אנימציה

בספרו העוסק באנימציה וז'אנר, מתאר Paul Wells את האנימציה כאמנות שיכולה להיחשב כאחת מהצורות היצירתיות החשובות של המאה העשרים ואחת. אנימציה כגישה ואסתטיקה, מיושמת באספקטים שונים של התרבות הוויזואלית, מסרטים באורך מלא עד לסיטקומים בשעות ה"פריים-טיים". מאנימציה בטלוויזיה, בקולנוע ובאינטרנט לפונקציה בטכנולוגיות תקשורת מתקדמות יותר. אנימציה נמצאת בכל מקום. במשך תקופה ארוכה התייחסו לאנימציה כבידור לילדים, רק בשנים האחרונות החלה ההכרה באנימציה כאמנות, כצורה המכילה יותר ממסורת אמריקאית – כמדיום של התבטאות אוניברסלית המאומץ ברחבי בעולם. מסורת האנימציה האמריקאית שהוגדרה ע"י אולפני "דיסני" כבר ב-1928, קבעה איך אנימציה צריכה להיראות ויצרה סוג של 'גטו' אנימציה. יש גישות מסויימות שמציבות אתגר לפרספקטיבה זו, הרבה חברות הפקה מסביב לעולם מתעקשות להשתמש במסורת האמנותית שלהן בכדי להבדיל עצמן מהצורה האימפריאליסטית האמנותית והתרבותית. אנימציה סינית לדוגמה, מאופיינת ע"י גישה קליגרפית. לאנימציה עמדה חשובה בייצוג תוצאות והשלכות טכנולוגיה חדשה, נושא סבוך הוא מקום האנימציה הממוחשבת ביצירת סרטים.  עידן הסרטים הפוסט-צילומיים הגיע וברור לכל שהאנימציה והאסתטיקה שלה יושפעו מכך. הצלחת Toy Story ב-1995, יצרה אסתטיקה מקצועית של אנימצית מחשב שאישרה את פוטנציאל המדיום. בתנאים של קטגוריות נתפסות כרגע, אנימציה מגיחה כהייבריד שמשתנה כל הזמן. חשוב לציין שהאנימציה תמיד שילבה בתוכה אלמנטים מסויימים של פוסטמודרניזם – הגופים שבה מעולם לא היו קיימים, אך היום יותר מתמיד האנימציה הממוחשבת נשזרת בתוך עולם הפוסטמודרניות עם אשליית תלת-מימד שכמעט גורמת להטלת ספק במציאות ועם תכנים המכילים מודעות עצמית גבוהה.
דמויות מצויירות החל מ-Bugs Bunny ו-Duffy Duck מסדרת המצויירים ,Looney Tunesועד לדמויות הסאטיריות של ה-The Simpsons הן הישגים חשובים אמנותית ותרבותית המהווים רכיב חיוני באיך שאמריקה נצפית ע"י עצמה וע"י אחרים. יש חשיבות לז'אנר האנימציה כברומטר של המצב החברתי שבו הוא נעשה ואשר אותו הוא משקף. אנימציה יכולה לשמש בדיון בשינויים פוליטיים וחברתיים, היא משתנה כל הזמן ומקוטלגת לעתים קרובות בקטגוריה של חתרנות. באנימציה יש יותר חופש יצירתי. המעטפת המתוקה והילדותית מאפשרת להכניס יד ברזל מתחתיה. נעשים דברים בלתי תקינים פוליטית, בזכות הידיעה שמדובר במשהו לא אמיתי. ניתן רק לשער שאם פרומיל ממה שנאמר בקומיקס בכל יום נתון היה נאמר בסרט מפי דמות בשר ודם – האולפן היה טובע במחאות. רוב האנימטורים שיוצרים נחבאים אל הכלים, לא חשובים. כשאתה לא חשוב אתה יכול לעשות המון דברים – הליצן יכול לעשות רבות בחצר המלך. עם זאת גבולות הטעם הטוב נשמרים ככל שמדובר בתקציבים יותר גבוהים.

הוסף תגובה