ללמוד להופיע-נוכחות על הבמה

כשאני מסתכלת על אנשים רוקדים , כמו גם בתוכנית "רוקדים עם כוכבים" אני הרבה מסתכלת על הפנים.

כמו בחיים, כשאנחנו שמחים לראות משהוא אהוב, אנחנו קורנים. העיניים נפתחות. אנחנו משדרים אהבה במבט שלנו. כשמישהו מספר לנו משהוא מרתק העניים נפתחות לרווחה, דלוקות. כשאנחנו צופים בסצנה קולנועית מרגשת – המבט מתרכך ועדין.

כשאני עולה על הבמה הגוף שלי הוא הכלי העיקרי דרכו אני משדרת את הריקוד. אך מה שהקהל יזכור ויפנים הוא הפנים שלי ומה שהם שידרו, גם אם התנועה מופשטת.

הצופים רואים אדם זז על הבמה, ורגשות הם התדרים החזקים ביותר שאנחנו קולטים.

כל מי שרוקד יכול לספר עד כמה יש צורך ללמוד להתרכז ולהקשיב לגוף.

מי שמופיע צריך לזכור את כל התנועות והדימויים והדגשים שעובדים עליהם בחדרי חזרות.

ברגע שעולים על הבמה, בזמן ההופעה, יש לשכוח את האימונים ולרקוד מעבר לתנועה עצמה להעביר מסרים דימויים או לספר סיפור.

לצורך כך יש משמעות אדירה להבעת הפנים, אני לא מדברת על מימיקה או פנטומימה אלא על הדרך בה שומרים את הפנים "חיות", טבעיות, מקרינות, כמו באותם רגעים בחיים שמשהו חי בתוכי באמת.

האימפרוביזציה, כפי שאני מלמדת, עובדת על הנקודה האנושית: " להיות ער לרגע", להרגיש כל חלק בגוף, לבחור בכל רגע את הבחירה המדויקת – כיצד לפעול ומה לעשות.

ישנה סידרה שלמה של שיעורים בנושא "הראיה" והמבט. כיצד אנחנו קולטים את המציאות, את האנשים סביבנו, החפצים, החלל ועוד..

שימת לב לאופן בו אנחנו מסתכלים, בתוך המעבדה, בסטודיו, מאפשרת לנו ללמוד דברים חדשים על עצמנו. כיצד אנחנו מסתכלים על העולם?

אופן ההסתכלות משקף את תפיסת העולם שלנו. זו "נקודת המבט שלנו " המשקפת את העולם.

לדוגמא: רקדן בזמן פעילות ופרטנר מסתכל עליו. הפרטנר צריך לתאר מה הוא רואה דרך כתיבה או דיבור. יש אפשרות לבדוק על מה הפרטנר בוחר להסתכל ומה נעלם מעיניו .

אני מזמינה את ה"צופה" לתאר בשלשה רבדים את מה שהוא רואה:

1. תיאור פיזי של מה הוא רואה, כמו לדוגמא :"הרוקד מרים את ידיו לתקרה, מסתובב יד אחת יורדת והוא מתיישב "

2. אפשרות נוספת הוא לתאר עם הוספות של דימויים או רגשות שלנו על מה שנעשה

דוגמה:" הרוקד מרים בתנועה אצילית את שתי ידיו לתקרה ומחכה מעט. יד אחת יורדת בפתאומיות וחותכת את האוויר, ולאט לאט בתנועה נוזלית ורכה כמו טיפת זעת הניגרת מהמצח הוא יורד אל הרצפה"

3. האופציה השלישית היא לתאר מה קורה ומה הוא היה רוצה שיקרה:

"הרוקד מרים את שתי ידיו אולי הוא רוצה לקפוץ מעלה , יד אחת יורדת כנראה הוא התעייף והוא יורד לרצפה היית שמח אם הוא ימשיך להתגלגל במהירות ואז שוב יעמוד ויקפוץ בפתאומיות .."

כל אחד מאופן שאנחנו בוחרים לתאר משקף לנו איך אנחנו חושבים.

תרגילים כאלה עוזרים לנו להתאמן בלראות מה באמת קיים מולנו ולא מה אנחנו מדמיינים שאנחנו רואים. ללמוד להסתכל ולראות.

אנחנו כביכול "מנקים" את המחשבות בזמן ההסתכלות כדי להיות פנויים לראות את האחר.

ישנם תרגילים רבים המדברים על רבדים שונים של הראיה והתנסויות שונות מעצימת עיניים ונטרול הראיה ועד דיוק בפרטים הקטנים.

אז בפעם הבאה שיש לכם מעט זמן ואתם יושבים בבית קפה או על ספסל ברחוב, שימו לב איך אתם בוחרים להסתכל.

איפה הפוקוס? מה הדיאלוגים הרצים לכם במוח? כמה אתם שמים את עצמכם ואת דעותיכם במה שאתם רואים?

אפשר פשוט ללמוד להתבונן, ללמוד, לראות את הדברים מזווית ראיה חדשה, כזו שתפיח בכם רוח של התחדשות והנאה מהפרטים הקטנים.