דמיון מודרך לאכילה מבוקרת ולירידה במשקל

אני מאמנת אישית ופסיכולוגית קוגניטיבית שמשתמשת גם בדמיון מודרך. להלן קטע דמיון מודרך שכתבתי.

עכשיו כשאת יושבת, אפשרי לעצמך לשבת בנוחות, להתרווח בכסא. ארגני את עצמך כך שכל חלק בגוף ימצא את התנוחה המתאימה לו ואפשרי לעצמך להיות במצב הנוח והמתאים לך ביותר.

תני למחשבה לעבור על כל חלק בגוף ואפשרי לכל איבר למצוא את התנוחה הנעימה והמרגיעה ביותר. החל מהראש, דרך העורף, חגורת הכתפיים והידיים, הרגשי אותם נינוחים ורפויים. הרגשי את בית החזה והבטן רפויים ושקטים ללא מתח, את האגן ואת הרגליים. את נושמת בנינוחות ובקצב המתאימים לך. וככל שהנשימה עמוקה וקצבית, את מרגישה שאת נינוחה ורגועה יותר ויותר.

את מרגישה את הבטן מתמלאת באויר כאילו יש בה בלון שמתנפח, והאויר ממלא את גופך ומחמצן כל תא בגופך. ועם כל נשיפה את מרגישה שהבטן מתכווצת – האויר יוצא מהבלון ויחד איתו משתחררים מהגוף מתחים ודאגות. עכשיו את יכולה להשאיר בגוף רק את מה שדרוש לך לתפקוד תקין, בריא ונינוח. ואת יכולה ליהנות מתחושת הרוגע והשלווה ולדמיין לעצמך שאת בכפר קטן וקסום על ראש גבעה.

הכפר שקט וציורי. בתיו בתי אבן עתיקים וסמטאותיו צרות ומתעקלות. ואת יכולה לראות את אדניות הגרניום בחלונות הבתים. גרניום בכל גווני האדום והוורוד ואת יכולה לבחור בגוון החביב עליך ולתת לו לעטוף אותך ולמלא אותך. את צועדת להנאתך בסמטאות היפיפיות ושומעת קולות דיבור של אנשים ומוסיקה נעימה שמתנגנת בבתים ובבתי הקפה.

השעה היא שעת בין ערביים, השמש עומדת לשקוע והצבעים בחוץ רכים ונעימים. את מריחה ניחוח של לחם טרי שנאפה ממש עכשיו, ואת הולכת בעקבות שובל הריח ומגיעה לחנות קטנה שאופים בה לחמים ומוכרים בה גבינות תוצרת בית . והריחות משכרים: ריח של בצק שנאפה, של תבלינים שונים כמו זעתר ושומשום ושל גרעיני חמנית. את נכנסת ורוכשת פרוסת לחם מלא וטרי וחריץ קטן של גבינת עזים ואוכלת אותם לאט, לאט ולועסת היטב. אוכלת בהנאה – מתענגת על כל נגיסה, מרגישה כל טעם לחוד ואת הטעמים השונים מתמזגים ומתערבבים זה בזה.

כאשר סיימת לאכול פרוסה אחת בלבד, את נפרדת מבעלי המקום וממשיכה לסייר בכפר.

את צועדת בקלילות לכיכר הכפר ומגיעה לרחבת השוק. והשוק מהמם בריחותיו ובצבעיו העזים, את צועדת בין הדוכנים ובין האנשים, מביטה בשפע שבדוכנים, עוצרת ממששת את הפירות האהובים עליך וקונה לעצמך חופן פירות. את טועמת מהם והם צבעונים ועסיסיים והמיץ שלהם ניגר, את מאפשרת לעצמך להתענג על אכילתם. את אוכלת לאט, לאט ונהנית מעצם האכילה, מאפשרת לעצמך לחוות ולהפסיק לאכול כאשר את מרגישה מלאה ושבעה. את ממשיכה לשוטט בשוק נותנת לעצמך את החופש והאפשרות ליהנות מרחשי השוק, מצבעיו וריחותיו מבלי שתרצי לאכול עוד; שבעת, אכלת דייך, נהנית מהאוכל ואת מרגישה מלאה אך קלילה.

את רואה מרחבת השוק את הים שלמרגלות הכפר ומחליטה לצעוד אליו. את צועדת והשמש שעוד רגע תשקע מלטפת את פניך וגופך בעדינות וברוך ואת מרגישה שלווה יותר ויותר. את מגיעה למזח קטן שעוגנות בו ספינות ובסמוך לו ממוקמות מסעדות דגים ואת נמשכת אליהן במטה קסם, הריח ומראה האנשים היושבים ונהנים מהמזון מושכים אותך פנימה. אבל בפתחה של המסעדה את עוצרת, את לא רעבה ואת יכולה ליהנות מהים והמזח גם מבלי שתאכלי. אין לך צורך לאכול עכשיו, כל מה שאת רוצה הוא להמשיך לצעוד בקלילות ובחופשיות לאורכו של המזח ולראות את השמש שוקעת באופק.

השמש שוקעת והאויר נעשה קריר ואת מרגישה שאת רוצה לחזור אל הכפר. את צועדת במעלה הגבעה כשאת מרגישה קלילה ושמחה, אין בך את תחושת המלאות והכבדות שמתלווה לאכילת ארוחה גדולה ומופרזת. את מרגישה שאכלת בדיוק כפי צורכך ואת קלילה ומאושרת. ואת יודעת שכאשר תגיעי לכפר ותחושי רעב תוכלי לעצור ולאכול לאט ובהנאה, ותוכלי להפסיק מתי שתרצי ולא להתפתות ולאכול משהו נוסף.

ואת יודעת שהיכולת הזו לעצור ולהפסיק לאכול מתי שתרצי, קיימת בך ותלווה אותך בכל מקום ובכל זמן. את יכולה גם להחליט לא לאכול, כאשר את מרגישה שבעה וקלילה ורוצה לשמור על הקלילות. המאכלים הנפלאים תמיד זמינים ואת רוצה להתענג עליהם כשאת באמת צריכה ורוצה לאכול.

הגעת אל הכפר ואת מלאה באדרנלין ובאנרגיה ומצב רוחך מרומם. את מרגישה קלילה וחופשייה.

את מוזמנת לחזור אל החדר ואל הכסא עליו את יושבת, אנרגטית וקלילה. קחי נשימה עמוקה – מלאי את הבטן שימי לב כמה קלה ונעימה נשימתך, שום דבר לא לוחץ ומפריע.

נשמי בקלילות, הניעי בקלות את כפות הידיים והרגלים. אני אספור עד 5 וכשאגיע לחמש תפתחי את העיניים ותהיי ערנית וקלילה.