על אהבה, התאהבות ומה שביניהם – ד"ר ירון זיו

 מה פירוש המילה לאהוב? איך אני יודע שאני באמת אוהב? איך אני יודע להבחין בין אהבה והתאהבות? 
את האבחנה בין שתי המילים הללו למדתי ממטופל שלי איש הי טק משכיל, גרוש בן 42  אשר היה במרכת יחסים עם חברתו מזה כשנה וחצי והיא באופן טבעי ציפתה למיסוד המערכת בינהם. כאשר היא "לחצה" עליו ואמרה: הגיע זמן שתחליט או שממסדים את המערכת הזו או שנפרדים היו נלחץ מאד והגיע אלי לשיחת אימון ופתח במילים הבאות: ירון היא בחורה מקסימה באמת יש בה את כל הטוב  אני אוהב אותה אך אני לא מאוהב בה, אני נוסע הרבה פעמים לחו"ל וחשבתי שיהיו לי את הפרפרים האלו בבטן, את ההתרגשות, את הגעגוע ולא כך היה הדבר אז אולי זה לא זה?. 
זו היתה שיחה בה האבחנה בין אוהב ומאוהב היתה מאד בולטת.- אז מה באמת ההבדל? איך יודעים להבדיל בין לאהוב ובין להיות מאוהב ? באנגלית יש מילה אחת שעושה את כל ההבדל to love לבין to fall in love כנראה שאין זה מקרי שהמילה הנוספת עושה את כל ההבדל to fall פירושו ליפול וזה באמת  מה שקורה בהתאהבות. לא האהבה היא עוורת אלא ההתאהבות היא עוורת כי בהתאהבות מופעלים כל ההורמונים שזהים דרך אגב במיקומם במוח למקום במוח בו מופרשים ההורמונים בזמן התמכרות , שם בזמנים האלה אנחנו "עוורים" אנו לא רוצים לשמוע שום ביקורת על הפרטנר שלנו אנחנו בהתרגשויות בלתי פוסקות אנחנו לא עייפים, זוכרים? את הפרפרים האלו בבטן? את הצורך להתקשר ולשלוח מסרונים כל דקה וחצי באותו רגע לא קיים דבר אחר בעולם חוץ ממך וממני. בהתאהבות אנחנו בדיאלוג אמיתי לא עם בן/בת הזוג שלנו אלא עם הפנטזיות המושלכות על בן/בת הזוג שלנו כך שבעצם האינטראקציה היא עם עצמנו כי הפנטזיות הן שלנו והן מושלכות על הפרטנר שלנו וכן ההתאהבות היא הכרחית אך היא זמנית בלבד מלאה באנרגיה ,עוצמתית, דרמטית, אך זמנית כי כדי שתתרחש ההתאהבות ,חייבת לבוא הכחשה טוטאלית של המציאות התחברות טוטאלית אל הפנטזיה (אם מישהוי היה מכיר פרטנר עתידי והיה יודע/ת עליו/ה את כל המינוסים שלו/שלה מהתחלה כנראה אף אחד מאיתנו לא היה יוצר מערכת יחסים. אך דווקא מכיון שאנחנו בהכחשת המציאות ופעולה דרך הפנטזיה יכולה ההתרגשות המקסימה הזו להגיע, הפרפרים האלו, העיניים הבורקות והתשוקה הסוערת הזו להתקיים.

ואז מגיע המפץ הגדול "הגירוש מגן העדן" כאשר מתחילם לבנות מערכת יחסים וללמוד להכיר מקרוב זה את זו – או אז מתחילה המציאות לחלחל פנימה והפער בין הפנטזיה ובין המציאות מתחיל להיות מורגש ונוכח- "זה ממש לא מה שחשבתי שיהיה" " הקסם הגדול הזה התפוגג לי" ברגע זה של צומת דרכים כאשר הפער הראשוני בין מה שדמיינתי לבין מה שאני פוגש הופך להיות נוכח יותר ברגע זה מגיעה החלטה עמוקה ומשמעותית: האם חותכים ומחפשים מישהו/י אחר? או נשארים ומתחילים לעבוד על מערכת היחסים הזוגית אשר נמצאת בתחילת דרכה.
אם הדלתא בין הפנטזיה והמציאות היא גדולה מאד בד"כ יבוא המשפט: אנחנו נראה לא מתאימים – זה לא זה, אך אם הדלתא היא קטנה יחסית בד"כ מגיעה ההחלטה להמשיך. (בנקודה זו לאנשיפ פרפקציונסטים מאד קשה כי עבורם הפרטנר העתידי חייב להיות קרוב כמעט טוטאלית ל"רשימת המכולת האלוהית והמלאכית": איתה הם מסתובבים בראש חוץ מהעובדה הקטנה שהם שוכחים -שאולי הפרטנר שלהם מסתובב/ת עם רשימה דומה – ומה לעשות גם הם עד כמה שזה יראה מוזר גם הם אינם מושלמים כי הם לא מלאכים ונצרו רק בצלמו…) באם אחרי הדלתא הראשונית קיימת החלטה לבנות מערכת יחסים או אז מתחילה להבנות האהבה!!! כי אהבה היא אינה רגש!!!  אהבה היא הוויה שהיא הרבה יותר גדולה מרגש. רגש הינו אנרגיה אשר מופיעה כדי להתבטא ולהתפוגג כמו כעס ,עצב, שמחה אהבה אינה מתנהגת כך היא אינה מופיעה כדי להתבטא וכדי להתפוגג -קתרזיס כך זה נקרא בעגה המקצועית.אהבה מתנהגת שונה ולכן אני יכול לאהוב ולהיפגע, לאהוב ולכעוס לאהוב ולהיות עצוב הכעס הוא זמני העצב הוא זמני האהבה לא. כי האהבה אינה רגש האהבה היא הוויה.

אז מהי אהבה? האהבה היא יכולת קבלת היש והאין ללא שיפוט וביקורת. אהבה היא הנכונות להתעניין ,להשקיע לתת מעצמך מבלי התובענות לקבל מייד בחזרה ,נתינה לא לשם קבלה, אלא נתינה לשם הנתינה. כי אכפת כי האדם השני משמעותי ורצוי. באהבה מתנהל מרחב פתוח ללא ביקורת בין היש והאין כשאהבה קיימת נוצרת יכולת ההכלה לקבל את מה שאין כחלק מהיש  דהיינו גם כשקיימים חלקים בהתנהגות שקשה לי איתם כשאני אוהב אני לומד להשלים ולקבל אותם כחלק מהוויה של האדם עצמו ומצפה באופן טבעי שאותו תהליך יקרה כלפי ע"י הפרטנר שלי. וכאן מגיע הפאנץ ליין של כל המיני הרצאה הזו. כדי שאני אוכל לקבל את הפרטנר שלי כמו שהוא את היש והאין כחלק בלתי נפרד מהווית הקבלת והאהבה אותו/ה אני חייב לאהוב את עצמי ,דהיינו לקבל את עצמי כמו שאני לקבל את היש והאין שבתוכי ולתת לשניהם מקום של כבוד רק כשאני מקבל אותי כמו שאני אין לי צורך לתבוע את ההשלמה של האין מהפרטנר שלי ועל ידי כך להיהפך לתובעני וחונק ע"י הציפיה שלי שהוא/היא תשלים אותי.  
באהבה אני בא ממקום של מלא לפגוש מלא אחר ולא חסר שפוגש חסר מפגש כזה הוא מפגש של תלות חונקת ומאיימת שהיא הפוכה מאהבה בא מתקיים המרחב לכל אחד להיות הוא מבלי הצורך לשנות. כאשר אני לוחץ על הפרטנר לשנות את התנהגותו א. הוא/היא מתנגדים מייד כי לחץ מוביל מייד ללחץ נגדי.ב. גם אני משנה את התנהגות שלי אך זה לא בא מתוח בחירה אלא מתוך כפיה בסופו של דבר זה יתפוצץ.

לסיכום: כולנו יצורים שלמים ובלתי מושלמים רק מפגש של שלם מול שלם מייצר את מרחב החופש הכבוד אשר נקרא אהבה ולכן האהבה היא הוויה בוגרת ובשלה אשכשהיא נוצרת לחיים יש ערך מוסף ונופך אשר הוא הוא הדובדבן שבקצפת.
חשוב לא לשכוח לתבל את האהבה בהתאהבויות מדי פעם וזאת ע"י אי לקיחה כמובן מאליו ויצירת הפתעות וריגושים אשר שוברים את השגרה ומכניסים ג'ויסנס ליחסים.

קריאה מהנה