הדפסה על קנבס – היסטוריה

הדפסה על קנבס – היסטוריה

הדפסה על אריג הקנבס, המכונה בז'רגון המקצועי "הדפסת ז'יקלה", הינה ענף יחסית חדש בעולם הדפסת התמונות. הקנבס, אריג שהופק בעבר מצמח הקנביס וכיום מופק מכותנה, מוכר עוד מהמאה ה-14. בשל חוזק הבד, הוא נמצא בשימוש מגוון, דוגמת יריעות לאוהלים ולמפרשים, וכבר מהמאה ה-16 הינו הבד המועדף על ציירים העוסקים בציור בשמן. טכניקת ההדפסה על קנבס החלה לתפוס תאוצה בשנות ה-90, בתחילה ליצירת רפרודוקציות – העתקים של יצירות אומנות לצורך הפצתן.

בהמשך התרחב השימוש, ואדריכלים ומהנדסים החלו להדפיס סקיצות על בד זה. המדפסות הראשונות ששימשו להדפסה על קנבס היו בסיסיות, וכללו ארבעה צבעים בלבד, אולם בשנות ה-2000 פותחו מדפסות איכותיות יותר המאפשרות לשלב שנים-עשר גוונים, ובכך להגיע לאיכות צבע גבוהה במיוחד. כיום איכות התמונה המודפסת על קנבס זהה לאיכות הצילום המקורי מבחינת בהירות, רוויה וחדות של הצבע.  קיימות שתי טכניקות עיקריות בהן נעשה שימוש כיום לצורך הדפסה על קנבס. האחת נקראת "פיגמנט", בה משתמשים בצבעי דיו על בסיס מים. שיטה זו מאפשרת יצירת אין-ספור גווני-גוונים ודיוק מקסימלי. החיסרון המרכזי של שיטה זו הינו העדר חסינות בפני פגעי מזג האויר. משום כך, שיטה זו נמצאת בשימוש לצורך הדפסת תמונות המיועדות לחללים פנימיים. תמונות קנבס שהודפסו בשיטת הפיגמנט ומוצבות בחלל פנימי ישרדו בין 70 ל-150 שנה.

ניתן להשתמש בישטת הפיגמנט גם בתמונות המיועדות לאזורים חשופים, באמצעות ציפוי לכה מיוחד. השיטה השנייה הרווחת כיום נקראת "סולבנט". בשיטה זו נעשה שימוש בצבעי דיו על בסיס שמן. צבעים אלו עמידים בפני שמש ולחות, אולם לשיטה זו שני חסרונות מרכזיים: מדובר בצבעים רעילים, וכמו כן בצבעים הדוהים תוך שנים ספורות. בכל מקרה, שתי שיטות ההדפסה נפוצות וזמינות מאוד. אם בשנות ה-90 הדפסה על קנבס שימשה בעיקר אמנים ואנשי מקצוע והייתה יקרה מאוד, כיום מדובר בטכניקה זמינה שעלותה אינה גבוהה ותוצאתה מרשימה מאוד.

כיום אנשים רבים בוחרים להדפיס תמונות משפחתיות, תצלומים שונים, פרסומים ועוד על קנבס, ובכל ליהנות ממוצר איכותי ועמיד ברמת גימור גבוהה.