דבורה הנביאה-שופטת ומשוררת

מהמנהיגים המושיעים שקמו לישראל בתקופת שפוט השופטים. כפי שמתאר הכתוב היא ישבה תחת תומר ובני ישראל עלו אליה למשפט.

באותה עת תקף את ישראל יבין מלך חצור באמצעות שר-צבאו סיסרא. אחת משבע הנביאות הנזכרות בתנ"ך.

"עד שקמתי דבורה,שקמתי אם בישראל" ,ציור של גוסטאב דורה

דבורה יוזמת את המלחמה נגד יבין מלך חצור. היא מצווה על ברק (שופטים ד 6):" הלא ציווה ה' אלוהי ישראל! לך ומשכת בהר תבור, ולקחת עימך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו; ונתתיהו בידך! ברק מהסס למלא הוראה זו והוא מציב תנאי לדבורה: " אם תלכי עימי והלכתי, ואם לא תלכי עימי לא אלך ". ודבורה עונה לובצורה עוקצנית: " הלוך אלך עימך, אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא1". תאור הסטורי של המלחמה בין ברק לסיסרא מתואר מזוית אישית ב"שירת דבורה".

זו מעין שירת נצחון ויש בה הרבה סגידה לגבורת האשה. קטע המהלל את גבורת יעל שהרגה את סיסרא, וכן ביקורת על השבטים שלא השתתפו במלחמה.

שירת דבורה: ספר שופטים (פרק ה)

א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר:
ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ יְהוָה.
ג שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים:
אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה,
אֲזַמֵּר, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
ד יְהוָה, בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם,
אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ;
גַּם-עָבִים, נָטְפוּ מָיִם.
ה הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְהוָה:
זֶה סִינַי, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, בִּימֵי יָעֵל,
חָדְלוּ אֳרָחוֹת,
וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת – יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.
ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, חָדֵלּוּ,
עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה,
שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.
ח יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז לָחֶם שְׁעָרִים;
מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח, בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל.
ט לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם:
בָּרְכוּ יְהוָה!
י רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת, יֹשְׁבֵי עַל-מִדִּין,
וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ – שִׂיחוּ!
יא מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים,
שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה,
צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל.
אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים, עַם יהוה.
(יב) עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר
קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם:
(יג) אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים
עָם יְדֹוָד יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים:
(יד) מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק
אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ
מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים
וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר:
(טו) וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשֹּכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשֹּכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו
בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב:
(טז) לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים
לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב:
(יז) גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן
וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת
אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן:
(יח) זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת
וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה:
(יט) בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ
אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ
בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ:
(כ) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ
הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא:
(כא) נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים
נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז:
(כב) אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס
מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו:
(כג) אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְדֹוָד
אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְדֹוָד
לְעֶזְרַת יְדֹוָד בַּגִּבּוֹרִים:
(כד) תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי
מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ:
(כה) מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה
בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה:
(כו) יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים
וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ
וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ:
(כז) בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב
בֵין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל
בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד:
(כח) בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב
מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא
מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו:
(כט) חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה
אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:
(ל) הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל
רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר
שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא
שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל:
(לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְדֹוָד
וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:

בנימין זאב הרצל כתב סיפור עם אינטרפרטציה אישית על דבורה הנביאה בשם "דבורה תחת התומר".