הישראלים אוהבים אוכל

כל הישראלים אוהבים אוכל, במיוחד אוכל שאפשר לנגב!
אחד הדברים שעושים אותנו לישראלים זה יכולת הניגוב שלנו, אם בסיבוב ואם בדוך.
זה לא ממש משנה באיזה דרך תבחר, העיקר זה הניגוב. תחשבו על זה, שחומוס מזוהה עם ישראלים בהמון מקומות בעולם, והאמת שמקורו האמיתי של החומוס הוא בכלל באחת ממדינות ערב.
מה שמחזיר אותי לנקודה: "כל הישראלים אוהבים אוכל!" וכל מאכל שנקרא לדרכנו אנחנו מעצבים ומשנים אותו עד שהוא מתאים לטעם שלנו. 
למשל פלאפל, הפלאפל מקורו בלבנון והוא עשוי בעיקרו מפול ותבלינים מזרחיים חזקים. בארץ הפול אף פעם לא היה אחד המאכלים האהובים על הישראלים. הפלאפל בהגיעו לארץ ישראל  קיבל תפנית חדשה ועכשיו מכינים אותו מחומוס ותבלינים עדינים יותר.
דוגמא נוספת היא כמובן השקשוקה, שגם היא הגיעה לישראל עם עולים שהיגרו לארץ מיבשת אפריקה. 
בהתחלה היה טעמה של השקשוקה יותר מתובל ופיקנטי, לאט לאט רכשה לעצמה השקשוקה יותר אופי ישראלי. התבלינים נהיו יותר בסיסיים וטעמה הותאם יותר לחך הישראלי.
פלאפל ושקשוקה הם רק שני דוגמאות לאין ספור מאכלים שהגיעו לארץ ועוצבו בהתאם לבקשת הצרכנים הישראלים.

לסיכום:
אפשר לומר שמאכלים בדרכם ארצה עוברים תהליך של גיור והתאמה לטעמו המיוחד של החך הישראלי.
למרות שאין לנו מאכל לאומי חורץ (חוץ מפלאפל), אנחנו יכולים לומר שכל המאכלים הנאכלים בארץ הם בעצם בעלי אופי ישראלי מיוחד ואוטנתי אשר מתאים רק לנו.
אז שיהיה לכולנו בתאבון.