הזמנת סושי: פסגת התרבות המערבית

יש כאלה שיגידו שהמתיאוס פסיון של יוהן סבסטיאן באך הוא פסגת התרבות המערבית: המוסיקה שעולה מן הארץ אל השמיים ויצרת באמצעות צלילים וקולות אנושיים את דמותו של האל הסובל עלי אדמות כדי להביא גאולה לשמיים.

יש כאלה שיגידו שכמה מהתמנות שצייר וינסנט ואן גוך הן פסגת התרבות המערבית: המאבק בין הצורות והצבעים, הקווים שהצייר מעמיד על הבד כדי לבלום את הצבעים מלברוח ולרסק את העולם, תחושת האימה הקיומית העולה מן התמונה המתנועעת שרק התקווה האנושית המגבלת מאפשרת לעולם הרוטט להמשיך להתקיים למרות הכול.

יש כאלה שיגידו שספרו של בולגאקוב, "האמן ומרגריטה", הוא פסגת התרבות המערבית: הפנטזיה המתפרצת מתוך המציאות הסוריאליסטית, הדמויות המתמודדות עם עולם מתפרק מחוקיו כמו חייל עייף מקרבות שמתפרק מנשקו, הרוע המגוחך של השטן, הטוב העלוב של כמה מהגיבורים-לא-גיבורים שבספר, האמת שמסתתרת מאחורי השקרים רק כדי לפרוץ ולהתגלות בשקריה המהותיים.

אבל אני חושב שהפסגה של התרבות המערבית היא הזמנת סושי. יש בי כבוד רב ליצירות האמנות השונות שזה עתה הזכרתי אך הן כולן מתגמדות לעומת הזמנת סושי ביום רביעי בלילה כאשר הרעב מציק, הבדידות גדולה והעולם מאיים להטביע אותי בגליו הבלתי פוסקים.

 

כולנו, כך אמר כבר המשורר נתן זך, זקוקים לחסד. התרבות המערבית – וייתכן שגם כל תרבות אחרת, אבל עלי להתרכז בתרבות שלי – ניסתה ועדיין מנסה להעניק לאדם את החסד הזה, את התחושה שהעולם מנסה לומר לו משהו ואם הוא רק יקשיב היטב הוא יצליח להבין מה העולם מנסה לומר לו. החסד שלו אנחנו זקוקים הוא התחושה שאנחנו לא לבד בעולם, שלמישהו אכפת איתנו, שמישהו מדבר איתנו ומחזיק את היד שלנו בחושך כשהכול נראה חסר תקווה.

זהו התפקיד שממלאת בתרבות המערבית הזמנת סושי: להחזיק לנו את היד ברגעים קשים. כאשר מגיע רגע מסוים בחיים – ולצערנו הוא מגיע בתדירות גבוהה מדי – שבו אנחנו לבד, כמהים למגע אנושי, כמהים לחסד, זהו הרגע שבו אנחנו מחפשים את מספר הטלפון של איזו מסעדה כזו שמספקת לאנושות – או לפחות למי שגר בתוך אזור החלוקה המוגבל – שירותי הזמנת סושי.

במקום לשבת לבד בבית ולאכול שעועית מקופסת שימורים ולחם פרוס מלפני שבוע אנחנו יכולים לקבל הביתה כמה מנות סושי מעוצבות וטעימות וכעת אנחנו לא מרגישים מוזנחים ואומללים: מישהו דואג לנו, גם אם זה עולה לנו כסף.

לכן, לצידן של כל יצריות האמנות הגדולות שכבר מניתי ולצד כל אותן יצירות שאינן מופיעות ברשימה יש למנות את ההמצאה של הזמנת סושי. עם כל הכבוד לבאך, לבולגאקוב ולואן גוך, אין תחליף למנת סושי ברוטב סויה שמגיעה היישר אלי הביתה ברגעים הכי קשים בחיים.

היתרון הגדול ביותר של הזמנת סושי הוא המקוריות: בעוד שאני שומע את באך במערכת הסטריאו אבל אינני יכול לשמוע את היצירה מנוגנת באופן חי; בעוד אני קורא את בולגאקוב בתרגום – מצוין ככל שיהיה – ואינני יכול לקרוא אותו במקור; בעוד שאת התמונות של ואן גוך אני רואה רק בספר ולא את המקור בכל הדרו; כשאני אוכל מנת סושי אני אוכל את המקור החד פעמי עצמו ולא רק העתק שלו. 

הוסף תגובה