הוא יוצא לדייטים, אבל שום דבר לא מתאים

אסף, עורך דין בן 32, הגיע לאימון כדי לברר "למה שום דבר לא נדבק אלי, בקשרים זוגיים". בשיחת הטלפון סיפר שבחצי השנה האחרונה הוא לא יוצא לדייטים והוא פשוט מיואש.

כשנפגשנו, ראיתי גבר יפה תואר, שדיבר בקול נמוך, נטול אנרגיה, ועיניו שידרו עצב רב. אסף סיפר שגדל במרכז הארץ, הוריו אנשי עבודה, אהבו אותו ואת אחותו הגדולה עד מאוד, והעניקו להם כל מה שיכלו – רגשית וחומרית. אסף סיפר שמאז שהוא זוכר את עצמו הוא היה טיפוס מופנם, בעל עולם פנימי עשיר, שלא היה זקוק לחברים רבים.

אסף גרוש ללא ילדים. הוא התחתן בגיל 24 עם חברתו מהצבא. הם הכירו כשהיה בקורס מכי"ם, וכשהשתחרר עברו לגור יחד. לאחר שלוש שנות נישואים החליט אסף להתגרש. תשע שנים של יחסים הסתיימו. אסף הסביר כי הוא ואשתו גדלו למקומות אחרים והוא לא מצא את עצמו בקשר.

אסף מצא את עצמו, בגיל 27, לאחר הגירושין חוזר ל"שוק הבשר". נתוניו האישיים – המראה והמקצוע – אפשרו לו עשרות דייטים. כל מי שהיה בסביבתו ניסה להכיר לו. הוא נחשב למציאה – גרוש מבוקש – וגם באתרי ההכרויות היו לו פניות רבות. 

פעם אחר פעם יצא אסף לדייט וכל פעם מחדש הוא התאכזב : "לא הייתה אפילו פגישה אחת בה הרגשתי שזה מה שאני מחפש". בדקנו מה אסף מחפש: יש מצבים בהם אנחנו מחפשים את מה שאי אפשר, את מה שאין, פנטזיה שלא תתממש… אבל לא. אסף היה מאוד ראלי: " חשוב לי שתהיה אישה אסתטית, חמה, שתהיה משיכה, שאראה שהיא ואני נוכל להיות חברים, שתהיה לנו תקשורת טובה…" אסף סיפר שהוא מכריח את עצמו לצאת לדייט שני ולפעמים שלישי כדי לתת צ'אנס, אבל דבר לא משתנה בתחושתו: "שום דבר לא נדבק". 

התחלנו לבדוק מה חוסם את אסף ותוקע את האפשרות למצוא בת זוג. בדקנו מה היו הארועים המשמעותיים בחייו כבוגר ואסף התמקד בנישואין והגירושין שלו וכן משבר הנישואים של הוריו: מיד כשהשתחרר מהצבא, סיפר לו אביו שאימו בגדה בו. השבר היה קשה, אבל הוריו החליטו להישאר יחד, אולי מתוך פחד לעשות את הצעד ולעזוב. יחד עם זאת, הקשר שלהם, שהיה נראה לאסף תמיד כאוהב, מפרגן ותומך, מעולם לא חזר להיות כפי שהיה.

אסף ציין את ארוע הבגידה של אימו כארוע מכונן בחייו. התמוטטות המערכת הזוגית המשמעותית ביותר שהכיר בחייו, הזוגיות של הוריו, שעליה סמך ובה התגאה, נחוותה על ידי אסף כצלקת. למעשה, בגידת אמו באביו נחוותה על ידו כבגידה אישית גם בו. עולמו של אסף חרב עליו ביום בו נודע לו דבר הבגידה. הוא חש שאינו יכול היה לחזור לבית שבו גדל, ולכן – הבין היום באימון – זו הייתה הסיבה להחלטה חפוזה, לעבור לגור יחד עם חברתו. 

כשאסף סיפר על הגירושין, יכולתי לשמוע בעיקר את התסכול והאכזבה בקולו. בדקנו מה היה מקור התחושות הללו: כישלון הנישואין? הבזבוז של תשע שנים משמעותיות מחייו? החלום שהיה לו להגיע לשיבה טובה עם אשתו? תגובות הסביבה? כל אלה לא ממש שינו לאסף. לאט לאט התברר לנו שמקור התסכול והאכזבה היתה תחושתו שמלכתחילה היתה כאן טעות בבחירת בת הזוג: בראיה לאחור, אסף חש שהיה אמור לצפות ולהבין שהבחירה שעשה לא היתה נכונה עבורו, ונעשתה בחיפזון, בהשפעת המשבר שעבר על הוריו באותה תקופה. 

בפגישות הבאות, הנושא המרכזי שריחף בחדר האימון היה אבדן אמון: ראשית, אבדן אמון במין הנשי ("אם אימא יכלה לבגוד באבא, זה יכול לקרות לכל אחד בזוגיות, גם לי") ושנית, אבדן אמון בעצמו וביכולת שלו להחליט ולבחור נכון עבורו.

התחלנו לעבוד על נושא האמון בעצמו. בדקנו החלטות רבות שקיבל אסף בשנים האחרונות. בניתוח מפוכח ורציונאלי, לא היתה לאסף ברירה, אלא להסכים שהוא כן יודע להחליט ולבחור נכון – ולראיה, כל ההחלטות המוצלחות שקיבל במהלך חייו עד כה, כולל, ההחלטה הלא פשוטה להתגרש. 

כעת, עברנו לעבוד על נושא האמון במין הנשי. זה לא היה פשוט, אבל בסופו של דבר אסף הבין שאמון בבת הזוג הוא עניין של החלטה – בחירה לתת אמון. הוא חשב, והסכמתי איתו, שחוויות חיוביות יעזרו לו לשקם את תחושת האמון בנשים, וכתוצאה מכך חזר לצאת לדייטים. 

בשבועות הבאים אסף נפגש עם מספר נשים מוצלחות, שנראו טוב, היו נעימות והתאימו לפרופיל שרצה, אבל שוב ושוב מצא עצמו מכריח את עצמו לצאת לדייט שני אחרי דייט ראשון מאכזב, רק כדי להתאכזב כפליים בדייט השני ולהפסיק את הקשר, עוד בטרם החל. 

ביקשתי מאסף לתאר את מהלך הדייטים, מה עשו, מה דיברו ואיך הייתה הדינמיקה. אסף סיפר שבכל המקרים נפגש עם הבנות בפאב רומנטי ושקט, הם שתו יין, השיחה הייתה מאוד נעימה ולא היו שתיקות, אסף היה פתוח, סיפר על עצמו, סיפר על גירושיו, תוכניות לעתיד וכך גם שותפתו לדייט. "האם היה ביניכם מגע כלשהו?" שאלתי. אסף אמר שלא היה מגע. "האם הייתה משיכה?" הוספתי. "היה לי נעים, אבל לא נמשכתי לאף אחת מהן" השיב אסף. 

בשבועיים הבאים יצא אסף לשישה דייטים נוספים, ובכולם חזר עם אותו פזמון: "היא חמודה, נראית מעולה, רצתה אותי, אבל היא לא עושה לי את זה". אסף התחיל לשאול את עצמו אם הוא צריך להתפשר: "אני רוצה ילדים ומשפחה. אולי הגיע הזמן להתפשר, ולבחור מהשכל ולא מהרגש? אולי עם הזמן אני אלמד להימשך ולאהוב…".

אמרתי לאסף שאני לא אוהב פשרות – "זה כמו לאכול אוכל פושר". ניסיתי לבדוק אם היו לאחרונה בסביבתו – בפאב, בעבודה, בכל מקום שפגש אנשים – נשים אליהן נמשך. אסף שתק לרגע וענה "בעצם, כשאני מנסה לזכור, לא ממש ראיתי אף בחורה לאחרונה, אבל אני כן זוכר המון גברים…". שתקנו שתיקה ארוכה, עד שאסף עזר אומץ ושאל, ספק אותי ספק את עצמו: "יכול להיות שהסיבה לזה שאני לא נמשך לנשים, היא שאני בכלל מעדיף גברים?". 

אסף היה נסער מהגילוי. ראיתי את החשש נשקף מעיניו. את השתיקה העמוקה של הדקות האחרונות, החליף כעת פרץ דיבור מהיר ומבולבל, שכלל פחדים, משאלות, תהיות, וגם שטף זכרונות משמעותיים, שיכולים להסביר את מה שעלה כרגע בחדר. התפנית היתה בלתי צפויה עבור שנינו, אבל ידענו שהאימון, וגם חייו של אסף, עומדים לעבור שינוי משמעותי בתקופה הקרובה. יש עוד הרבה על מה לעבוד… 

גילי בר
מאמן למציאת זוגיות
מכון זוגות
פורסם במדור יחסים Ynet