ג'ורג' ביירון המשורר לוחם החופש

ג'ורג' גורדון ביירון, מגדולי המשוררים הרומנטים האנגלים, חי בין השנים 1788-1824. ירש בגיל צעיר את תואר האצולה לורד.

ביירון הוכר לאחר מותו כמשורר שמצטיין ביפי ודקות ההבעה. למרות חייו ושירתו, שנטען עליהם כי הם בלתי מוסריים, היתה לשירתו השפעה על התנועה הרומנטית באנגליה ומחוצה לה. ביוגרפיות רבות נכתבו עליו ועל אישיותו.

את ספר שיריו הראשון, "שעות עצלות" פרסם כשהיה סטודנט באוניברסיטת בקיימברידג' אך הוא ספג בקורת קשה על ספר ביכורים זה , עליה הגיב בסאטירה שקרא לה "משוררים אנגלים ומבקרים סקוטים" שפרסם ב-1809 .

ב-1811 נכנס כחבר בבית הלורדים, לאחר מסע בארצות אירופה הקלסיות וב-1812 פרסם את החלקים הראשונים של יצירתו הלירית "העלייה לרגל של האביר הרולד", שיר שמתאר את מה שעובר על אדם הולל, ששבע מתענוגות . ב-1812 פרסם ספר שירה עם מוטיבים יהודים בשם "מנגינות עבריות", ולחלק מהשירים הלחין מנגינות המוסיקאי נתן. בשנת 1815 נשא אישה עשירה בשם אן איזבלה מילבנק, שנטשה אותו כעבור זמן קצר על רקע יחסיו עם אחותה החורגת, דבר שגרם לשערוריה חברתית באנגליה השמרנית. על רקע חיי ההוללות שלו כתב את היצירה "דון ז'ואן", על דמותו של דון ז'ואן הדמות האגדתית שהפכה לסמל הוללות, עימו ביירון הזדהה.

החברה האנגלית לא ראתה בעין יפה את חיי ההוללות שלו, והרומנים הרבים שניהל. בין השאר, הוא ניהל רומן עם הליידי קרולין למב.

הביקורות הקשות על אורח חייו וחוסר הפתיחות של האנגלית באותם ימים, הניעה את ביירון לעזוב את אנגליה ולעבור לאיטליה, שם הכיר את זוג המשוררים מרי שלי ובעלה פרסי ביש שלי.

ביירון, שהיה מקורב למוטיבים יהודים, כתב מחזה בשם "קין" ב-1821, זוהי יצירה פואטית טרגית, המתארת את עימותו של קין, הרוצח הראשון, עםאלוהים. יצירה זו נחשבה לנועזת, וקוממה קוראים רבים.

ב-1823 הצטרף ביירון, שהיה שוחר חירות וצדק, למלחמת היוונים על חירותם נגד הטורקים ותוך כדי מהלך המלחמה מת במיסולונגי שביוון, ככל הנראה ממחלת הקדחת.

דמותו ויצירתו של ביירון השפיעה על יוצרים רבים, מאנדרה מורואה, שכתב את הספר "לבו של ביירון" ועד לברטראנד ראסל, שטבע את המושג "אומללות ביירונית" מושג שמופיע בספרו "כיבוש האושר".