זרם האמנות נאיבית

האמנות הנאיבית משלבת בין ילדותיות נאיביות ופשטות לאוניברסליות ועבר רפרטוארי מפואר

אומנות נאיבית (ובשמה הלועזי Naïve art) מתאפיינת בססגוניות ובנקודת מבט תמימה, סובייקטיבית, אופטימית וילדותית. היא נוטה להאדיר ולעשות אידיאליזציה לסיטואציות היומיומיות אותן היא נוטה להציג (אך חשוב לציין כי ישנם גם נושאי ציור עצובים בזרם אמנות זה). אמנים העוסקים באמנות נאיבית הם פעמים רבות חסרי הכשרה פורמלית (למרות שישנם גם בתי ספר לאמנות נאיבית), והיצירות הנאיביות לא מציגות מאפיינים הקיימים בצורות אומנות אחרות, דוגמת קומפוזיציה, פרופורציות, מרקם ותפיסת חלל ונפח. מסיבות אלה יש נטייה בקרב קהילת האמנות לא להתייחס ברצינות לזרם זה, והוא אינו במוקד השיח האמנותי בימינו. עם זאת, דווקא הניתוק של עבודות אלה מהקונבנציות האמנותיות מביאה לנקודת מבט ייחודית ומרעננת המופיעה בהן, ולחיבור ישיר בין האמן לנושא אותו הוא מתאר. כמו כן, היצירות הנאיביות מקשרות את הצופה לטבע ולתקופות פשוטות יותר. והן מזכירות פעמים רבות למתבוננים בהן את תקופת הילדות.

האמנות הנאיבית קיימת מאז ציורי המערות ועד ימינו. עובדה זו וחוסר ההכשרה הפורמלי המאפיין את העוסקים בה (הכולל בתוכו גם ציורי ילדים), הביאו לכך שהיא מכונה גם כאמנות פרימיטיבית. המגוון הנרחב של האמנות הנאיבית מתפרש לא רק לאורך תקופות, אלא גם על פני ארצות שונות. ניתן לראות את השפעת התקופה והמקומות השונים על האמנים הנאיביים ויצירתם. כך לדוגמה, האמנים מדרום ומרכז אמריקה מושפעים מתרבות המאיה והאינקה. ואילו באירופה המערבית הושפעה האמנות הנאיבית מעבודותיו של אנרי רוסו שנוצרו בשלהי המאה התשע עשרה. עם זאת, למרות שהאמנות הנאיבית שונה בין הארצות השונות, יש לה קסם משותף וכמעט אוניברסלי. וכנראה שמסיבה זו היא מצליחה להחזיק מעמד יותר מכל שאר הסגנונות האמנותיים הנוטים להשתנות כל הזמן.

ניתן לראות בין האמנים הנאיבים הראויים לציון את אנרי רוסו (שהוזכר קודם לכן), אלפרד וואליס וגרנדמה מוזס. כמו כן, ישנם אמנים רבים שהושפעו מהאמנות הנאיבית והחלו לצייר בסגנון שנקרא "פרימיטיביזם". בין יוצרים אלה ניתן למצוא את פול קלה, מיכאיל לרינוב ופול גוגן.