לאמץ את הגברת שנטיאלה

זה לא סוד שבחיים הכל עניין של שיווי משקל, העניין הוא שאנחנו חיים בעולם כ"כ דינאמי ומהיר שנע בקצב מסחרר  24/7 סביב השעון.

ומי מאיתנו לא חווה את התחושה הזו שאנחנו רצים כ"כ מהר בניסיון להספיק את כל משימות החיים ?

מי מאיתנו לא עבר את הגבול הדק בין להספיק הכל עד כדי אפיסת כוחות לבין לעצור שנייה לפני ההגעה לקו האדום ולשמור על שפיות לטובת הסביבה ? …

כי מה שווה כל המרוץ המטורף הזה אם בסוף אנחנו לא יכולים ליהנות מהתוצרים שלו כשאנחנו חשים מסופקים ומלאי אנרגיות?

והחיים אומנם עוברים מהר, זה נכון. אבל זה בידיים שלנו לדעת לנהל את הזמן שלנו נכון.

זו התחושה שלנו שיודעת לאותת לנו שהגוף עייף ושהנפש זקוקה למנוחה.

בדיוק לשם כך גברת שנטיאלה הגיחה לעולם והיא נמצאת פה עבורנו 24/7 והפעם- מהצד השני של המתרס. אומנם עובדת סביב השעון,אבל בקצב רגוע, בקצב השאנטי…

בעולם שלה, הכל אפשרי. הכל כ"כ נינוח עד שממש אפשר לשמוע את השקט… אצלה בעולם מגיעים לאטמוספרה אחרת, הלך הרוח שונה ובעיקר מזמין לחוויה של כל החושים. חווית שכרון חושים ,ריחוף
ואהבה.

ושלא תגידו שלא הזהרתי, זה ממכר! ואין דרך חזרה. כי הגוף מרגיש כ"כ שמח ונעים באיזון הזה, במקום שאמור להיות טבעי לו ועקב ההתפתחות האבוליציונית הפך להיות מצרך יקר.

תחשבו על תינוק שזה עתה נולד. תחשבו כמה פשוטים הדברים עבורו.
רעב? בוכה כדי לקבל אוכל. אחרי שאכל- הוא שמח וטוב לבב. צוחק לעולם ומחייך לכולם. עייף? בוכה כי הוא רוצה לישון. אז משכיבים אותו לישון. הכל כ"כ פשוט… אנחנו רק מקשיבים לצרכים שלו ונמצאים שם בשבילו. והוא יודע לשמוח מכל הלב מהדברים הפשוטים האלו, והוא מחזיר לנו אהבה בכמויות שלא ניתנות לתיאור במילים, וכל זאת בזכות ההקשבה שלנו למילוי הצרכים הבסיסיים שלו. זה בטבע שלנו ,של כל בני האדם, גם כשבגרנו- הכל יכול להיות כ"כ פשוט. זה רק עניין של מודעות והקשבה לצרכים שלנו.

ואם תשאלו אותי, פה קבור הכלב. פשטות ואיזון זה שם המשחק.

אתם צודקים. אנחנו כבר לא תינוקות ואי אפשר לחיות בלה-לה לנד… וכן, יש מחויבויות ואחריות ועוד המון דברים על הראש. ודווקא בגלל זה, או יותר נכון, למרות זאת ובזכות זאת– אם אנחנו רוצים לשמר את הכוחות שלנו ולהיות מסוגלים לעמוד בכל בגבורה (שלא לדבר על אלו שרוצים לסיים את המרוץ בהצטיינות יתרה) , כדאי לקחת מידי פעם פאוזה. מניסיון שלי, זו הדרך היחידה.

אי אפשר לעצור את הזמן, הוא ממילא ימשיך לזוז כל שנייה, כל
דקה, כל שעה, כל יום… אז לפחות שנוכל ליהנות במרווחים שבין לבין, שם מתרחשים החיים האמיתיים. בדיוק במרווח הזה כשמגיעים הביתה מהעבודה ואהובנו מחכה לנו בבית בחיבוק גדול, כשהילד שלנו אומר לנו "אני אוהב אותך", כשהתגברנו על פחד שהיה לנו ועשינו מעשה אמיץ, בכל אותם רגעים מתרחשים החיים באמת. וכל אותם דברים קורים כשאנחנו באמת באמת נחים, כשאנחנו מפשטים את הדברים, כשאנחנו חוזרים לדברים הבסיסיים.

וזה אפילו בחינם! נותנים לכם, לא תיקחו? לא חבל? … מנוחה קצרה כדי להיטען מחדש…

באיזו קלות ופשטות זו יכולה להיות המציאות שלכם!

בקיצור, עזבו אתכם מהכל, השורה התחתונה: דקה לפני שעברתם את הקו האדום שלכם, אמצו לכם את הגברת שנטיאלה, הרשו לעצמיכם לנוח, חזרו למקורות ועשו את הדברים הפשוטים שממלאים אתכם מצברים ושמחה. ועם הזמן, שתראו כמה טוב זה עושה לכם- פשוט קחו מנוחות יזומות אצל הגברת מתי שבא לכם, זה חופשי חודשי, פתוח כל יום הכל היום, וכיאה לישראלים אמיתיים -כשנותנים לנו- אנחנו לוקחים ,ובגדול!

ו…מי כמוני יודעת כמה קל לדבר  (בעיקר בהתחלה כשאנחנו פועלים על אוטומט ולא רגילים לעצור) והרבה יותר קשה ליישם….אז אם תסלחו לי, אני הולכת להתאמן על זה בעצמי ממש עכשיו. מי מצטרף?