מהות החוכמה

יש מספר הגדרות לחוכמה, אחת מהן היא היכולת להבין תוך זמן קצר דברים אשר לאדם רגיל יקח הרבה זמן להבינם. כמובן, חוכמה גם ניכרת ביכולתו של אדם לנתח דברים אשר יש בהם מורכבות רבה והמיומנות להגיע למסקנות הנכונות.

במהותה החוכמה הינה הצטברות של ידע וניסיון חיים, ולכן לאדם מבוגר יש מן הסתם יתרון בעניין זה מאדם צעיר.

הגדרה אחרת היא לבחור מתוך מספר אפשרויות את האפשרות הנכונה, ולעיתים זה בא לידי ביטוי לדעת עיצה של מי לקבל ומתי.

בהקשר לעניין הגיל וקבלת העיצה, כבר בתנך מצאנו את הכלל: "שאל אביך ויגידך זקנך ויאמרו לך" (דברים ל"ב ז').

יש מגמה להבדיל בין חוכמה לפיקחות. קיים כלל האומר: "פיקח הוא מי שיודע להחלץ מצרה אשר אדם חכם יימנע מעצמו להגיע אליה". אי לכך פיקחות הינה תכונה שנחשבת לטווח קצר, לעומת חוכמה אשר יש בה את המרכיב לטווח הארוך של העתיד. מעין ראיית מסעים רבים קדימה כמו במשחק השחמט.

ישנן מספר אמרות במקורותינו אשר מתייחסות לחוכמה כגון: "איזהו חכם הלומד מכל אדם" (בפרקי אבות), או, "איזהו חכם הרואה את הנולד" שמופיע בתלמוד, והכלל שאומר: "אין חכם כבעל ניסיון".

במקורותינו כפי שצוין, זקנה הינה הגדרה לאדם חכם בעל ניסיון של שנים. זכור המקרה שאירע בתחילת תהליך השלום עם מצרים, בסוף שנות ה70, שהגיע שר החוץ המצרי לארץ ומנחם בגין ראש הממשלה רצה להחמיא לו והגדיר אותו כאדם צעיר. הלה נעלב כי בתרבות המצרית צעיר הוא אדם חסר ניסיון ומיומנות, וזה הוא מקרה שמעיד על פער תרבויות, שכן במקומותינו להגדיר אדם כצעיר זו מחמאה, וזקן זו היא השפלה.

ניתן גם לומר שחוכמה הינה סוג של השראה שאדם מקבל ברגע נתון, כמו במקרה של שלמה המלך, אשר שפט את עמו ונחשב למי שקיבל את רוח התבונה האלוהית, כפי שביקש אכן מאלוהים.

לפי הסיפור הידוע באו אליו שתי נשים עם תינוק, וכל אחת מהן טענה כי התינוק נולד לה. בהחלט מקרה קלאסי ששופט שאין לו ראיות תומכות ומספיק נתונים יכול להרגיש שהוא עומד מול שוקת שבורה. לפי המסופר בספר מלכים ציווה שלמה המלך להביא חרב ועשה את עצמו כאילו הוא הולך לחתוך את הילד לשניים בצוותו: "גזורוהו" שאומר חצי חצי ומכאן המטבע הלשוני משפט שלמה, שכאשר לא ניתן לקבוע פסיקה נותנים לכל אחד מחצית מהדבר. זה גם מזכיר את הסוגיה בתלמוד ובמשפט העברי שעוסקת בחלוקת רכוש ששני הצדדים טוענים לבעלות עליו ושם נאמר "שזה אומר שלי וזה אומר שלי בעניין החזקה בטלית, ואז נקבע שהם יחלוקו בה".

כמו ששלמה המלך תאר לעצמו, אכן קרה דבר כשהאם האמיתית צעקה לא לחתוך את היילוד ולתתו לאם השנייה ואילו האם הלא אמיתית צעקה, גזרוהו, לא לי לא לך יהיה". ברור שהאם האמיתית רצתה בשלום הילד והעדיפה שיעבור לאישה השנייה גם אם היא לא האם האמיתית, מה שנקרא יצר אם.

אילו שופט בן ימינו היה פוסק כך במשפט דומה, היו כותרות העיתונים זועקות: "חוכמה אלוהית של שופט בשר ודם".

זה בהחלט מקרה של חוכמה קלאסית מתנת אל. סיפור דומה מוצאים אנו בהווי של שבטי הבדואים. לפני ראש שבט שיח בור ועם הארץ, שלא יודע קרוא וכתוב, באו שני בעלי סוסות עם סייח צעיר, וכל אחד טען כי סוסתו ילדה את הסייח. אותו שיח עם אפס שנות לימוד, הורה להביא את הסייח לאי קטן במרכז אגם מים, ולשימו שם. אחר כך הורה להוביל את הסוסות לקצה האגם ולוודא שהן רואות את הסייח מרחוק, ואז לשחררן. שתי הסוסות החלו לשים פעמיהן בתוך המים ולנסות להתקרב לסייח על האי שבמרכז האגם. בשלב מסוים, אחת הסוסות חשה שהיא טובעת במים ונסוגה, בעוד שהסוסה האחרת ניסתה להתקרב לאי גם במחיר של טביעה. מיד פסק השיח כי זו היא הסוסה שהסייח הוא שלה, סיפור שנשמע כמו לקוח מהדימיון, אך מבהיר בצורה חד משמעית שחוכמה אינה תלויה במספר שנות הלימוד של אדם וגם לא בהשכלה הטריוויאלית שלו, דבר שרבים וטובים תוהים בו.

אגב, יש פה כמובן דימיון בין הסיפור עם הסוסות לסיפור שקשור לשלמה המלך בעניין שתי הנשים.

אנשים משייכים חוכמה לכאלה שיודעים לפתור תשבצים ומצטיינים בחידוני טריוויה, שלפעמים מהות ההתמצאות שלהם הוא כמו לזכור מספרי טלפון רבים ממדריך הטלפון.

יש זיקה בימינו לתכונות החוכמה למה שמוגדר כגאוניות, שזו מיומנות מרשימה ליצור ולבצע משימות ייחודיות באופן יוצא מן הכלל, שיש בה מן הפנומנליות. ייתכן מאוד שיש זיקה משמעותית בין חוכמה לגאוניות (מה שנקרא קורלציה), אבל לא תמיד המושגים הם בהכרח חופפים. בהחלט ייתכן שגדולי המוזיקה למשל, או האומנות כמו בטהובן, מוצרט או רמברנט וואן גוך היו גם חכמים אבל לא בהכרח. יש גאונים בתחומם שלא יודעים להתנהל בחיי היומיום, לא יודעים לקיים משפחה ויחסי אנוש, מה שמוגדר במושג המודרני "אינטליגנציה רגשית".

מרכיבים אחרים שמשייכים אותם לחוכמה הם יכולת להסיק מסקנות מנתונים שנצברו במשך תקופה מסוימת. הבעייתיות בהגדרה זו היא שלא תמיד יש מספיק מרווח זמן ואפשרות להגדיר כמה זמן זה לוקח כדי להבין האם התנהלות מסוימת הייתה בה מספיק חוכמה והביאה לתוצאות חיוביות.

מכל מקום למרכיב הזמן יש לעיתים חשיבות מכרעת לדעת אם אדם נקט בצעד חכם או לא, אך לא תמיד ניתן לקבוע אם כבר עבר מספיק זמן כדי שאפשר יהיה לדעת באיזו מידה פעולה מסוימת ננקטה בחוכמה או שלא.

לסיכומו של דבר, כל אותם מצליחנים ומוכשרים בתחומיהם, לא תמיד יכולים לזקוף את הצלחתם בגלל החוכמה שניחנו בה וניתנה להם כשהגיעו לעולם. בהרבה מקרים קיים גם מרכיב המזל, ואז בהחלט המשפט שלאםד מסוים יש יותר מזל משכל רלוונטי לגביו.

הוסף תגובה