חוזה שכירות סטנדרטי

חוזה שכירות סטנדרטי למעשה נסמך על החוק השכירות והשאלה, תשל"א 1971  ובכך מהווה מסמך בעל תוקף משפטי, המקנה זכות לשוכר להשתמש בנכס שבבעלות המשכיר.

חוזה שכירות סטנדרטי למטרת מגורים הינו מסמך אשר נחתם בידי שני הצדדים, המשכיר והשוכר, ובו מפורטים כתובות המגורים, כתובת הדירה ותעודות הזהות של המחזיקים בנכס והשוכרים. כמו כן, חוזה שכירות שאינו נעשה בכתב, או שהוסכמו לגביו תנאים בעל פה, יהיו תקפים לגבי שני הצדדים ברוב המקרים, זאת על אף שחוזה שכירות למטרת מגורים בהכרח צריך להיות מסמך כתוב. בחוזה השכירות הסטנדרטי יהיו מפורטים תאריכי ההשכרה, תקופת ההארכה, תנאים למימוש הזכות להפסקת ההסכם לפני סיום תוקפו והסעיפים במקרים של ביטול החוזה.
באשר לתשלומים המוטלים על השוכר, במידה וישנם תשלומים נוספים שאינם דמי השכירות הם יהיו מפורטים כולל גובה התשלום הצפוי על גבי החוזה שנחתם. כמו כן, תשלומי שכר הדירה, מועדי הפירעון ואופן התשלום יהיו מצויינים ויחתמו על ידי שני הצדדים בהסכם זה.
מכיוון שמסמך חוזה שכירות סטנדרטי הינו מסמך משפטי, אין להוסיף תנאים ו/או סעיפים שלא כחוק, במידה ויהיו כאלה ואף אם השוכר יסכים ויחתום עליהם, הם אינם יהיו בתוקף ואין הוא יידרש מבחינה משפטית לשלם את התשלומים הנוספים שאינם בחוק.
במקרים בהם ישנם פגמים, תקלות, או השפעות על השימוש התקין בדירה, יש לציין אותם בחוזה בכתב, שכן אזכורם מהווה כאסמכתא משפטית לכך שהמשכיר מודע לקיומן של תקלות אלו והשוכר אינו האחראי לתיקונם או גרם למצבם. בחוזה השכירות הסטנדרטי יהיו סעיפים המפרטים את מצב הנכס, כמו גם במידה ויש רכוש נוסף שבתוך או שבסביבת הדירה אשר קשורים להשכרתה או לשימוש בה. במידה והדירה מרוהטת יהיה פירוט מלא על הריהוט שנמצא בדירה אשר ייחתם בידי שני הצדדים, ובמידה והשוכר לא ירצה באחד מפריטי הריהוט יידרש למצוא פתרון בעת מועד חתימת החוזה או שיוסכם בעל פה במשך תקופת השכירות.