החשש מכישלון ואיך להתמודד אתו

מי לא חווה כישלון? 
כולנו מכירים סיסמאות כמו "למד מהכישלון!", "צמח מכשלונותיך", "כישלון הוא הזדמנות לצמוח". הבעיה מתעוררת כאשר הכישלון שחווינו צורב ומכאיב, ולא רק שאינו מעורר בנו חשק לצמוח אלא הוא אף מדכא כל זיק  של התלהבות בהקשר לעניין בו נכשלנו. לעיתים, מאמנים אישיים בראשית דרכם מתקשים להתקדם משלב הסיסמאות לשלב העבודה האימונית הנדרשת. הבה ננסה לפצח יחד סיסמאות אלה ולהפנים את תבונתן.

(להלן קטעים מסדנת "איזה יופי של כישלון")

טכניקת הבלון

שלב א
1. נסו להיזכר בכישלון שחוויתם. בחרו כישלון אחד שעדיין חי בזיכרונכם ורישמו בקצרה מה קרה. רישמו שם לאירוע, מעין כותרת, ותארו את המקרה במילים ספורות. 
זכר כישלון מכאיב עלול לרדוף אותנו שנים ארוכות ולמנוע מאיתנו לצמוח באופן חופשי. התרגיל הזה ינסה לסייע במקום בו הזיכרון מכאיב ומדכא את התשוקה לנסות או את האומץ להעז שנית.
אם אתם שייכים לסוג המנסה ומתנסה, המעז ומצליח, ודאי חוויתם כישלון צורב או מכאיב בעברכם. אם קשה לכם להיזכר בכישלון משמעותי – אני תוהה אם אתם בכלל עשויים להיות מאמנים מוצלחים … 
אני עצמי חוויתי כישלון צורב ולא רק פעם אחת. כמעט כל דבר חדש שניסיתי בחיי לווה בכישלון באחד השלבים הראשונים. אם אתם מסיקים מכך שאני "לוזרית", אתם טועים. רק מי שמנסה להצליח עשוי לחוות כישלון, ומאחר וניסיתי, ברור כי אינני לוזרית. לוזרים הם אנשים היושבים על הכורסה הנוחה מול הטלוויזיה בסלון וממתינים לנס ההצלחה. הם מחכים ל"רגע הנכון", להשראה, ליד מושטת מהשמיים, ל"השד-יודע-מה". הם לא יחוו כישלון, זה בטוח.
כל מי שאי-פעם ניסה משהו חדש – חווה כישלון בשלב זה או אחר של ההתנסות. צריך מזל של חייזר על מנת להתחיל לצעוד בדרך חדשה מבלי להיכשל או למעוד אף לא פעם אחת. 
לאחר שרשמתם אירוע בו חווית כישלון, נמשיך. 

מה למדת מהכישלון? 
השאלה "מה למדת מהכישלון שלך?" ממש מסוגלת לעצבן במידה והזיכרון חי בך באופן מכאיב. הרי זה כמו לחטט בפצע שותת-דם. ייתכן והזיכרון שבחרת אינו כה מכאיב וכי הזמן שחלף מאז האירוע ועד היום הקהה מעט את הכאב; כאב ההשפלה, העלבון, הבושה, עוגמת הנפש, או איזה כאב שהוא אשר חוווית בזמנו. בשלב זה של חייך, בודאי נשאר הזיכרון כאירוע ש"לא-נעים" להיזכר בו. 
אם יש לך כישלון טרי – אדרבה. 
הטכניקה שאנו מדברים עליה נוסתה על-ידי לראשונה על כישלון טרי, כישלון צורב, מביש, מכאיב, ואני משוכנעת כי הצילה אותי מחיים ארוכים של הימנעות מעשייה. ניתן להפעיל אותה על כישלון רחוק, אולם התועלת מהפעלתה על כישלון טרי גדולה במידה רבה.

שלב ב
101 דברים שלמדתי מהכישלון
2. בשלב זה נבקש ממך לרשום 101 עניינים שונים אשר למדת מהכישלון שלך.
זהו. אין הוראות נוספות. מכאן ואילך, הבלון וכל הרוח אשר בו, בידיך.
שימו לב, אתם מתבקשים לרשום לא עשרים ולא שלושים אלא 101 עניינים. מדוע? כי כל אחד יכול להיות "גיבור" ולציין דבר או שניים אשר הכשילו אותו. אולם בכישלון רציני, טוב, יש שיעור עשיר ועסיסי. המאמץ הנדרש בחקירה מלאה של כישלון מצדיק את עצמו ומוביל לתחושה מדהימה של רווחה, הקלה, מוטיבציה מחודשת. נשמע מוזר? בכלל לא. הדבר דומה להוצאת אוויר מבלון מנופח.
כאשר הכישלון טרי הוא יושב מעל ראשך כבלון מלא אוויר והוא מכיל עוצמה אדירה. הרבה נשיפות אוויר נדרשות על מנת למלא בלון גדול. זה האוויר שלך שנמצא בתוך הבלון. אם תחכה מספר שנים האוויר ייצא לאט-לאט, אולם, לרוע המזל, משהו מכוחו יישאר בו גם לאחר שנים רבות.
ב"טכניקת הבלון" שאנו מציעים הבלון מתרוקן לגמרי ואתה מרוויח! עם כל סעיף נוסף שתציין תחת הכותרת "101 דברים שלמדתי מהכישלון" אתה מוציא עוד ועוד אוויר מהבלון. צעד אחר צעד אתה מרוקן אותו מתוכנו ומעוצמתו. לאחר שתסיים את הרשימה, הבלון יישאר כקליפה ריקה, ויהא מונח לצידך חסר-חיים. הזיכרון יישאר אבל לא תהיה בו רוח-חיים. לא תהיה בו עוצמה. העוצמה הטמונה בו הפכה לשיעור מדהים עבורך. שיעור שיעניק לך תובנות וכוחות לקראת ההתנסות הבאה.

הטכניקה הפשוטה והמדהימה הזאת מיושמת באופן שוטף על ידי תלמידי הקורס לאימון אישי בבית-ספרנו וההשפעה החיובית מרגשת אותנו בכל פעם מחדש.
נניח שתחווה כישלון עצום. איזו מתנה נהדרת! 

צמיחה מכישלון
נחזור לשאלה: מה למדת מהכישלון? "ללמוד מכישלון" נשמע כסתם סיסמא, אבל בפועל, יש בביטוי זה אלפי שנות תבונה.
נחשוב על פעוט העושה את צעדיו הראשונים. מכל נפילה הוא לומד "משהו" לקראת הניסיון הבא. לאחר כך וכך חבורות במצח ושריטות בברך הוא לומד ללכת, לרוץ, לעלות ולרדת במדרגות, לקפוץ ולהשתולל כמו ילד גדול! אילו כל פעוט היה נעצר לאחר הנפילה הראשונה – היינו כולנו עדיין זוחלים. עבור הזאטוט, כל מכה היא שיעור מקדם. ובעניין זה, אין הבדל ממשי בין מכה בברך ובין "מכה לאגו". בשני המקרים, כואב לנו. אולם, בעוד הילד תופס את חוויותיו כחלק טבעי מצמיחתו, המבוגר הנכשל, המועד, ה"חוטף מכה", רואה בכך איתות של סכנה. האומץ הטבעי שיש לנו כילדים מתמוסס לאחר שאנו לומדים ללכת ולצעוד כמו "בני-אדם". כבוגרים, אנו רוצים ללמוד לרוץ בלי ליפול, להצליח לטפס בלי למעוד, להמריא בלי להישרט.
אנו יודעים כי השריטה והצלקת הם חלק טבעי מתהליך למידה של דבר חדש והם המאפשרים את הצמיחה, אולם אנו לא אוהבים כשזה קורה לנו. היינו רוצים לצמוח בלי ליפול, בלי לכאוב. אכן, משאלה יפה. ובלתי מציאותית.

למעשה, עומדות בפנינו שתי אפשרויות. האחת: להתנסות, ללמוד מכל "תקלה" לקראת הניסיון הבא, ולחוות תהליך של צמיחה. והאחרת: לחלום על צמיחה. להתפלל. לפנטז. להמתין לנס. קשה להאמין כי תפילה בלא מעשה, בעודנו ממשיכים לשבת בנחת בכורסה, יוליכו אותנו למקום אליו אנו מייחלים להגיע.
השאלה "מה למדתי מהכישלון?" יוצרת חיקוי מוצלח לתהליך הטבעי של הצמיחה. כשם שילד לומד מטעויותיו כך גם אנו, המבוגרים, מסוגלים ללמוד מטעויותינו ולהתקדם ולצמוח.
באמצעות ניתוח האירוע הכושל, הבנת מה עשינו כהלכה והיכן שגינו, והארת העניינים שעלינו לשפר או שכדאי לנו לשנות, אנו מובילים את עצמנו לניסיון מוצלח יותר בפעם הבאה.
לא נעים, מכאיב, מרגיז, משפיל – ועם כל זאת, כישלון הוא הזדמנות יקרת-ערך לצמיחה.
מי שטעה יוכל לעשות טוב יותר בפעם הבאה. מי שלא טעה יוכל להתבונן באחרים בעודם ממריאים.

צא לחפש כשלונות ותמצא הצלחה
אני נוהגת לסיים כל שיעור ב"נאום" קצר לעירור הלבבות החוששים. הפעם, נדבר על היתרון שבכישלון. כישלון איננו אירוע בלתי רצוי, אלא ההיפך. הוא מבורך. הוא נחשק. הוא בעל חשיבות כה גדולה להצלחתך שבלעדיו קשה לראות כיצד תנסוק בכלל.
עומדת לפניי תמונתם של האחים רייט שהיו עשויים לחוות בושה לא-קטנה בניסיונותיהם הראשונים להטיס כלי-תעופה. הם רצים ודוחפים ומזיעים, והיצור הזה שהם המציאו, שרוצה להיות מטוס – לא ממריא. אין לי ספק כי כל כישלון רק הלהיב אותם יותר לנסות שנית. מדוע זה אין לי ספק? כי בסוף הם הצליחו.

אדיסון המלך. 
קראתי כי תומס אדיסון כינס את חבריו הקרובים פעם אחר פעם לראות את "נס" האור הנדלק במנורה, ופעם אחר פעם הנס לא התחולל, והם נשארו בחושך. אילו התייאש לא הייתם יכולים לקרוא מה שכתבתי כאן, על מחשב מחובר לחשמל, בחדר מואר וממוזג. קשה לדמיין איזה מין חיים היו לנו אילו אדיסון ויתר. מתוך קריאה בכתובים של אותה תקופה ברור כי היו לו כל הסיבות להתבייש ולהתייאש. להתכנס בתוך עצמו ולהימנע מניסיון נוסף. לקראת כל ניסיון היה שולח לחבריו הודעה בהולה שחובה עליהם להגיע. תפרנים ואביונים, הם היו מגרדים אגורה לאגורה על מנת לקנות כרטיס לאוטובוס ומאי-שם היו מגרדים בקבוק שמפניה זולה. פעם אחר פעם, החברים הנאמנים היו באים, מחכים ל"אור", מגרדים את הראש, וחוזרים הבייתה. ובאחת הפעמים, הפלא ופלא, זה עבד. מלך או לא מלך?
הבושה שייכת למתחמקים, לממתינים על הספסל, לדוחים, לעצלים, למסבירים "למה לא כדאי". לאלה שלא השכילו למצוא דרך להתנסות, ללמוד ולצמוח. טכניקת הבלון עשויה לסייע גם לך לשנות מצב של "מנסה ומתבייש ונכנע", ל"מנסה ומנסה ומנסה ומצליח!". הייה למדליק אור. הפוך לטייס. איזה כיף.

רק מלך מחפש אתונות
איזה כיף לנסות בלי קשר לתוצאות. איזה כיף שיש לנו אומץ לנסות וליפול ולקום ולנסות שנית. איזה כיף שאפשר לנסות שוב ושוב בלי לקרוס, בלי להתמוטט. איזה כיף שניסיון מצמיח אותנו לקראת הניסיון הבא. והאמת? לשם כך נולדנו. לא נולדנו על מנת לשבת ולהתבונן בחיים. נולדנו על מנת לחיות אותם. לחוות אותם. לטעום אותם. להעז וליהנות.

(סוף ציטוט מהסדנה)

"היכשל בקטן, תצליח בקטן." 
אם אין לך חשק להיכשל, על אחת כמה וכמה חשוב כי תצא לחפש כישלון. אם אתה מאלה אשר מאוד רוצים להצליח – חשוב מאוד שתלמד לחפש כשלונות.
כן, קום בבוקר ושאל את עצמך: "איזה כישלון אני מחפש היום?"
כגודל הכישלון, כן גודל ההצלחה הצפויה לך. היכשל בקטן, תצליח בקטן. אל תצא לחפש חמור אחד. צא לחפש את כל החמורים או כל האתונות שלבך מרהיב. כל פעם שדבר חדש צץ – ראה בו לא רק אתגר והזדמנות להצליח אלא הזדמנות נפלאה להיכשל. 
נניח שתחווה כישלון עצום. איזו מתנה נהדרת! תהיה לך הזדמנות ללמוד 101 דברים חדשים!! WOW! מי לא יהיה יותר חכם, יותר מנוסה, יותר מוצלח, אחרי כישלון כזה? 
ככל שתצמח, כך תעז לצאת ולחפש כשלונות מפוארים יותר ויותר. ותנסוק. ותמריא. ותדליק אור בלבך ובלבבות כל הסובבים אותך.

לכו חפשו כשלונות ותמצאו הצלחה, 
באהבה,
אסתי פישר-היים.

הוסף תגובה