מחשבות שליליות? לא תודה!

רובינו מכירים את התחושה כאשר מחשבות שליליות כובשות את מוחנו ואת דעתנו. לעיתים הדבר מתרחש בתדירות נמוכה אך לעיתים מחשבות אלו מלוות אותנו לאורך זמן ובמקרים קיצוניים יותר, הן עלולות להגיע למצב של מחשבות טורדניות, אשר אינן נותנות לאדם מנוחה. ניתן לומר כי המחשבה היא סוג של מסנן בו אנו משתמשים במטרה לפרש ולתת משמעות למאורעות בחיינו. לפרשנות זו יש השלכות מרחיקות לכת על הפן הרגשי וכפועל יוצא, גם על הדרך בה אנו מחליטים להגיב. במילים אחרות, החשיבה שלנו היא זו הקובעת, לאחר אירוע מסוים, אם אנו נרגיש כעס בלתי נשלט, כעס מתון או להיפך, נרגיש תחושה של רוגע או הקלה.

קיים מודל בשם א.פ.ר.ת, המנסה להתמודד עם סוגית המחשבות השליליות והשפעותיהן על חיינו. מודל זה מניח כי הפרשנות הניתנת לאירוע מסוים, משפיעה על תוצאותיו. שימוש במודל א.פ.ר.ת עשוי לסייע בפרשנות של אירועים, תוך הבנת מרחב הפרשנויות, התגובות ותוצאותיהן.

א – אירוע
פ – פירוש
ר – רגש הנגזר מתוך הפירוש
ת – תגובה הנגזרת מהרגש

לדוגמא:

אירוע: ילד אשר אינו מכין את שיעורי הבית
פירוש: הילד עצלן
רגש: כעס ותחושה של זלזול (המתעורר בקרב צוות המורים)
תגובה: צעקות ועונשים

תוצאה אפשרית: החלפת בתי ספר בתדירות גבוהה או נשירה ממערכת החינוך.

מה היה קורה אילו, לאותו אירוע (ילד אשר אינו מכין את שיעורי הבית), הייתה נתנת פרשנות אחרת, למשל: הימנעות מעשייה הנה תולדה של בעיית קשב וריכוז ודיסגרפיה (לקות למידה הבאה לידי ביטוי בכתיבה לקויה). בעקבות הפירוש החדש, ייתכן והרגש, אשר יעורר הילד בקרב צוות המורים, יהיה רגש של אמפטיה, הבנה וסובלנות. כמו כן, התגובה תשתנה בהתאם, למשל: הענקת יותר תשומת לב לילד ומתן חיזוקים חיובים על כל הישגיו, על ידי צוות מורי בית הספר. תוצאה אפשרית (לאחר מתן הפירוש החדש) תהיה שיפור בהישגיו של הילד בתחום הלימודים ובתחום החברתי.

ריקי קרסון, אחד מבכירי המאמנים בעולם, המציא את המושג: "אילוף שדונים". אך מהו שדון? ע"פ קרסון, "שדון הוא צירוף של קולות הקיימים בתוכנו, המתעצמים במהלך השנים. מהרגע שאנו נולדים, אנו עוברים חוויות שונות ודרך חוויות אלה, אנו מגבשים ומעצבים רעיונות על מי אנו ואיך העולם עובד. התפיסות שאנו מגבשים על העולם נוצרו מתוך חוויות ראשוניות אך במשך הזמן הן איבדו את הקשר עם החוויה והופכות לדעות שלנו על עצמנו ועל הסובבים אותנו. השדון מונע מתוך רצון להשאיר אותנו קטנים ובטוחים – הוא עושה זאת באמצעות פחד, הרעלה, חרטה, טינה, קנאה ועוד שאר הרגשות ומחשבות". "השדון", מסביר קרסון, "משפיע על החיים שלנו מבלי שנרגיש בכך. רוב האנשים לא שמים לב לרוע שהוא יוצר בחיים, כשאחד הביטויים לכך הוא הגוף שלנו. אנו נושמים באופן חלול, סובלים מכאבים באזורים שונים, כמו צוואר וכתפיים, חשים במתח המורגש בחלקים שונים ועוד תסמינים. מדובר בגורם אחד הבא לידי ביטוי במגוון תחפושות ורגשות ואין זה משנה באיזה אופן השדון מופיע – התוצאה אצלו תמיד זהה".**

שיטת ה"עבודה" של ביירון קייטי, מציעה ראייה נוספת למחשבות שלנו. בבסיס השיטה עומדת התובנה שכל הסבל אשר נגרם לנו בחיים, נגרם אך ורק בגלל מחשבות אשר שואפות שהמציאות תהיה שונה מכפי שהיא. "אנחנו חשים סבל רק כאשר אנו מאמינים במחשבות שמתווכחות עם מה שיש. כשההכרה צלולה לגמרי, "מה שיש" הוא מה שאנו רוצים. אם אתם רוצים שהמציאות תהיה שונה מכפי שהיא, עדיף שתנסו ללמד חתול לנבוח – תנסו ותנסו, ובסוף החתול יביט בכם ויגיד: "מיאו". הרצון שהמציאות תהיה שונה הוא חסר-תוחלת. אבל אם תשימו לב, תיווכחו שמחשבות כאלה חולפות במוחכם עשרות פעמים ביום, חלקן הגדול הן מחשבות אוטומטיות. "אנשים צריכים להיות נחמדים יותר", "ילדים צריכים להתנהג יפה", "בעלי, או אשתי, צריכים להסכים איתי", "אני צריכה להיות רזה יותר (או יפה יותר או מצליחה יותר)". מחשבות אלה הן ביטויים שונים לרצון שהמציאות תהיה שונה ממה שהיא. ואז פתאום אנו מוצאים את עצמנו מול התמודדות עם מחשבות טורדניות ומחשבות מטרידות".

"העבודה" מגלה שהדבר, שלדעת אדם פלוני, לא היה צריך לקרות, כן היה צריך לקרות. הוא היה צריך לקרות כי הוא קרה, ושום מחשבות שבעולם לא ישנו זאת. אין זה אומר שעל אותו אדם, למחול על כך או להסכים לכך. ה"עבודה" מלמדת כיצד להתמודד עם מחשבות. פירוש הדבר רק שביכולתנו לראות דברים בלי להתנגד אליהם וללא הבלבול שהמאבק הפנימי שלנו יוצר. איש אינו רוצה שהילדים שלו יחלו, איש אינו רוצה להיות מעורב בתאונת-דרכים, אך כשדברים כאלה קורים, ההתמודדות איתם קשה, אך הוויכוח הנפשי איתם אינו מועיל. לבסוף, טוענת ביירון קייטי, כשמפסיקים להתנגד למציאות, הפעולה נעשית פשוטה, זורמת, נעימה ונטולת פחד.

המסקנה המתבקשת היא שעל מנת להתמודד טוב יותר עם מחשבות שליליות, עלינו למקד את רוב תשומת ליבינו בפרשנות שאנו נותנים למחשבותינו. לשם כך נדרש צורך להרהר על דפוסי חשיבתנו, צורך לחפש ולחקור את מקור המחשבות, צורך לחשוב על זוויות ראייה אחרות, צורך לבדוק על איזה נתונים אנו מבססים את הפרשנויות שלנו וכן, צורך לאתגר את עצמנו עם שאלה כגון: האם תגובותינו הנן פרופורציונאליות לאירוע עצמו? ועוד שאלות דומות נוספות. מסקנה נוספת, ברוח של ביירון קייטי, קשורה לצורך שלנו לחיות "בשלום" עם המחשבות השליליות, ללמוד לתת להן את מקומן וללמוד לא להתווכח איתן. רק כך נוכל להמעיט בערכן ורק כך נוכל לשאוף לחיות את חיינו בדרך מאוזנת ושלמה יותר.

** לקוח מתוך המאמר של ריקי קרסון "באנו שדונים לגרש", אשר פורסם במגזין של לשכת המאמנים "אמנות האימון", דצמבר 2013, גיליון מס. 2.