נערת הכריך והאביר – אגדה למבוגרים

"האביר ונערת הכריך" – אגדה למבוגרים בלבד

פרולוג :

יום בהיר אחד, הביטה סוף כל סוף "נערת הכריך" במראה, ואז גילתה כי התחפושת המשומשת  של פיית חלומות מלאכית, המעופפת כיונת שלום בנועם ותום מפרח לתות, נקרעה. למרבה הזוועה, מבעד  לתחפושת הקרועה, החלה מבצבצת דמותה האמיתית – מכשפה מניפולטיבית בעלת שני ראשים ואף ארוך במיוחד. אפילו ניתוח פלסטי, שנועד לקצרו משמעותית וליצור סימטריה בין נחיריה, היה לשווא. עדיין נראתה ככוכבת עבר מזדקנת.המאמץ להתחזות למי שלא הייתה מעולם  החל לתת בה  סימני עייפות בולטים. אם תרצו לדעת מה התרחש בהמשך, המשיכו לעקוב אחר האגדה…

פרק א' :   " מוטציה דו-ראשית"

היה הייתה לפני לא מעט שנים, משפחה אוסטרו הונגרית שהתגלגלה לארץ הקודש. האב, שהשואה שהתרגשה על עמינו הייתה נר לרגליו, מצא ביכולת הייחודית ל"קורבנות  מקצועית" תחביב מרתק  לשעות הפנאי.   "עשו לי",  "אכלו לי", "שתו לי", "אויה", "אבוי" ושות' בערבון בלתי מוגבל , היו חבריו הטובים ביותר. אפילו האישה השמחה והעליזה בה בחר לאשה,  לא הצליחה לפשוט מעצמה את "מעיל האשמה", שבעלה, "קורבן התמיד", עטה עליה שוב ושוב.

"קורבן התמיד" הפעיל את הסביבה, ודרש טיפול ותשומת לב בלתי פוסקים. אך כמה שקיבל, לא ידע שובע. בעת רעב נהג לרעות בשדות זרים, לפלרטט, לכרכר ולקבל מעט חמצן תוצרת "חוץ לנישואין", ובעיקר הרבה אוויר לבלון האגו.עם השנים, הלכה האשה העליזה והתעייפה מן המשא, כשפקקי הסבלנות והתקווה עפו לה, וכשכוחות הנפש והאהבה, מתו לה , נטשה והלכה לדרכה.

שלוש בנות היו לבני הזוג: על כוכבה המייבב של הבכורה שדעך, עוד יסופר. את עולמה של "אספנית המציאות " הקטנה שהיה עולם יפה, זרוע נרקיסים ורקפות, אפשר רק לצייר. ולכן תתחיל האגדה, בסיפורה הטרגי במיוחד – של הבת האמצעית, "ילדת הסנדוויץ'", המכונה בשל הקפדתה על ענייני תרבות ונועם,  "נערת הכריך".את הסיפור רצוי לספר לאור נרות כשמקהלה של חזנים ואנשי דת מתחזים עומדת מן הצד ומחזקת ב"אמן" שובר כוסות בשני קולות לפחות –  על פי מיטב המסורת של הטרגדיה היוונית .  רצוי – אך לא חובה !

כידוע, לא קל להיות "נערת כריך". כל הזמן באמצע – בין הפטיש והסדן. קשה לייצר זהות עצמית וביטחון אמיתי. ואם בנוסף, את, איך לומר… לא ממש קונפיטורה, אלא סוג של ממרח סתמי, עם שיניים בולטות של שפן , על אחת כמה וכמה.  אבל, כשקשה בחיים – קל באימונים! [הכוונה באימונים של אחרים!] קל אף יותר לנדוד למחוזות רחוקים  בהם הסיכוי "להיות שווה משהו" מצית את הדימיון. 

הקשר הבלתי פתור עם האב, "קורבן התמיד", והפרידה בין ההורים, הגדיל את הצורך האנושי של "נערת הכריך"  להיות שייכת , להיות חלק "ממשפחה", ולחבר בין ההורים שבה.  כך פצעי הילדות יצרו אישיות מפוצלת המכילה "תאומות סיאמיות בלתי זהות" – התאומה האחת, ניסתה  באופן די נואש להתחבב על הזולת : להתחנף, לחייך ולצחקק חליפות, לעשות הכול "באהבה", למען יגידו בגת, יספרו בחוצות אשקלון, לברבר בלי הפסק , לחפש חברים חדשים, לקנות מתנות ובעיקר להשתייך ל"יחידה",  כדי לקבל "מדים, דרגה וגאווה." בו זמנית סבלה התאומה השנייה ממחלה כרונית חשוכת מרפא, הקרויה על שם ממציאה, פרופסור "הלל את עצמך", ומוכרת יותר בשמה המסחרי, "מגלומניה". תסמיני המחלה כללו בין היתר : חולשה למותגים, לובשי מדים, בעלי ממון או בעלי מעמד וצורך בלתי נדלה לתקן ולאמן "קורבנות תמיד". הקושי הגדול יותר שיצרה המחלה היה, חוסר אוויר קבוע בבלון האגו.

בדומה לצריכת הדם הבלתי יודעת שובע של הקולגות הערפדים, גם צרכני האוויר למילוי  בלון האגו נוהגים להשיגו בדרכים מתוחכמות ותמיד על חשבון אחרים. גם "נערת הכריך" מילאה את מתקני האגו שלה בדרכים שונות ומשונות, ובעיקר על ידי הצעות לשמש מדריכת טיולים, מזכירה ומזקירה לעת מצוא,  בהתנדבות כמובן, אך לא פחות, על ידי ביקורת, ייעול, יעוץ ארגוני, אימון ועוד. צדקנותה הבלתי מעורערת, אפשרה לה לתבוע  זכות היסטורית להימנות על ל"ז צדיקים, בעלי המונופול על אדמות האמת, היושר והצדק, בערכים מוחלטים. תאומה זו גם השקיעה במקביל, מאמץ רב כדי להיראות ולהיתפש  תרבותית, נעימת הליכות, רצינית, כזו הנחשבת ל"קוראת ספרים" ודופקת שעון ב"מפגשים תרבותיים וקונצרטים". בקיצור, הפיצול יצר מוטציה בעלת שני ראשים, נוסח – "ספרנית ביום – יונה בלילה".

כדי לחבר בין התאומות שלא הפסיקו לברבר ולריב על המרחב, כדי להשיג לעצמן מקום גדול יותר ובעיקר כדי להסוות את היותה מוטציה בעלת שני ראשים, רכשה לעצמה "נערת הכריך" תחפושת אולטימטיבית ומסכה, שכללו את הפריטים הבאים: "חיוך פסיבי תמים ומתחנף מס' 9", "הבעת שאנטי חולמנית ורגועה", "משפטי מפתח" [כגון: "אתה גבר-גבר, חזק…", "הלוואי שתוכל לעזור לי", וכמובן מספר מנטרות נוספות, שהיו במבצע  – שתיים פלוס אחת : "פגעת בי, דפקת את פקידת הקבלה אז אתנקם עם החבר הכי טוב שלך, ו…. תשלם [כ .ס .ף] כל החיים", "אני בסיאסטה נחה ואוספת אנרגיות", "אני מפדלת" ובעיקר, "למה לעבוד קשה, כשהמסחטה הרגשית שלי מייצרת כסף קל למטרות בילוי והתפננות?" הרי  מישהו בסוף תמיד אשם ו"צריך לשלם עלי" .  כך באסטרטגיה עשויה היטב החשבון בגין רכישותיה, כמו גם כל יתר החשבונות,  נשלחים- כמובן -בסופו של יום, ל"שולמן"  תורן כלשהו, שחש לרגע קט – "אביר גיבור המציל עלמת חן במצוקה", ומוכן לשלם על התחושה הנעלה בפפלמוס .

פרק ב':" האביר דה לה מהבולה"

שעשועיה של "נערת הכריך", הסתיימו יום אחד בהריון לא מתוכנן. ואז, ממש כמו באגדות, זימן הגורל העיוור אל חייה, אביר ספרדי על סוס לבן, שהרחיק אותה מעמה ומולדתה ונטל אותה רחוק אל אדמות דרום אמריקה. שם, על אדמת הניכר, האביר "דה לה מהבולה"  ו"נערת הכריך" הכשירו כל שרץ, והקימו את משפחתם.

החיים על אדמות הניכר היו יפים. "נערת הכריך" התנדנדה רוב הזמן בעצלנות והתפנקות על הערסל וצפתה במשרתים המנקים את הבית ומגדלים את ילדיה, ובאביר, בעלה, העמל על שימור האימפריה הספרדית. התנהלות זו הייתה נוחה בתכלית, אך יצרה שעמום מתגבר.  כשהאביר "דה לה מהבולה", השתעמם אנושות , חזרה ההיסטוריה על עצמה. בדיוק כמו אביה, הוא החל לרעות בשדות זרים, לפלרטט, לכרכר ולקבל מעט עניין תוצרת "חוץ לנישואין".  בשלב מסוים, כשרצה קצת חופשה מהמאמץ של נשיאת "נערת הכריך" על גבו, נח מעט בין זרועותיה וחמוקיה של עלמת חן עצמאית וחרוצה שעבדה בכפר נופש ייחודי ששימש את ברוני הסמים באיזור . אותה לא צריך היה להציל. היא הייתה אישה בכל גופה ונפשה שלמה ויודעת מה ואת מי היא רוצה .   הרומן הסוער, שכלל מפגשים לוהטים התנהל זמן רב מתחת לאפה הארוך של "נערת הכריך". מחלת המגלומניה שלה  גרמה לה לעיוורון מוחלט. לכן , משיצא המרצע של האביר מהשק הזוהר של פלגשו  ו"נערת הכריך" החלה להבין את שהתרחש מתחת לאפה, היה מפח נפשה קשה מנשוא.   אך הפלא ופלא, לכל מחלה יש גם יתרונות. כך גם למחלת המגלומניה. "הרי אני הבובה שלו", היא אמרה לעצמה, "לא יתכן שיוותר עלי" הוסיפה, "לא ניתן להשוות ביני לבין "קרלה בצ'יצ'י", העובדת הבזויה מכפר הנופש . היא בכלל לא ברמה שלי." המשיכה לתדלק את מתקני האגו, באוויר מזוקק נטול אוקטן. אך אז גמלה בליבה ההחלטה: "זו תהיה נקמה כואבת! ואז, כשיחוש את כאבי, ישוב כמו כלבלב אל זרועותיי."

 

כך, בתוכנית מניפולטיבית בתכלית, החלה "נערת הכריך" להיפגש באופן בלתי מוסתר, למטרות מין מזדמן, עם חברו הטוב של האביר, הרוזן "קרלו בטטה". המפגשים התרבו, אך נראה היה שהאביר "דה לה מהבולה", לא ממש מצטער על כך ש"קרלו בטטה", חברו הטוב, סוחב במקומו ,על גבו, את מטעניה של "נערת הכריך". זה דווקא עשה את הייאוש הרבה יותר נוח והותיר לו זמן פנוי לקרלה, פטרישה וייתר עלמות החן, שלא ביקשו ל"תפוס טרמפ" על מסילות חייו, כפי שעשתה "נערת הכריך".

"נערת" הכריך הייתה מאוד מתוסכלת ומבולבלת. כך בטעות שכחה לקחת גלולה והרתה לרוזן "קרלו בטטה". כדי לטשטש עקבות, עשתה בו זמנית גם את בעלה האביר, "דה לה מהבולה", וכשנולד בן הזקונים, סברו כולם כי אכן מדובר בבנו של האביר.

כעבור מספר שנים, הצליח האביר "דה לה מהבולה", להשתחרר מלפיתתה של "נערת הכריך", אף שנאלץ לשלם עבור החופש שביקש לעצמו מחיר יקר ותשלומים חודשיים עד אחרית ימיו.  "נערת הכריך" שבה לארצה ומולדתה עם שני ילדיה. הייתה זו התחלה חדשה אך המשך כואב של מחלת המגלומניה הכרונית שלה שרק החריפה. "נערת הכריך"  נהגה לספר לעצמה ולכל סביבתה סיפורים מגלומניים אודות חייה, וחמור מכך – החלה להאמין בסיפורים אלה ולבנות לעצמה מציאות מן האגדות. הימים חלפו המציאות הכתה שוב ושוב ואז –  כשנתיים לאחר ששבה "נערת הכריך" לביתה, התרחש הנס – עת צעדה לכיוון הצומת למצוא קצת עבודה, או סתם להתאמן, נתקלה בבעל ממון ומעמד, בעל משפחה פנוי פיזית, אך ממש, אבל ממש, לא פנוי רגשית…העניין שגילה בה היה מזערי ואיך לומר ממש לא אקלוסיבי. 

                                           פרק ג':  " מי פנוי בארלוזרוב…?"

"נערת הכריך" הכינה תוכנית פעולה מרתקת כדי לפנות לעצמה  את האביר החדש שניסתה לצוד. כמי שהכירה היטב מידיעה אישית לגמרי, וללא כל צורך בחבר פלא-פוני, את נטייתם של האבירים להשוות  בשירותים את אורך החרבות  לפני השבתן לנדנן , ידעה היטב שהדרך ל"כיבוש היעד המבוצר" עוברת קודם כל דרך החרב ותחושת הערך של האביר ,  ואף פעם לא דרך השכל . היא גם האמינה , שתחת השפעת זריקת הטשטוש , די בדקירה  אחת קטנה , בנקודה רגישה שנותרה חשופה מתחת לשריון ו….. שרביט השליטה יהיה  בידיה.

כך או כך יש לזכור כי גם בארץ הקודש ל"נערת הכריך " היה ועדיין , המון זמן פנוי  להתבטל ולהתפנן.

כדי להפיג את הריקנות , השעמום והתסכול נתנה עיניים תאוותניות בבעלי דרגות לובשי מדים כי הצבא צועד על חרבו . שחקה  איתם ועם עצמה משחקים של "כסאות מוסיקאליים" ובלתה ימים שלמים מול המחשב תוך שהיא מנהלת חיי אהבה וירטואליים מקבילים וסוערים עם כל עם ישראל , אשתו וילדיו .במסגרת זו היא הרימה את קובי מדי פעם  ושחררה שוב ושוב את שוקי. 

מפעם לפעם , כדי לא להתייבש קינחה את הפנטזיות בחרב של ממש במסגרת "אימון שטח רטוב" בתום כל אימון מיהרה לחזור ולהתנדנד בערסל כדי לאסוף אנרגיות לאימון הבא.  לאורך כל התקופה , כפי שהורגלה כל חייה "שולמן – תמיד שילם" .    ואכן ,ה"אביר דה לה מהבולה" סיפק  את הסחורה ודאג לתזרים המזומנים שלה בתום לב . עם זאת , בינו לבין עצמו היה לו אינטרס מובהק: החשש מפני  שובה של ה"ג'ין" , "נערת הכריך"  המשיך לקנן בו . הוא היה מוכן לכל הסדר ודרישה , העיקר שזו לא תשוב להתעלק על צווארו שם על אדמות דרום אמריקה. ה"אביר דה לה מהבולה " גם יכול היה להרשות לעצמו לשלם את המחיר . הוא היה אביר אמיד במיוחד . על אדמות הניכר המשיך לנהל את בתי הקזינו וההימורים שלו, מפעל התחתונים  ויתר עסקיו המשגשגים. את חיי האהבה שלו מילאו בתורנות כמה עלמות חן נאות מראה ,שביקשו להעביר איתו זמן בנעימים ותו לא. לכן גם הסכים "האביר דה לה מהבולה" ,  לשלם  בלי הגבלה את כל הוצאותיהם של שני בניה של "נערת הכריך" , שהוכרו כבניו ,אף שהחרב האישית שלו לא תמיד הייתה במעל . 

בזמנה הפנוי אכלה "נערת הכריך" המון תותים אדמדמים  והתאמנה בלהתנדנד על הערסל, הפעם בארץ הקודש . משגילתה "נערת הכריך" כי לתות הארצישראלי  ניתן גם להוסיף שמנת ,לא ידעה את עצמה מרוב שמחה. כטוב ליבה בתות , היא פצחה במסע קניות ושיפוצים: הוסיפה לתחפושת שרוולי בלוזון אופנתיים,  רכשה מסכה משודרגת ואף הקדישה את גופה למדע של  חבורת "דוקטור פלסטיק ". גם לחבורה זו התגנבה בתחבולות ומשחקים חברתיים . הכל  על מנת להשיג הנחה. היא הרי ידעה שלמקצה השיפוצים בו רצתה לפצוח היה צריך ליווי בנקאי שלא לומר משכנתא לכל החיים. 

שם במרכז  הרפואי על שם "שרולטה דה נופל לה " הרימה  "נערת הכריך" את חלקיה ,שכוח הכבידה החל לתת בהם את אותות הזמן.במסגרת השיפוץ  בחרה לעצמה חזה חדש , אף חדש, סנטר , עצמות לחיים ואפילו סט שלם של שיניים.גם  את ה"חיוך הפסיבי התמים והמתחנף מס' 9"  שדרגה למודל חדש, לאחר שחשה כי חסר לה מספר.   כשחשה מוכנה לצאת ולהציע מרכולתה בשוק , רכשה את המדריך " מי פנוי בארלוזרוב?" פתחה ישר בפרק ז' : " 1001 בעלי ממון/תפקיד/מעמד ועוד" , והחלה מחייגת באופן רנדומאלי ולהציע בשלב ראשון את שירותיה המקצועיים, לשדרוג חיי התרבות והחברה של הלבבות הבודדים.

" חשובות לכם התוצאות של עצמכם?" שאלה  ובלי להמתין לתשובה מיהרה  להשיב :" גם לי" ואז תוך שהיא מנצלת את גורם ההפתעה פצחה בשירת הים וההלל של עצמה : "אני… ואני…. ואני ….. " .כך בטראנס מגלומני  לאו בר כיבוש לצלילי תופי טמטם אינדיאניים רועמים , התהדרה ביכולת פנומנאלית של שיווק ישיר וניסתה את מזלה בחיוג חוזר לכל 1001 בעלי הממון /התפקיד/ המעמד והחרב .

"נערת הכריך", שיווקה ישיר אך  נאלצה להתמודד עם 1000 תשובות שליליות עד שכאמור התרחש הנס עליו התבשרנו בפרק הקודם.   כשהתברר לה שה"אביר העיוור" ,חש בודד – קפצה על המציאה כמוצאת שלל רב. גם העובדה שהוא  לא ממש פנוי ולמעשה ממש חושק באקסית המיתולוגית שלו, לא הפריעה לה . "נערת הכריך "  נכנסה למשחק אסטרטגי מרתק. הצליבה אצבעות קרצה לעצמה ,ופתחה במסע השיווק הישיר שלה. "אני אלופה במיתוג ושיווק ישיר" הבטיחה לאביר , "אני נשבעת בשתלי הסיליקון שהותקנו בישבני כי אסייע לך להשיב אל ארמונך את הנסיכה האובדת , ו "לאסי- שוב תשוב אליך, אמן כן יהי רצון. אני וחבורת החזנים המזמרת שלי כולל להקת המתופפים שלי עוד נשירה  "שישו ושימחו בשמחתך",  אין ספק שעוד תרצה לתרום תרומתך הנדיבה לאתר תהילים שלנו." סיימה היא שבה למקצה נוסף ל"דוקטור פלסטיק" מסרה לו את תמונתה של האקסית המיתולוגית של ה"אביר העיוור" אותה הסירה בדרכי כחש   מעל מיטתו ובקשה ממנו :"תעשה אותי – והפעם שאצא בול כמוה!" 

ה"אביר העיוור" האמין בכנות הבטחותיה , נהה אחר מתק שפתיה . משהיה זקוק בעת הזו לחום, תשומת לב והקשבה נכנס למשחק כ"שותף" בלי לדעת שהוא  למעשה "הברווז במטווח" .

                                     פרק ד': "כבוד, גאווה ודעה קדומה"

"נערת הכריך" נעצה ברעבתנות שיניים בולטות ורעילות ב"אביר העיוור " והחלה ללעוס, תוך כדי העלאת גירה וליקוק שפתי הסיליקון המנופחות, עליהן שקדה. בהמשך אף  ערכה בירור מקומי באמצעות כמה ממרגליה, לובשי המדים והדרגות.  כהרגלה, עשתה שימוש בכלים המשומשים, אך היעילים ביותר כשבאבירים מדובר: "הלוואי… הלוואי … שתוכלו לעזור לי…" התחנחנה, "וואי, אתה מה זה חזק…ממש גבר גבר…" התפנקה והתפתלה סביב החרבות. והאבירים, סיפקו גם סיפקו את הסחורה. תרתי משמע.. בתוך זמן קצר אספה "נערת הכריך" מודיעין מלא על  ה"אביר העיוור", משפחתו, אונו (ובעיקר הונו). רשת הריגול המקומית סיפקה את  מוצרי היסוד עימם בנתה "נערת הכריך" את אסטרטגיית הכיבוש. האבירים פעלו במרץ, כי ידעו היטב ש"נערת הכריך" משלמת תמיד, במטבע הכי עתיק בעולם ולא מבקשת בלעדיות ממי שאינו בעל ממון . גם כשהיה המידע הכולל צרור בידה, לא ידעה"נערת הכריך" שובע. "דע מאיפה באת ולאן אתה הולך", דרשה. "אכן, יפה דרש מי שדרש, אך איך אדע לאן הולך ה"אביר העיוור" אם לא אבחן מקרוב את מהלכיו?" היא חששה. לפיכך, ליתר ביטחון, שתלה באזור כמה עצי אשל, ברוש וארז, עליהם הוקמו נקודות תצפית, בכדי לבלוש און-ליין אחר המתרחש ולעקוב כיצד מתקדמת תוכניתה הזדונית.

מפה לשם, גילתה לשמחתה המופגנת כי ה"אביר העיוור" היה אכן אחד האבירים המתאימים בתבל לתוכניותיה הזדוניות  הוא נחשב לאביר חריג בדורותיו. כזה שרק נראה חזק אבל בפנים הילד שבו דרש ניפוח אגו סדיר ותחושת ערך , זהות ושייכות שלא הייתה לו . את פצעי הנפש הללו ש"נערת הכריך" נשאה בעצמה היא הכירה  והמזימה נראתה לה ברת ביצוע וקלה מתמיד. 

בתקופה בה נחתה "נערת הכריך" על מסלול חייו, ה"אביר העיוור " סבל מגעגוע לאקסית המיתולוגית ורצון עז להשיבה לארמונם, פיעם בלבו. האקסית שמשה עבורו מעין דמות אם ואחות שלא היו לו והוא התקשה להיפרד."נערת הכריך" זיהתה את צרכיו של ה"אביר העיוור"  וידעה בדיוק מה צריך למכור לו . זמן מצוין להתחיל את ההצגה, קרצה לעצמה "נערת הכריך", תוך שהיא מיטבה את תחפושתה ומהדקת את שתלי הסיליקון. "שואו-טיים", הלהיבה את עצמה. "אין עליך בובה, את נהדרת. את עושה את זה כמו גדולה. את ענקית, בובה. את משהו, בובה.." כאשר חשה כי בלון האגו נפוח דיו, נכנסה למכונית  הקטנה והעכברית שלה, הביטה בפנסיה המעפעפים ונשבעה לה שזה רק עניין של זמן והדלעת תהפוך למרכבה.  מאחר ו"נערת הכריך" הייתה למעשה מוטציה דו-ראשית, היא לא התקשתה במיוחד לומר דבר והיפוכו, לחנך ולפנק בו זמנית, כשהיא עוטה את אותו "חיוך מס' 9"  הזכור לטוב, זקפה זנב, פתחה מקור ויצאה להסתער על המטרה הנייחת, שלא חשדה כלל ועיקר במניעיה האפלים.

כבר במפגש הראשון שקיימה עם ה"אביר העיוור", פתחה באסטרטגיית "ריטוש הזהות העצמית",  שלמדה מאנשי הצבא והמדים עימם השתעשעה לא מעט. כך מן ההריסות של ה"אביר העיוור" היא תבנה לעצמה מחדש את המריונטה שתרקוד לפי צלילי חמת החלילים שלה, שהוטמן עמוק בין הפרת לחידקל. במקרה חירום בו ישמעו צפירות עולות ויורדות תכננה לחלל בו זמנית  בכל החלילים, ללא סיוע מרחבי, עד שיפלו חומות יריחו.

"אומרים עליך בשכונה שאתה אביר ליגה ז' '" היא פתחה בכובד ראש מעושה  על מנת לטעת בו תחושת אשם יוקדת על האופן בו הוא נתפש בעיני הסביבה. "לפחות מוכרת פרחים אחת בשוק טוענת, כי תמורת שיווק זרי פרחים דרשת ממנה טובות הנאה מיניות, ויש גם כאלה שטוענים שאתה חובב חמאה ומוצרי חלב שלא כדרך הטבע …" המשיכה להפליא בשפע רכילויות, לכאורה, שהעלתה בחכתה .  "אני לעומת זאת, נוח איש צדיק בדורותיו," הוסיפה. "עשו לי, שתו לי, ונקמתי בו עם החבר שלו ואני… ואני..ואני…" שקעה בעוד אחד מהתקפי האפילפסיה המגלומניים הבלתי נשלטים שלה, רק בכדי לתת ל"אביר העיוור" תחושה של "איזה מזל שמצאת  אותי".   ואם לא די בכך, המשיכה, "הקשבתי לדיסק של הבת שלך.. פחחחח.. לא ממש זמרת גדולה. לעומת זאת, אתה צריך לשמוע איך הבן שלי רוקד בלט , חבל על הזמן. הבן שלך רק סמל בצבא  ?  פחחחח… לא נחשב. שלי לעומת זאת קצין –  זו גאווה!" ואז עברה לנקודה הרגישה והכואבת, באכזריות מניפולטיבית מתוכננת היטב: "האקסית שלך, מה זה יפה! משהו! חבל שזרקה אותך ותפסה את הגרוש הכי שווה בשוק., מה ?   זרקה אותך, מה? טוב, איזה מזל שהגעתי. אני בסך הכול מרימה את מה שהיא זרקה. חחחחח…" וכך המשיכה לטפטף ארס ורעל על אוזניו של ה"אביר העיוור",  כדי לרטש ולנתץ את שאריות כבודו העצמי וגאוותו. ואז, כשחש חסר אונים, בודד, נטוש וחסר כל ערך, מיהרה לנפח את החזה המסולקן שבמקרה הכינה מראש, ואמרה: "לא נורא. אל תדאג. אני לא מקשיבה למה שאומרים  בשכונה. ממש לא מעניין אותי מה אומרים עליך, אני אשפוט אותך בעצמי ואחליט אם אתה ראוי לקשר עימי אם לאו. מהיום, אני ורק אני, אהיה הבובה שלך ומדריכת הטיולים הקסומה שלך, ממטולה עד אילת כולל ים המלח ועין גדי. צריך להיות ברור, על משמעת אין ויכוח! כשתקבל ממני צו 8, תצטרך לצאת איתי למפגשים תרבותיים, כולל קונצרטים משמימים. אקנה לך ספרי קריאה ואבחן את ידיעותיך. יומני קריאה חובה. אלמד אותך ליהנות מהשוואת חרבות בשירותים, לזקוף כתפיים, לנפח חזה,  אקנה לך חגורות עור למכנסיים ואפילו כמה חולצות ראויות, ממותגות, ובעיקר אצייד אותך בכדורים צמחיים להגברת האון.  תוך זמן קצר תהפוך לגבר גבר."

משראתה "נערת הכריך"  ש "האביר העיוור" לא ממש מתלהב, למרות ההבטחות,  מהרה להוסיף: "רק כך, ואת זה אני מבטיחה לך, האקסית המיתולוגית תמהר לשוב לארמונכם בריצה."  תוך שהיא קורצת  לעצמה בסתר, המשיכה במתק שפתיים מעושה: "ובקשר לילדים שלך, חשוב מאוד זמן איכות בין חמוקיי, תביא אותם ונלמד אותם יחדיו פרקים נבחרים ב"קמא-סוטרה". הם לא מעריכים אותך מספיק. אתה מוכרח לדרוש מכולם יותר כבוד להתבונן בגאווה על מעשה ידיך להתפאר. אשמש לך דוגמה לכל אורך הדרך. תבין, אני כבר השקעתי והילדים שלי, כמו גם האקס שלי, כבר מאומנים  בזה. לכן הם סרים למרותי, ודי בצקצוק שפתיים. עכשיו התור שלך. רק כך הם יעריכו אותך יותר." הבטיחה כשהיא מסווה את כוונותיה הזדוניות ועוטפת אותן בצלופן ורדרד, שרשרושו מסתיר את הרעל הרוחש.

ה"אביר העיוור" הבין שזו "ברירת המחדל" היחידה להשיג את מטרותיו, וכשלבו מלא אמונה בכוונותיה  הטובות, החל לגלוש בלי משים אל תוך הרשת שטוותה לו  "נערת-הכריך".

התוצאות לא אחרו לבוא…

הוסף תגובה