבור, כמעט בגדר גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. החידוש באותו דיון היה שמתברר שרבות מהטעויות האלה אינן צצות באקראי, אלא הפלא ופלא, הן משמשות דווקא לסימון משלב הדיבור כלפי מעלה, כלומר כשהדובר מבקש להדגיש שהוא אינו מדבר בשפת רחוב אלא בשפה גבוהה יחסית, למשל רשמית (נאום הרמטכל, פוליטיקאים וכו?). זה מעניין מאוד

לפני זמן לא רב התפרסמה ב-Ynet תגובית (טוקבק) שאני מביא כאן בדיוק כלשונה, בפסקה אחת, כפי שהייתה כתובה במקור. בשיח המתנהל במאמריי ויותר מזה -- בשדה הרחב שהמאמרים מבקשים להשתייך אליו -- נאבקים על דקויות: הן... הן... או: הן... והן... - זה דיון של מגדל השן. האם יש נקודת חיתוך, ואם כן, איפה היא, שתעביר את הטקסט שלהלן לתחום שעליו נגיד בפשטות: זה לא עובר?

זה המשך לדיון בדבריו של פרופ' גלעד צוקרמן בריאיון לכתבה של עמרי הרצוג (1) שם הוא אומר: העברית והישראלית הן שתי שפות נפרדות לגמרי. כיום מלמדים תנ"ך כאילו הוא כתוב בשפת האם שלנו, אבל זה שקר שהתלמידים מזהים מיד. את התנ"ך חשוב ללמד, אבל כשפה זרה, כמו אנגלית וערבית.(סוף ציטוט) אולי בגלל אילוצי צמצום הריאיון לכתבה אינטרנטית, אולי מחמת שפרופ' צוקרמן לא הבחין בהשלכות המעשיות שיש להצעה כזאת, נשארתי בתחושה שחסרות בטיעון הזה כמה הבחנות נחוצות.

בסוף אוקטובר 08 פרסם עמרי הרצוג ב'הארץ' את המאמר 'עברית בשתי שקל'. הוא פותח פולמוס בין הממליצים על שמירת סדר ותקנים בשימוש בלשון (רחל קבלי, צבי טריגר), בין נאמני התפיסה התיאורית של השפה (=מה שיש זה מה שנכון), ונציגם הססגוני פרופ' גלעד צוקרמן, ובין הערה מהיבט מעודן יותר, של המשוררת ליאת קפלן, על כוחה של פריצת התקנים כשהיא נעשית מתוך ידיעה. סוגיה זו מעניינת אותי מאוד, בייחוד בעבודתי כעורך לשון הנתון במתח התמידי שבין חובת התיקון לחובת השארת הסמכות לכותב. עם זאת, התאכזבתי מהכתבה, ואסביר.

לכאורה כל אדם משכיל ומיומן במידה סבירה אמור לדעת לכתוב בלי 'שגיאות' כתיב ופיסוק. למעשה מצבו של כותב העברית ייחודי, בעיקר בגלל השינויים שהציעה האקדמיה ללשון העברית בשנת תשנ"ו בכללי הפיסוק ו''הכתיב המלא חסר הניקוד''. לכן כיום רוב הטקסטיים המיועדים לאקדמיה, להוצאה לאור ולעיתונות מצריכים עריכה מקצועית.

נשאלתי על הביטוי 'פניו מועדות ל...' ועל חלופות אפשריות לו. הנה כמה דוגמאות מהמקרא:

זהו מאמר מסכם, המכיל כמה מאמרים שפורסמו בעבר, על שאלת תקן ואי-תקן בשיקולי עריכה לשונית. עיקר השאלה היא מהי נקודת החיתוך בין האישור לדחייה של שימושי לשון הנפוצים בפי רוב הדוברים, הנחשבים לבלתי-תקניים ומצריכים תיקון ע"י עורכי לשון. הטיעון הכללי של המאמר מחזיק כ-750 מילים, ואחריו "נספחים" בהיקף של כ-7,800 מילים. אלו ממצאים ספציפיים שעסקתי בהם במאמרים קודמים שפרסמתי בכמה מסגרות, ועתה נראה לי שהעיון הזה הבשיל כך שראוי להעמיד את כל החומרים האלו במסגרת משותפת.