מנשה לוין זוכה פעמיים פרס טשרניחובסקי

מנשה לוין (1905 – 1981), סופר ומתרגם.

לוין נולד בפולין והחל כבר שם בכתיבה עברית. הוא עלה לארץ ישראל ב-1921 כחלוץ בן העלייה השלישית. הוא הגיע לתל אביב הקטנה והשתלב בחיי הרוח בעיר, ובחוגי הבוהמה. על תקופה זו כתב בשנת 1929 רומן מפתח שהיה גם רומן ביכורים שלו בשם "חולות כחולים".

באחרית דבר לרומן שכתבה פרופ. זיוה שמיר היא מנסה לקשר בין הדמויות בספר לדמויות במציאות סופרים וציירים בתל אביב הקטנה. זהו רומן גנוז של הסופר שראה אור רק לאחר מותו. הרומן נחשב לרומן התל אביבי הראשון, והוא מתאר את לבטיהם של חבורת צעירים אידאליסטים מבני העלייה השלישית.

לוין היה מקורב לחיים נחמן ביאליק לאברהם שלונסקי ולנתן אלתרמן. כמותם, ניסה לחדש את פניה של הספרות העברית, וערך ניסויים בכתיבה סוריאליסטית בספרים כגון "הרקדנית המעופפת" או "שלושה מלאכים מושלגים". כן כתב את הספרים "טחנת מים באביב" ו "מאה לילות ביפו העתיקה", וספר שירה בשם "פתיחה ללילה".

עיקר פרסומו כמתרגם נודע של מיטב יצירות הספרות הקלאסית מצרפתית לעברית. ידוע תרגומו ל"טיסת לילה" של אנטואן דה סנט אקזופרי, וכן ל"הקמיע" של אונורה דה בלזאק הופיע בשנת 1964 בהוצאת עם עובד. כן תרגם את יצירותיו של ז'ורז' אמאדו.

מנשה לוין זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

לוין נפטר בשנת 1981 בתל אביב.