לשאלת היווצרות היקום

שאלת היווצרות היקום הטרידה את האדם מקדמא דנא, מאז שהאדם נעשה מודע לסביבתו, לכיפת השמיים על הכוכבים הרבים מעליו, ניסה להבין כיצד כל זה נוצר. את התשובות ניסה האדם לתת באמצעות תשובות במסגרת הדת, ולימים עם התפתחות המדע בכלים מדעיים. אך הבסיס לחידת היווצרות היקום הוא בראש ובראשונה פילוסופי, שכן השאלה איך נוצר היקום הינה שאלה מטא פיזית במהותה. שכן, יש בהתחלה להגדיר מה זה יקום בכלל.

האם היקום הוא מה שקיים בתוך המרחב או שהיקום הוא גם המרחב עצמו. כלומר, החלל הריק. ביוון הקלאסית ניסו להשיב על שאלת היווצרות היש שכאילו נוצר מתוך החלל הריק. אבל במחשבה פילוסופית מעמיקה גם את החלל הריק היה צריך לברוא.

תשובה מדעית להיווצרות היקום נוצרה בעקבות תגליות של האסטרונום אדווין האבל אשר תצפיותיו בשנות ה20 של המאה הקודמת הראו כי החומר ביקום ברמה של גלקסיות נמצא בתהליך של בריחה הדדית. המסקנה המתבקשת מתגלית זו הייתה שאם יוצרים תסריט לאחור אזי הכל התחיל מנקודה אחת, ואז החומר היה נקודת אנרגיה חסרת מימדים, כאשר אירוע מסוים גרם לאותה נקודת חומר להתפשט לכל עבר. אירוע זה שנקרא "המפץ הגדול" מהווה את ההסבר הרווח ביותר לגבי היווצרות היקום. את השאלה מה קדם ל"מפץ הגדול" מציגים כשאלה חסרת משמעות, שכן לפני זה לא היה קיים זמן ובעצם לא היה קיים כלום.

נכון לעכשיו מודל "המפץ הגדול" איננו מודל מושלם אך אוחזים בו בגלל שהוא מסביר יותר מכל מודל אחר את היווצרות היקום. תקופה מסוימת בצד "המפץ הגדול" רווח מודל מתחרה שנקרא "המצב היציב". מודל זה התבסס גם על הפרדיגמה של התפשטות החומר, אלא שלפי מודל זה לא הייתה מעולם נקודת התחלה, ויש כל הזמן היווצרות חומר אשר מתפשט כל הזמן ולמעשה היקום נראה בכל נקודת זמן אותו הדבר.

הבעייתיות של מודל זה שאמנם עוקף את השאלה איך התחיל הכל הינה בכך שהוא מתבסס על תופעה של היווצרות חומר יש מאין, דבר שמנוגד לפיזיקה הקלאסית.

הסיבה העיקרית אשר הפילה את מודל "המצב היציב" לקרשים הייתה קשורה לגילוי קרינת הרקע אשר קיימת בכל רחבי היקום, קרינה שנצפתה במסגרת מודל "המפץ הגדול", ונחשבת כשריד ממנו. במסגרת התבססות על "המפץ הגדול" ניסו לתת תשובה לגבי גיל היקום, כלומר מתי התחיל כל החומר ביקום להתפשט לכל עבר.

התשובה טמונה בקצב התרחקות הגלקסיות זו מזו. קצב ההתפשטות שנקרא "קבוע האבל" על שם האסטרונום שגילה את התופעה והוא הבסיס לגיל היקום וגם לגודלו. על פי התבססות על "קבוע האבל" הגיעו למספר המקובל כיום כארבע עשר מיליארד שנה.

במסגרת מודל "המפץ הגדול" יש ניסיון לדעת מה יהיה גורלו בעתיד, האם החומר שלו ימשיך להתפשט או שהגרביטציה ההדדית תאט את ההתפשטות ואזי החומר יתחיל להתכנס אל תוך עצמו אולי, לנקודת זמן שבה הוא יהפך להיות שוב נקודת אנרגיה חסרת מימדים ומשם שוב היווצר "מפץ גדול" חדש. מודל זה היה מקובל על כמה קוסמולוגים משום שהוא עוקף את שאלת היווצרות היקום. כלומר, היקום הוא נצחי ועובדה זו בעייתית בעיקר מבחינה דתית, שכן במצב שכזה אין בריאה ואין בורא אשר עומד מאחוריה. במאמר מוסגר נאמר שממצאים שעלו בתצפיות בסוף המאה ה20, המאה הקודמת, לפיהם היקום נמצא בתהליך מואץ וזה טרף את הקלפים של המודל הזה.

הכנסייה מאמצת את מודל "המפץ הגדול" שכן מאחוריו יש תהליך של בריאה ויש בורא. בשנת 2008 נפגש האפיפיור בנדיקט ה16 עם הפיזיקאי סטיבן הוקינג. הוא ביקש מהוקינג ומהקהילה המדעית לאמץ את מודל "המפץ הגדול" ולא ללכת אחורה ממנו. מבחינת היהדות אין בעיה עם המודל המסביר את הבריאה שכן הוא אינו עומד בסתירה למה שכתוב בכתבי הקודש.

מכל מקום, ביהדות יש כלל לפיו עדיף לו לאדם לא לעסוק בסוגיות מעין אלו, וזה מנוסח במשפט: "כל השואל מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור, מוטב לו שלא היה מגיע לעולם".

הוסף תגובה