חוק 90/10 בניהול זמן – איך לשרוד את שעת ההתארגנות בבוקר ולהגיע לעבודה מחייך

חוק 90/10 בניהול זמן – איך לשרוד את שעת ההתארגנות בבוקר ולהגיע לעבודה מחייך. 
סיפור אמיתי של בוקר…. זה יכול לקרות גם לכם .

יום חורף. השעה 07:26, הטלפון מצלצל. האשה על הקו (היא כבר בעבודה). אני מתוך שמיכת הפוך עונה לה מההה…. והיא שואלת האם אני יודע מה השעה?
השעון המעורר היה אמור לצלצל בשעה 06:20. השעה 07:26 ואני במיטה עדיין באמצע החלום.  זאת ועוד :  היא מזכירה לי שהילדים צריכים להיות בגנים  עד השעה 08:00 כי היום יש טיול לפרדס והאוטובוסים יוצאים בזמן המתוכנן…..

זה עוד לא קרה לי….. לכבות את השעון ולחזור לישון…. אני….. פרדס….. 08:00    !!@#@#!?? (זה מה שעבר לי במוח באותו רגע) ומי שמכיר אותי יודע כמה אני "יקה"  בנושא זמנים …

באותו הרגע אני חושב איך  כדברי הגששים  "זה ייכנס לתוך זה" או בעברית פשוטה, איך מעבירים את ה "משלוח"  ל "יעד"  עד השעה 08:00, מתארגנים ומגיעים לעבודה…. ו.. לעזאזל יש לי פגישה על הבוקר עם לקוח חשוב במגדל העמק מיד אחר כך…..

אפשרות א' לסיפור:

אני קם עצבני ומאחר, זורק את השעון המעורר מהחלון (שגם הוא יסבול… למה רק אני?), מתקשר לאשתי וצורח עליה שאני מאחר ולמה אני תמיד לבד בבוקר ורץ להעיר את הילדים בצרחות שגם טרזן היה נבהל מהן.
לאחר מכן מוציא לילדים בגדים, ובצרחות קצובות ועקביות מזרז אותם להתלבש, בינתיים מכין קפה, חוטף כוויה ממכונת האספרסו (למה תמיד היא חמה מדי?) וגם הקפה הרותח נשפך על הרצפה….
מצחצחים שיניים, השעה 7:50. "אבא… המשחה חריפה לי". שוב שמתי לילד את המשחה של הגדולים.
זהו… השעה 08:00 נכנסים לאוטו, חוגרים וקדימה… לאחר 2 דקות אני שומע מאחור, אבא שכחת לשים לנו בקבוקי מים קרים וגם לא קיבלנו לחמניות יש לנו טיול היום.  (הם מקבלים לחמניה טריה בכל בוקר), אני כבר חושב על הפרסה הקרובה, אבל נזכר שניתן לרכוש מים גם בקיוסק בדרך לגן, ועל לחמניות נאלץ לוותר היום. למה שתהיה חניה ליד הפיצוציה?, לא נורא זה דקה, נחנה פה רק לרגע. אני רץ, רוכש 2 בקבוקי מים מינרליים במחיר גזילה וחוזר לרכב. מה עושה פה השוטר? למה מגיע לי דוח של 250 ₪ על חניה כפולה? אין לי כח לריב איתו. נשלם את הקנס… נכניס לראשון וקדימה…. אחרי שכמעט הורדתי קשישה חביבה שבסה"כ רצתה לחצות את הכביש (מה יש לה לעשות על מעבר חציה בשעה 08:10?), הגענו לגנים…. מאחרים, רצוצים, עצבניים ועם 250 ₪ פחות בחשבון הבנק.
אני מתקשר לאשה בגאווה רבה לספר לה איך הצלחתי לאחר רק ב-15 דקות והאוטובוסים המתינו לי, והיא טורקת לי את הטלפון.

אז מה הספקנו לעשות בפחות משעה? דוח חניה, מריבה עם האשה, זקנה שכמעט החזירה נשמתה לבורא, ילדים עצבניים ורעבים, זיעה קרה, כוויה ו-5 שנים פחות מהחיים.

אבל, כל זה לא באמת קרה. אני בחרתי באפשרות ב' לסיים את הסיפור וזו האמת לאמיתה:

השעה 07:26. "דונ'ט פאניק יריב", (אני משנן לעצמי את המנטרה עדיין מתוך המיטה). ותוך כדי נזכר בסיפור ששמעתי לא מזמן מלייזי גורדון (קומיקאי, כדורסלן וזמר)…..
איך אפשר לקחת 10% מהיום ואיתו לקלקל את ה-90% הנותרים….

זהו. החלטתי!!!! זה רק עניין של החלטה מושכלת.  זה יהיה הבוקר הכי טוב השבוע!!, הכי טוב השנה!!!.

הילדים יהיו בגן והפגישה תהיה מוצלחת. והכל בחיוך. זה יהיה פרוייקט לפי הספר עם התחלה, אמצע וסוף טוב. לא כועסים, לא נלחצים, לא מתעצבנים ומגיעים לגנים עד 08:00  (הגנים רחוקים מהבית כ-10 דקות נסיעה ברכב)
והדבר הכי גרוע שיקרה זה שנגיע באיחור לגנים ואני אקח את הילדים ברכב שלי לפרדס (כמה רחוק זה כבר יכול להיות?)

לאחר שהערתי את הילדים (עם נשיקה), כינסתי אותם לאסיפת חרום שלא מן המניין והסברתי להם שהשעון פישל (מה פתאום שאבא יקח אחריות) ולא צילצל בזמן והם צריכים לעזור ולכן אנחנו נכנסים היום לספר השיאים של גינס כמתלבשים והמתארגנים המהירים בעולם. ואז שואל אותי יובל (בן 5):  "אבא מה זה גינס ?"  בקול מתוק מדבש … אמרתי לו שאת זה נסביר ברכב בדרך לגן.

10 דקות (ואני די בטוח שזה באמת שיא של גינס) והם לבושים, מצוחצחים ומאורגנים. אני החלטתי לוותר על בגדים רשמיים, ויתרתי על גילוח וחשבתי לחזור הביתה אחרי הפיזור בגנים ולסיים להתארגן (בכל זאת.. אני פישלתי , לא?).

בלי לחמניות הם לא יוצאים מהבית (פק"ל בוקר) – קיבלו לחמניות "טריות" שחוממו במיקרו תוך כדי תהליך ההתלבשות עם חיוך רחב , מעילים ו….לאוטו .

אנחנו באוטו!!!! השעה 07:42 ואני נוהג בצורה נחושה אך זהירה. עוצר לכל תלמיד במשמרות הזהב וגם לנהג המונית הדביל שהחליט לעצור לנוסעים באמצע הכביש, תוך הסבר לילדים על השיא העולמי, על גינס ועל כך שהם מדהימים, מקסימים ונהדרים.

השעה 07:50 ואנחנו בגן. אין חניה. כל ההורים הגיעו יחד. לא נורא נחנה רחוק.

עומר התייצב בגן בשעה 07:56 עם נשיקה גדולה ובשעה 07:59 יובל היה בגן שלו  ואני עם חיוך דבילי של מליון דולר מול הגננת.

נסעתי הביתה, התארגנתי, הכנתי לי את אספרסו קצר- טו-גו והגעתי לפגישה מעולה עם הלקוח , 10 דקות לפני הזמן.

לא רבתי עם האשה, לא הרגתי אף אחד, הילדים מרוצים ואת השוטר אני בכלל לא מכיר.

חברים, זה קורה לרובינו כל בוקר והשאלה היא האם אנחנו מנהלים את הזמן או שהוא מנהל אותנו ?
זכרו!! זה בידינו אם נחליט שהיום יהיה יום יפה. אז היום יהיה יום יפה! 
אם 10% מהזמן שלנו יהרסו לנו את 90% הנותרים, זה יקרה!: תריבו עם האשה, הילדים יאחרו לגן, תגיעו ללקוח באיחור לא מגולחים וגם תחטפו דוח מהשוטר הקרוב אליכם.

יריב ענבר, מדיאטק הייטק