אומנות

הנושא: אומנות, מאת – יוסי קרמר.

שאלה.

איך צריך להתייחס לאומנות? 

תשובה.

אומנות היא מלאכה הנעשית על ידי בעל מקצוע.
כאשר בעל המקצוע עושה את מלאכתו שמטרתה היא לשם הצורך הקיומי בחיי היום יום שלו, אז ההתייחסות לאומנות היא כאל תכנון ועשייה, דבר שהוא לגיטימי, מה שמאפשר לבן האנוש לשמור על האני העצמי שלו, על זהותו האמיתית ולחיות במציאות האמיתית.

כאשר בעל המקצוע עושה את מלאכתו שמטרתה היא לשם הצורך והנזקקות הרגשית של היוצר, על מנת לגרום לו ולצופים ביצירותיו שהושקעו בהן כשרון רב מבחינתו ליהנות, ההתייחסות לאומנות יוצרת מצב שבו בן האנוש, כלומר האומן מתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית ומהמציאות האמיתית, כמו כן הנזק הוא גם לאותם האנשים שצופים ביצירותיו של האומן ומדמיינים ושמכניסים את עצמם לעולמו הדמיוני של האומן, שגורם להם, כביכול להרגשה טובה.
אומנות שנעשית בידי בעל מקצוע ומטרתה היא לא לשם הצורך הקיומי, כלומר לשם התכנון והעשייה בחיי היום יום, אלא לשם הריגוש והדמיון ההתייחסות לכך שגויה, להבנתי.
ההתייחסות לכך שגויה, כיוון שיצירות שנובעות בתודעתו של האומן, כתוצאה מהרגשות, המחשבות ומעולמו הדמיוני הם לא אמיתיות ולכן, אומנות היא יצירה שהיא לא אמיתית.
דמיון זו אינה המציאות האמיתית.
כשאומן מכניס את עצמו לעולם הדמיון שהוא יוצר בתודעתו, הוא מתנתק מעצמו, מזהותו האמיתית, כלומר הדמות הדמיונית שהוא מדמיין וחושב שהיא זו הוא, הדמות הזו היא לא הוא, וזהו מצב של קונפליקט פנימי, ניגוד פנימי.

אם ההתייחסות של האומן לעבודות האומנות שלו היא, רק כשלב בתהליך הלמידה וההתפתחות האישית שלו ומעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר, כלומר לשלב שבו הוא יפסיק ליצור לשם הריגוש והדמיון, זהו מצב של מודעות עצמית לתיקון עצמי, מבחינתו של האומן.

מסקנה:
אומן שיצירותיו לא נעשות ולא קשורות בהתייחסותן למציאות האמיתית, אלא לרגשותיו ולדמיונו של האומן, יוצרות מציאות דמיונית שגם אותם האנשים שמתרגשים מיצירות האומנות שלו נכנסים אליה.
דמיון זו לא המציאות האמיתית.
כיוון, שדמיון זו אינה המציאות האמיתית, אז גם הדמות שמתרגשת ונהנית מהיצירה היא אינה הדמות האמיתית בתודעה, וזה מצב של קונפליקט פנימי, ניגוד פנימי, גם של האומן היוצר וגם של האנשים שמתרגשים ומעריצים את עבודות היצירה של האומן. 

סיכום:
אם ההתייחסות של האומן לעבודות האומנות שהוא יוצר היא לא אמיתית, ומטרתה לרגש באמצעות יצירות שהן מין הדמיון, הן גורמות לאומן מבחינה תודעתית להתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית ומהמציאות האמיתית שבה הוא חי לעולם הדמיון.
הצופים אשר מתייחסים ליצירותיו הדמיוניות של האומן בהתרגשות רבה, גורמים לעצמם לניתוק מהאני העצמי שלהם, מזהותם האמיתית ומהמציאות האמיתית שבה הם חיים, ומכניסים את עצמם מבחינה תודעתית לעולמו הדמיוני של האומן.
אומנים ואנשים שמשתמשים ביצירות אומנות דמיוניות לשם הקישוט בבית ו/או מחוץ לבית יוצרים מציאות שהיא לא אמיתית, מציאות שהיא דמיונית ולא אמיתית שמוצגת ומתורגמת באופן שגוי גם בתודעתם של צאצאינו, כלומר התינוקות והילדים שלנו שגורמת להם לא להבין באופן האמיתי את עצמם ואת המציאות האמיתית שבה הם חיים, מצב זה יכול לגרום להם לנזק בריאותי ואף להכחדת המין האנושי.
בן אנוש צריך להיות מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית ולתרגם ולהבין את המציאות האמיתית שבה הוא חי, וזאת כדי לשמור ולהגן על עצמו גם מהבחינה הבריאותית וגם כדי להגן ולשמור על גופו הפיזי.
רק כאשר בן האנוש רגוע, כלומר כשהוא לא מפעילת את הרגשות הפנימיים שבו הוא מחובר לעצמו, לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית מה שמאפשר לו להבין באופן ברור יותר את המציאות האמיתית שבה הוא חי.

המסר במאמר:
אומנות שנוצרת וההתייחסות אליה נובעת מתוך תודעתו של האומן, ושהיא מין הדמיון היא לא דבר אמיתי, אין לאומנות כל קשר לעולם האמיתי, ומה שלא אמיתי מנתק את בן האנוש מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית ומהמציאות האמיתית שבה הוא חי, להבנתי.