מושב שדה אליעזר – תעודת זהות מקומית


מושב הממוקם בעמק החולה. הישובים הסמוכים למושב שדה אליעזר הם: מצפון – מושב רמות נפתלי, מדרום – קיבוץ איילת השחר, ממערב- מושב עלמה, הכפר ריחאניה, מושב כרם בן זמרה וממזרח – המושבה יסוד המעלה וקיבוץ חולתה. ברמה המוניציפלית המושב ממוקם בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מבואות החרמון. קהילת המושב מונה כיום כ-700 תושבים. גובה הקרקע הממוצע ביישוב – 160 מטר מעל פני הים. שטח המושב כולל 2,000 דונם של קרקעות חקלאיות, בחלקם הגדול עדיין מעובדים באופן רציף. שם המושב נקבע לזכרו של אליעזר רוטשילד, נכדו של הברון אדמונד דה רוטשילד. הקליטה ביישוב מחייבת את אישורה של ועדת קבלה נבחרת. קרבתו של המושב לגבול ישראל-לבנון מקנה לו מעמד של יושב קו עימות. מעמד זה נושא עימו שורה של הטבות כלכליות לתושבים ותיקים וחדשים.

נתיבי התחבורה המרכזיים המחברים את היישוב לסביבתו הם: כביש 90, אשר נתיבו עובר ממזרח למושב וכביש 9119. מערכת החינוך ביישוב כוללת מוסדות השגחה וחינוך לגיל הרך בלבד. ילדי המושב עושים את לימודי בית הספר היסודי בבית ספר הממוקמים בישובים סמוכים, ביניהם: בית ספר "מבוא הגליל" בקיבוץ איילת השחר, בית ספר יסודי ביסוד המעלה ובית הספר "רמת כורזים" בממוקם בסמוך ליישוב כרכום. את לימודי החט"ב והתיכון עושים מרבית בני הנוער בבית הספר "עמק החולה" בקיבוץ כפר בלום או בבית הספר "הר וגיא" קיבוץ דפנה או בבית הספר "עינות ירדן" בקיבוץ עמיר. בין מבני הציבור ביישוב: בית העם, מזכירות, גן משחקים, חנות מכולת, בית כנסת, מתקנים ומגרשי ספורט.

במשך שנים רבות התבססה פרנסתם של מרבית תושבי שדה אליעזר על עיבודן של קרקעות חקלאיות, בעיקר בענפים: גידול ירקות, גידולי שדה ללא השקייה, מטעי פירות נשירים, פרדסים, לולים ורפתות. המשבר החריף שהיכה במגזר החקלאי במהלך שנות ה-80 הביא לשינוי במצב זה ותושבים רבים נאלצו למצוא מקורות פרנסה חלופיים. כיום מרבית התושבים מתפרנסים מעבודה כשכירים או מהפעלת עסקים עצמאיים, בענף התיירות הכפרית (צימרים, שירותים למטיילים וכו') ובענפים אחרים. יש לציין כי גם כיום מרבית הקרקעות החקלאיות בשטח המושב עדיין משמשות לפעילות חקלאית.

תושבי שדה אליעזר מתחלקים בין שתי קבוצות הנבדלות ביניהן במעמדם הכלכלי-סטטורי של חבריה: בעלי נחלות ותושבי הרחבה. בעלי הנחלות מחזיקים במשק חקלאי בהיקף של כ-30 דונם ומאוגדים באגודה חקלאית המנהלת את נכסיהם המשותפים. תושבי ההרחבה, אשר אינם חברים באגודה החקלאית, רכשו מגרשים בני כחצי דונם ובנו עליהם את בתיהם. ניהול המוניציפלי של היישוב מסור בידיהם של שני גופים נפרדים: ועד מקומי וועד האגודה החקלאית. הוועד המקומי נבחר על ידי כלל התושבים (בעלי נחלות ותושבי הרחבה כאחד) ומופקד על ניהולם היומיומי של התחומים: ביטחון, תרבות, חינוך, נוי, תברואה, ספורט וכו'. ועד האגודה נבחר על ידי חברי האגודה (נציג אחד לכל נחלה) ועוסק בניהול הנכסים המשותפים לבעלי הנחלות: קרקעות חקלאיות, מבנים, ציוד חקלאי, מתקנים ומערכות תשתיות וכן בייצוג בעלי הנחלות מול גורמים שונים, דוגמת מנהל מקרקעי ישראל. מתוקף הבעלות על נכסים הנמצאים בשימוש כל התושבים לועד האגודה ישנה השפעה משמעותית גם על חייהם של התושבים שאינם חברי אגודה. בעבר התקיימה זהות בין שני הגופים וועד האגודה כיהן גם כוועד מקומי. קליטתם של תושבי ההרחבה, יצרה קושי בשימור מצב זה שכן מאחר ואלה האחרונים לא היו חברי אגודה, הם נותרו למעשה ללא יצוג מוניציפלי. בעלי הנחלות במושב ביקשו לשמר מצב זה על מנת להגן על אינטרסים כלכליים שונים ועל מנת לשמר את אופיו החקלאי-כפרי של היישוב, אולם בראשית שנות ה-2000 פס"ד של בג"ץ בעניין כפה על מרבית המושבים בישראל ובכללם שדה אליעזר, להקים ועד מקומי נפרד ועצמאי.

מושב שדה אליעזר הוקם בשנת 1952 על אדמות קק"ל (מנוהלות על ידי מנהל מקרקעי ישראל), ביוזמת ממשלת ישראל ובתמיכת הסוכנות היהודית. הגרעין המייסד של המושב כלל משפחות צעירות מיישובים סמוכים (קריית שמונה, יסוד המעלה וכו') וכן משפחות עולים מצ'כוסלובקיה, רומניה, פולין ויוגוסלביה. בתחילה שוכנו התושבים בפחונים שהוצבו על הקרקע ורק ב-1953 הושלמה בניית בתי הקבע, 70 במספר – בתי סוכנות סטנדרטיים. שדה אליעזר הוקם כיישוב חקלאי ועל כן לכל אחת מן המשפחות המייסדות הוקצו 30 דונמים (חלקה א' בת 10 דונם וחלקה ב'- 20 דונם). בשנים לאחר מכן נקלטו במושב משפחות נוספות, וגם להן הוקצו חלקות קרקע (בגדלים שונים). בשנות ה-90 בוצעה במושב תוכנית הרחבה במסגרתה הופשרו קרקעות חקלאיות לבנייה ושווקו 40 מגרשים לבניית בתים חדשים. מגרשי ההרחבה נמכרו לבני הדור הצעיר ביישוב ולמשפחות צעירות מחוץ ליישוב. בשנים האחרונות מתבצעת ביישוב תוכנית הרחבה נוספת במסגרתה שווקו 95 מגרשים נוספים. שיווק המגרשים הושלם וכעת מתבצעות עבודות תשתיות ובנייה.

הוסף תגובה